אירוח בנושא שילוב אימהות וקריירה

הליבה של הקונפליקט

הי דניאלה
ההתנתקות מהתינוק כמעט תמיד מעוררת רגשות מורכבים (מי יותר מי פחות) בדיוק כפי שתיארת.
מצד אחד הרצון והשמחה להחזיר חלקים שאת אוהבת לחיים שלך- העבודה, ומצד שני ההתנתקות, והמרחק מהתינוק שהיא חוויה שלא דומה לשום דבר אחר שעשית בעבר.
זו היא בעצם הליבה של הקונפליקט של אמהות שרוצות לשמור על הקריירה או על העסק שלהן, והרי אין אישה שיכולה להיות גם בבית עם התינוק וגם בחוץ במקום העבודה.
התחושה הזו שאת מרגישה, של אי נוחות לקראת צעד כל כך משמעותי, היא נורמלית בסך הכל. אז קודם כל אני מציעה לך להכיר בקונפליקט ולתת לו מקום, להבין שככל שיעבור הזמן את תראי את הדברים קצת אחרת, לטובה, והכי חשוב זה לזכור שהילדים שלנו צריכים אותנו שמחות, מסופקות ובמצב רוח טוב וזה נכון בכל גיל.
העצות שלי אלייך הן לעשות את ההערכות המיטבית שניתן כדי שאת, ובעלך תדעו מי אחראי להגיע בכל יום במידת הצורך. אם העבודה שלכם היא עקבית תחליטו מראש, אם העבודה שלכם משתנה, אז שבו שתי דקות בכל מוצ"ש לגבי השבוע הקרוב.
עדכנו את המטפלת ואולי אפילו תכינו לה טבלה קטנה לתלות על המקרר כדי שגם לה יהיה נוח.
אם יש עוד בני משפחה שמסכימים להיות כתובת מעבר, כלומר עד שאת או בעלך מגיעים, נהדר, גם את זה תעשו מסודר, ותעדכנו את המטפלת.
אם אין משפחה להישען עליה ואת מעורה בקהילה בה את גרה, אולי את יכולה לגייס 2 או 3 נשים שאת סומכת עליהן ושלא עובדות ולהסכים איתן על "התגייסות להקפצות" אפילו בתשלום לפי הצורך עבור הזמן שייקח לכם להגיע.
במקביל, אולי יש אפשרות לעבודה מהבית במקום העבודה שלך? הייתי שוקלת את הבירור הזה בצורה מתוכננת מראש, כדי להקל עלייך לפחות בחלק מהימים.
אם הסדרים כאלה לא מקובלים בארגון בו את עובדת, עדיין יש מה לעשות אבל כאן כבר נדרשת הערכות יסודית לקראת שיחה עם המנהלים.
ואם זה לא ישתפר ולא תרגישי טוב יותר עם הסידור, אז צריך לפתוח את הסוגיה מחדש ולחשוב לכיוונים אחרים.
 
קריירה מתאימה לאמהות

הי גליה,
אני מניחה שאת מתכוונת לתפקידים בהם לא מצופה מהעובדים להישאר שעות ללא גבול, ואני מכירה מאוד טוב את התמונה שאת מתארת עם הפער שנוצר בינך ובין גברים בקבוצה.
בנוסף על תחום החינוך, גם בנקאות וביטוח נחשבים יותר נוחים לאמהות, אבל אני פחות מאמינה בחלוקה כזו.
הרבה אמהות מגיעות לתהליך עם בעיה טכנית של שעות / שכר / תחושות לא טובות מהמנהלים ואני תמיד מתחילה את הברור בשאלה – אם לא הייתה המגבלה הזו – היית מרוצה שם?
אם התשובה היא לא - לא מרוצה / לא אוהבת את העבודה / לא נהנית אז בהחלט יש מקום לתהליך של חיפוש תפקיד, ארגון, או מקצוע אחר. וגם אז אני ממליצה בחום להתחיל מברור של מה את אוהבת / טובה / וחשוב לך ומשם הדרך תהיה הרבה יותר קלה.
אם התשובה היא כן – כן אוהבת / כן מרוצה / כן רוצה להישאר אז אני מתחילה את הבירור ממקומות אחרים שקשורים לחוויה הסובייקטיבית, כמו תסכול, אשמה, יחסים, תקשורת.
והכי חשוב להבין שלאנשים באופן כללי, לאימהות בפרט, ובעולם ההייטק אפילו יותר – יש חשיבות עליונה לאופן שבו אישה מציגה את עצמה לעולם. בכל פעם שאישה מחליטה לחשוב על הדברים קצת אחרת וכפועל יוצא מכך גם אותם בשונה מהאופן שהציגה אותם קודם – משהו משתנה בסביבת העבודה שלה.
התוצאות הטובות ביותר, גם בשילוב של אימהות וקריירה מגיעות מבהירות במה שאת רוצה, אח"כ מה את צריכה ובשלב השלישי - איך את מגיעה לזה.
זה עונה לך על השאלה?
 
