יאללה
המשקה הקיצי שלי - לימונענע עם קצת קרח, לא ברד.
מאכל אהוב ביותר - פיצה, אם כי כבר כמעט שנה שאני אוכלת פיצה מאוד ספציפית שאני מזמינה מדומינוס:
בצק מקמח מלא, תחליף גבינה טבעוני, עגבניות/זיתי קלמטה/פלפל שיפקה. זה מה שהנטורופתית מרשה לי
החג האהוב עלי הוא פורים, כי יש לי סיבה לגיטימית להשתגע עם בדים וחומרי יצירה לתחפושת
ספר מומלץ - קראתי לא מזמן את "שטן בירושלים" של נעמי רגן, שמבוסס בקווים כלליים על הסיפור של אליאור חן.
סיפור מזעזע שיכול לקרות די בקלות, כתוב מצוין.
סרט - ראינו לפני כמה שבועות את טד 2.
סרט עמוס בגסויות וצחוקים שמתאימים למצב כפית של גיל 15.
אם יודעים מראש שזה מה שזה - זה סבבה.
בימי חמישי בחודשיים האחרונים ראיתי את "4 חתונות".
זה יכול להוציא לכל אחד את החשק להתחתן, ואני אומרת את זה כמי שהתחתנה לא מזמן...
כזאת אהבליות מרוכזת לא ראיתי הרבה זמן.
מצד אחד - ברור שמלהקים לזה אנשים שיתנהגו כמו מטומטמים ויביאו רייטינג.
מצד שני - אנחנו עמוק בעידן הריאליטי, אנשים כבר אמורים לדעת שזה מה שעושים מהם בעריכה בתכניות האלה.
אם הם בחרו להצטלם לזה - זאת לגמרי בעיה שלהם.
כמו עם טד 2 - להסתכל על זה מראש כעל שעשוע דבילי שנותן הפסקה למׂח.
תכונה חיובית שלי - כרגע סיימתי לערוך את הדוח הכספי של ועד הבית מתחילת השנה ועד היום,
ככה שהיום אני אבחר ב"יסודיות"
תכונה שהייתי מוותרת עליה - סקרנות וחיפוש תמידי אחרי מידע.
אני קצת אמביוולנטית לגבי זה, כי זה מביא אותי הרבה פעמים למקומות לא טובים אבל מצד שני יש לי ידע באמת נרחב מאוד על הרבה תחומים שמעניינים אותי.
דוגמה: הרבה זמן לפני שקניתי את האופנוע שלי, עוד כשהיה לי קטנוע קטן כתבתי וקראתי בפורום אופנועים.
נכון, למדתי הרבה דברים חשובים עוד לפני שקניתי את האופנוע, שחסכו לי הרבה עוגמת נפש בחודשים הראשונים.
אבל יש פה גם פורום קטנועים ולא פעם קיבלתי בפורום אופנועים תגובות מעליבות ששלחו אותי לפורום קטנועים, משהו בסגנון של "כשתגדלי (לאופנוע) תביני".
בקיצור - אין שכל אין דאגות.
הלבד בשבילי הוא זמן איכות עם עצמי.
גם כשהייתי לבד חשבתי ככה, נהניתי מהדברים החיוביים של הלבד מתוך ידיעה שכשאהיה בזוגיות יכול להיות שהלבד יהיה חסר לי.
בדיוק כמו שאני נהנית מהעובדה שאני יכולה לעשות היום כמעט כל מה שמתחשק לי, מה שלא יהיה אפשרי כשיהיו לי ילדים, במקום להתבאס על זה שמרבית החברות שלי כבר מזמן מטופלות באיזה עולל או שניים ואני לא.
זוגיות עבורי היא בית, היא שמיכת פוך מנטלית בחורף ומאוורר בקיץ.
היא המקום שבו אני יכולה להישבר ולהיות חלשה ומותשת בלי להיות תחת ביקורת, היא המקום שבו אני יכולה להיות חזקה ומנחמת עבורו בלי להרגיש שאני מקטינה מישהו.
השיר שאני מזמזמת לעצמי הקיץ הוא כמובן "איך אפשר שלא להתאהב בך" של ג'יין בורדו. שרתי אותו לשלושר בחתונה
הצבע הכי יפה בעיניי הוא כחול, בעיקר כחול רויאל.
כשאהיה גדולה אהיה...
אני מקווה להיות אמא. מעבר לזה אין לי שאיפות גדולות.
העבודה שמבחינתי הוא מקום שהולכים אליו לכמה שעות כדי להביא כסף בסוף החודש.
הדברים שגורמים לי להתלהבות אמיתית הם לא דברים שמישהו ישלם לי עליהם.
אני אוהבת בישראל את המוזיקה העברית, את החום של חלק מהאנשים, בעיקר את העובדה שאפשר להיות פה יהודי בלי לחשוש.