אף אמא לא צריכה להרגיש ככה

הי,
קודם כל אני חייבת לומר שאני מורידה את הכובע, כל הכבוד לך!!! על האומץ, התפקיד, החריצות, המחוייבות על הכל !!
אבל את כנראה לא חיה בשלום עם בחירה שלך.

האם את אוהבת את העבודה שלך? אם לא היה העניין הזה עם ההשלכות על הבית והילדים היית מרוצה בתפקיד?
בהנחה שכן, אני ממליצה להיכנס לתהליך שבו תוכלי למצוא את הדרך שלך לחיות בשלום עם הבחירות שלך.
בעיני למשל אבא סבא ומעון זה פתרון נהדר, זמן איכות עם אנשים קרובים ואוהבים לא?
רגשי האשמה הם ללא ספק העניין (ראי את התשובה הארוכה שכתבתי לשאלה הראשונה בנושא) והם לא יעלמו לבד, זה עלול להחמיר, ונראה שהמחיר שאת משלמת הוא גבוה מדי כבר עכשיו.
אני ממליצה לך בחום לעשות מעשה, ומוטב שעה אחת קודם, בגלל העוצמות של הקושי הרגשי שלך. ההקלה יכולה להגיע תוך חודשיים, את תרגישי שחגורת החנק ירדה מהצוואר ואת שוב נושמת.
את משלמת מחיר גבוה מאוד וחבל.
 
להקם עסק אחרי לידה

הי,
מכיוון שאני מבינה שמבחינת העיסוק את מדברת על אותו תחום והשאלה הנשאלת היא על מסגרת, האם להמשיך כשכירה או להתחיל כעצמאית.
את המסלול של שכירה את מכירה, אז אני ממליצה לך לאסוף מידע על מסלול העצמאות.
מה תצטרכי ללמוד – שיווק, ניהול וכד , איזה תכונות נדרשות – משמעת עצמית למשל, כמה יעלה להקים עסק בתחום שאת עוסקת בו, ומה נדרש כדי להתחיל לייצר הכנסות.
שתפי את בן הזוג בכל המידע שאת אוספת, תחשבו על זה יחד, מה זה אומר מבחינה כלכלית, האם הוא מתגייס לפרוייקט? את תצטרכי את הגב שלו ואולי של עוד כמה בני משפחה.
מבחינת גידול הילדים – הרבה עצמאיות התחילו את העסק כדי להיות בבית עם הילדים.
וזה אחד הפרדוקסים הכי גדולים של העצמאות – כי בפועל, אם הילדים בבית ואת המטפלת היחידה, את לא תוכלי לעבוד. ובמיוחד כשמדובר בתאומים.
מה שאנ אומרת זה שלהיות עצמאית בבית לא בהכרח מאפשר לך להימנע מלקבל עזרה בטיפול הבילדים, וגם את זה כדאי לקחת בחשבון.
ממליצה להתייעץ בצורה מסודרת ואולי אפילו להתנסות אם יש לך גמישות בחזרה לעבודה ורק אח"כ להחליט.
כמובן שאם אדע יותר פרטים אוכל לענות בצורה יותר קונקרטית
 
את המחליטה

הי קרן,
מסכימה איתך לגמרי שכל ילד זה עולם ומלואו שזקוק לטיפול וטיפוח, ולכן נכון לקחת בחשבון את המשאבים השונים, הרצונות והצרכים שלך ושל בן הזוג בנוגע למספר הילדים.
לגבי לידות צפופות - יש הרבה שיקולים בעד ויש נגד. זה תלוי באמא, בילד, בנסיבות ובעוד הרבה גורמים צפויים וגם בלתי צפויים.

אני מציעה לך להיות ערנית לאחר הלידה וקשובה לעצמך בגידול התינוק, ולתת מקום למה שתרגישי. אולי התוכנית שלך תתאים גם אחרי הלידה ואולי לא...
 
מה את באמת צריכה?

לאה יקרה,
וואוו!! כבשת אותי כבר ב"אני אמא ל 10 ילדים" :)
אני לא יכולה לומר שאני יודעת מה זה לגדל עשרה ילדים, אבל מנקודת המבט שלי כאמא לשלושה, אני לא יכולה לדמיין שזה קל, או שאפשרי מבלי שהסבלנות פוקעת. מאידך, את חווה את זה ממש לא טוב, ומדברת על "דברים שאומרת שלאחר מכן מתחרטת.." ומכיוון שגם הסוגיה הכלכלית היא לא פשוטה כשיש כל כך הרבה פיות להאכיל, אני מסכימה איתך שהרבה מונח על הכף.
אבל אולי ההחלטה כאן לא צריכה להיות בין להמשיך להתקדם עם העבודה-לימודים- בית וילדים כפי שזה עכשיו ובין להתפטר?
אולי יש עוד פתרונות?
אולי אפשר לגייס את המשפחה לעזרה? יש לך ילדים בגילאים שיכולים לסייע.
האם זה יכול לעשות הבדל?
אם תאספי את כל בני הבית ותשתפי אותם בתחושות הקשות ואולי אף בלבטים שלך ייתכן שהם יתגייסו לעזרתך?
אולי אם ישמעו שאת שוקלת להתפטר והמשמעות היא הידוק החגורה, יהיה לך יותר שיתוף פעולה מהם?
אולי מה שיעשה את ההבדל הוא ההחלטה לעשות תהליך בתוך הבית, שקשור ליחסים בתוך המשפחה?
התשובה שלי אלייך היא בשאלה:
את מדברת על הקרבת קורבן - האם הפסקת העבודה תעשה את ההבדל בעניין הזה? האם תחווי מימוש במה שאת מפספסת אם תפסיקי לעבוד?
אם התשובה היא לא, או לא יודעת – זה הבירור הנדרש – מה יהיה הדבר שיעשה את ההבדל בחוויה שלך.
אם התשובה היא כן אז התפטרות יכולה לענות על הצורך שלך. אבל אל תשכחי לעדכן את בני הבית על השינוי ועל ההשלכות הכלכליות שיהיו עליכם כמשפחה ועל כל אחד מהם בנפרד.
בהצלחה !!
 
הפרדה

הי גלית,
המצב בו את מסתירה את השיחות שלך הוא בוודאות לא טוב לאף אחד.
אני מעריכה שאת לא מצליחה באמת להסתיר, אולי חלקית ואולי בכלל לא.
זה יוצר אצלך מתח, ואי וודאות וגם חששות על מקומך.
אני משוכנעת שאת סופר מקצועית וזה לא בהכרח קשור.
אני מכירה מנהלים שאין להם שום בעיה עם הערבוב הזה ואני מכירה מנהים שזה ממש מפריע להם.
אני מאמינה שיש מקום לשיחה בנושא ויחד עם זאת כשאת פותחת את העניין את צריכה לקחת בחשבון שאולי תשמעי שהוא לא מרוצה מזה ושתידרשי להקטין את השיחות עם הילדים.

יש תקופות סוערות יותר עם הילדים ויש תקופות שפחות. בשיחה פתוחה וישירה את יכולה להגדיר ביחד עם הבוס מה מפריע ומה לא, להגדיר תוצאות שאת אמורה לעמוד בהן ושיכירו באיכות העבודה שלך.
בעיני זה הצעד הנכון, וכדאי להתכונן אליו בצורה מסודרת.
 
לפעול מתוך בחירה

הי,
אין לי זמן זה מסוג הדברים שהוא תמיד יחסי.
כלומר
אין לי זמן למשהו אחד אומר שבחרתי במשהו אחר.
וכאן זה מתחבר לי עם האמירות של "מרוץ מטורף" ו"אין לי ברירה" שכתבת בשאלה.
יכול להיות שאת צריכה לעצור ולעשות בחירה מחדש של הפעילויות שלך?
מה את אוהבת, מה את רוצה, מה חשוב לך, על מה את מוכנה לוותר ועל מה שווה להילחם?

וחשוב מאוד לעשות את הסדר הזה עכשיו, לפני שהתינוק יגיע, כדי שהבחירות שלך ייתקשרו להחלטות שלך ולא לוויתור שאת עושה בשביל התינוק.
ואז אפשר יהיה לבחון גם את שעות העבודה שלך מחדש ומה את רוצה בהקשר הזה.
 

patita

New member
אני אמנם לא נוסעת כל חודש, אבל יצא לי לנסוע לשבוע וחצי לחו״ל

מהעבודה והתשובה שלי כששאלו אותי מה עם הילדים ואיך השארתי אותם בלעדי (בחיי שזה מה שמישהו/י שאל/ה), עניתי - הילדים נשארו עם אבא שלהם, זה האבא שלהם והוא יודע להסתדר והם נהנים איתו ואפילו מבלים יותר כשאני לא נמצאת.
מי שצריכה להרגיש רע עם עצמה זו זו ששאלה אותך את השאלה. את אלופה שמצליחה לשלב קריירה עם אמהות ואם את נהנית מהעבודה שלך ואוהבת אותה זה מאוד חשוב לדעתי.
 
אירוח בנושא שילוב אימהות וקריירה


ביום ד', 1.8, בשעה 20:00, נארח בפורום את ענת מישר, מאמנת אישית ויועצת עסקית, בנושא שילוב אימהות וקריירה.

על האירוח


לידה של תינוק זה ארוע משמח ומרגש ובמקביל טורף את הקלפים ומשנה חיים. האימהות תופסת מקום ענק בלב ובנשמה ומשפיעה על סדר היום כולו.
עבודה עד שעות מאוחרות ושכר נמוך הופכים לדבר בלתי נסבל כשהמשמעות היא להשאיר את התינוק הקטן בבית. במקביל תחושת ה"לא מספיק" מול המעסיק מאוד חזקה, ומלווה ברגשי אשמה.
אבל הבעיה הגדולה של אמהות היא שהן משתפות פעולה עם הנחות יסוד מזיקות כמו: "אני לא יכולה לתת את מה שנתתי לפני הלידה", "מה פתאום לבקש העלאה בשכר?!", "בחיים אני לא אמצא עבודה חדשה". המלכודת היא כשהמעסיק שואל את האשה על שעות ומסנן נשים כבר בראיון טלפוני על בסיס האימהות.
אז מה לעשות? איך להתמודד? ומה הדרך הטובה ביותר שאישה יכולה להמציא את עצמה מחדש בלי לוותר על להיות אמא נוכחת?
כאן באירוח תוכלו לשאול שאלות שקשורות לקונפליקטים ולאתגרים כאימהות עובדות.


על המתארח


ענת מישר, מאמנת אישית, יועצת עסקית ומלווה נשים בצומת של הריון ולידה בשימור ופיתוח הקריירה או העסק. אמא לשלושה בנים כאשר כל הריון הביא איתו אתגר אחר: "את הראשון גיליתי במעבר בין עבודות ונשארתי מובטלת, השני היה ברילוקישן, והשלישי הגיע כשהקליניקה שלי כמאמנת הייתה מלאה. לא נערכתי והעסק לא שרד".
הבנתי שזו בעיה של המון נשים, ושיש לי את הניסיון, הידע והכלים לסייע להן לפתור אותה: לדעת איך לשמר את הקריירה או העסק בנקודות שינוי במשפחה, הריון, לידה, גירושין, רילוקישן, או כל שינוי משפחתי אחר.


העלו את שאלותיכם על גבי שרשור זה כבר עכשיו!


 
בעלי לוחץ עליי (ככה בקטנה) לעזוב את מקום העבודה

הי ענת,
&nbsp
יופי של ארוח ברוכה הבאה!
אני אמא לשניים בת 9 ובן 7. אני אשת קריירה, אוהבת לעבוד ורצה לעבודה בבוקר בשמחה וכייף.
הבעייה היא שהבן שלנו היפר אקטיבי עם בעיות התנהגות - בכיתה טיפולית ובמעון טיפולי אחרי הלימודים ובסך הכל יש הטבה הדרגתית במצבו. אני רואה שכל שנה הוא מתבגר ומתגבר.
בעלי אומר לי: עדיף שתעבדי חצי משרה או שאעזוב ואתרכז בגידול הילדים אבל בשבילי זה עגום. כבר התנסתי בלהיות אמא בבית והייתי מדוכאת. שנאתי לקום בבוקר, הייתי עצובה וחסרת חיות. גם בעלי התנהג אליי לא יפה באותה תקופה ואני משייכת את זה לכך שלא הייתי עצמאית כלכלית והוא הרשה לעצמו להתנהג אליי בחוסר כבוד.
&nbsp
אז אני ממשיכה לעבוד. יש לי רגשות אשם שאני לא משקיעה יותר שעות בילדים. אולי היו מגיעים רחוק יותר? אולי היו להם יותר חברים, יותר תחביבים, שמחים יותר...
אבל מצד שני יש בי פחד גדול מלאבד את העצמאות הכלכלית שלי. זה חשוב לי מאוד לדעת שאני מסוגלת בכייף להסתדר לבד כלכלית גם בלי בעל.
איך מיישבים את הרגשות הקשים? ודרך אגב, לשנינו אין משפחה קרובה. אין סבים וסבתות שעוזרים לנו בכלום.
&nbsp
 
רגשות אשם לא נעלמים לבד

הי ותודה על קבלת הפנים, מאוד שמחה להתארח כאן!
את מתארת מצב שמוכר לי מאוד מהעבודה עם אמהות. השאלה שלך מתייחסת לרגשות האשמה ולכן אתחיל בזה.
האימהות מגיעה (כמעט) תמיד עם תחושת האשמה, יש שיגידו "עם התינוק את יולדת את רגשי האשמה" ולא במקרה. זו תופעה שנשענת על הצורך "להיות האמא הכי טובה", לתת יותר, לפתח אותם, לאפשר להם, אבל בעיקר לדאוג לכל צרכיהם. כל ההגדרות האלה, ובפרט אלה שמכילות את המילה "כל" או "הכי" הן מקור הבעיה והרי זו הגדרה אינסופית.
אחרי הרבה שנים של עבודה עם אמהות אני יכולה לומר שאם יש מטרה אחת עיקרית ומרכזית לאמא שרוצה בטובת ילדיה זה להרגיש טוב עם עצמה, להיות שמחה, מרוצה, בריאה ונינוחה. ולשמחתי המחקרים כבר תומכים בהשפעה שיש לרגשות ולמחשבות על כל תחומי החיים, החל ממהירות ואיכות הלמידה, התפתחות, ואפילו משפיעים על הבריאות.
מה שאני אומרת כאן זה שהדרך המהירה ביותר להיות "אמא טובה" עוברת בהכרח דרך הפחתת, עקיפת או הנמכת הווליום של רגשי האשמה. חשוב להגיד שאין מקום לצפות שרגשי אשמה ייעלמו ברגע שאת מחליטה למזער אותם, מדובר בתהליך עם תרגול והפנמה תוך כדי תנועה.
ועכשיו לדרך שלך:
"בעלי לוחץ בקטנה" הייתי בודקת איתו מה הקושי שלו, מה מפריע לו, והרי הבקשה שתהיי נוכחת יותר בגידול הילדים אמורה לתת פתרון למשהו נכון? אז בואי נזוז מהשיחה על הפתרון שהוא מציע אל עבר הבעיה שהוא מזהה. אולי הוא מרגיש שהילדים צריכים לקבל יותר נוכחות הורית והנוכחות שלך תתן לו מענה? אולי גם הוא מרגיש אשמה ואם את תהיי נוכחת יותר זה יקל עליו? בכל מקרה חייבים לרדת לבסיס הצורך שלו.
כי על הפרק עומדים מכלול הצרכים וגם הרצונות של כל בני המשפחה, ואתם צריכים התגייסות לחשיבה על פתרונות יצירתיים. כל עוד נושא השיחה הוא האם תעזבי את העבודה למען הילדים, או תישארי בה למען עצמך – את מזינה את רגשות האשם שלך ואת העובדה שזה מצב של אפס / אחת. כלומר , את עוזבת = פתרון בעיות הילדים, את נשארת = החרפת בעיות הילדים. לא רק שזה מחמיר את הבעיה שלך זה גם לא באמת משרת את הצורך של המשפחה בראיה מערכתית.
ובנימה אישית כאמא לילדים מאתגרים, מה שיכריע את קצב השיפור זה ה"מצב" שלך ושל בעלך באופן גורף וביחס לבעיות שלהם בפרט. הביטחון שלכם ביכולותיהם זה אחד המנועים העיקריים שיש לילדים בהתבגרות ובהתגברות. אז גם כשהמצב מאתגר – הפתרונות הטובים ביותר הם אלה שנותנים מקום למכלול הצרכים והרצונות, כולל אלה שלך כאמא.
 

blondi2212

New member
רוצה לתת 100% בכל התחומים- איך משלבים?

הי
ילדתי לא מזמן את בני הבכור, אני מאוד רוצה להיות אימא מעורבת, נוכחת, להוציא אותו מהגן יום יום ולא לשלם למטפלת שתגדל אותו. בעלי ואני עשינו החלטה שזה אורח החיים בו אנו רוצים לגדל את ילדינו ובעלי מוכן לקחת על עצמו את עול הפרנסה כך שהאישיו הוא לא כלכלי. הבעיה היא שאני הייתי רגילה לתחזק קריירה ואני פוחדת שאם אקדיש את השנים הבאות לגידול ילדים אשאר "מחוץ ללופ" או חלילה אהפוך ללא רלוונטית. מאוד חשוב לי להישאר "בעניינים". מה היית מייעצת לי לעשות?
 
להישאר רלוונטית בשוק העבודה

הי,
אני מסכימה עם החששות שאת מעלה. אני מאמינה שאישה שתחזקה קריירה, עלולה לשלם מחירים בכך שהיא מוציאה את עצמה מהעולם הזה לכמה שנים.

עכשיו מה עושים?
בהנחה שאת שלמה עם ההחלטה לקחת על עצמך את גידול הילדים הייתי מחפשת דרך להישאר רלוונטית. מכיוון שאני לא יודעת במה עסקת אני לא יכולה להיות קונקרטית אבל תמיד יש דרך לשמר את המסוגלות שלך בעולם העבודה ואת הרלוונטיות שלך. ה"עולם החדש" מביא איתו כל כך הרבה אופציות חדשניות ויצירתיות, שקשה לי להאמין שלא תמצאי דרך לקדם את עצמך במידה מסוימת בזמן המדובר.
בנוסף מכיוון שנדמה לי שאת לא שלמה כל כך עם ההחלטה הזו כרגע, אני מציעה שתגדירו "נקודות יציאה". כלומר ההחלטה הזו שאת תגדלי את הילדים היא נכונה לכם כרגע, תסכמו שכל שישה חודשים או לכל היותר שנה את בודקת עם עצמך איך את מרגישה. אם הבחירה הזו תיצור אצלך תיסכול – כל המשפחה תפסיד ביחד.
ואת היחידה שיכולה להצהיר אם הסידוק הזה לא מתאים לך יותר.

כל עוד את בבית, מה שיגשר בין שני הצרכים האלה - להיות 100% אמא ולשמור על הרלוונטיות, זה מסלול של עבודה חלקית, לימודים, עשיה פרו בונו, בתחום שלך גם אם זה ללא תמורה
 

Nocturneaa22

New member
למצוא בעל שיפרנס

זה הפיתרון היחיד עבורי אם ארצה ילד, לא אוכל לעולם לשלב אימהות עם קריירה. שיסלחו לי הפמיניסטיות.
 
אולי את בכל זאת פמיניסטית


אני מבינה את עמדתך, אגב הפמיניזם במובן העמוק שלו דוגל בזכות האישה לבחור, כך שבראיה פמיניסטית בחירה בוויתור על קריירה מתוך מודעות והבנה של ההשלכות היא פמיניסטית בדיוק כמו בחירה לשמור ולקדם קריירה מתוך מודעות.

בהצלחה :)
 

Nocturneaa22

New member
האם קיים וטו על בחירה?

ולדעתי הוא קיים בהמון היבטים - אני מכירה לא מעט נשים אנרגטיות, אמביציוזיות שמפגינות המון כוח ויוזמה מגילאי הילדות, מכירה גם גיקיות שלא יכלו לחיות בלי מחשב ובאופן טבעי הגיעו לענף ההיי טק המתגמל בו לא יוותרו על קריירה לצד אימהות. כל אדם נולד עם יכולות ושאיפות שונות, לתוך סביבה שונה. אז עניין הבחירה כאן מאוד גבולי ומעורר מחלוקת.
 
למעלה