שגיא כהן מסכם שנה (כדרכו)
https://www.haaretz.co.il/food/restaurants-reviews/.premium-1.4442398
דוגמא מייצגת ...
"ועכשיו, כולם להצטרף (כפיים!) בדבקות: "והעיקר, ו־ה־ע־י־ק־ר, לא להתנשא כלל". זו, כך דומה, היתה בשנה היוצאת סיסמת הקרב של התרבות הפופולרית שלנו כולה. לכן, התחילו להופיע בפרסומות דוגמנים מכוערים, כדי שלא להתנשא חלילה עלינו, פשוטי המראה. לכן, בתוכניות הזמר התחילו להופיע זמרים מזייפים כדי שאף אחד שלא מסוגל לפזם כהלכה את "התקוה" במקלחת (ואני מאד מקווה שזה מה שאתם עושים) לא יחוש, ירחם השם, שמתנשאים עליו. לכן, המרואיין המבוקש ביותר בטלוויזיה הוא אדם שאיננו מסוגל לנסח משפט, כדי שאנו, עילגי הלשון, לא נחוש ולו בשמץ התנשאות. ולכן, שירה נהפכה כאן פתאום למשהו בלי חרוז ומשקל, כדי שאנחנו, ערלי האוזן, לא נחוש חלילה שהמשוררים האלה (מי מממן אותם, אני רוצה לדעת: מי מממן אותם?) מתנשאים עלינו. ולכן, תלמידים שיודעים את התשובה בכיתה לא מרימים, רחמנא ליצלן, את האצבע, כדי שאיש לא יחשוד ש"האינטלקטואלים" האלה (אלק) באים להתנשא על הבורים והעצלים (כן, כן. סיפור אמיתי). תרבות שלמה שהולכת ומיטפשת מרצון.
המסעדות שלנו, עלים נידפים ברוח שכמותן, לא פיגרו אחרי הזרם הכללי. כשאתה קורא קומוניקט של מסעדה יש לך הרגשה שיש רק דבר אחד שהם לא מוכנים - אפילו אם יצמידו לאוזנם שיפוד לוהט, טוב לא לוהט, לוהט זה מתנשא: פושר - לכתוב: אנחנו מצטיינים במשהו. ידידותי, בטח. שפוי, כמובן. רגליים על הקרקע, אלא איפה שהן יהיו? אבל מצטיין, אוף, למה לנבל את הפה? כרגע, כמעט אף אחד בקולינריה הישראלית - והלוואי שרק בה - לא רוצה להצטיין. להצטיין זה להתנשא. אסור. מרבנן.
אם אתם רוצים להבין עד כמה התופעה גורפת, קחו אלמנט שולי לכאורה במסעדות: המוזיקה. כל המוזיקה במסעדות השנה - ואני לא מצליח להיזכר כרגע אפילו ביוצא מהכלל אחד - נשמעה כמו מוזיקת מעליות בבניין של דרמטולוגים: רק שלא תעשה לאף אחד אקזמה. אלמנט אחר, השירות, עבר גם הוא עממיזציה נפלאה: "יקירי", "חברים". לנשים מבוגרות: "בנות". והתוספת המסעירה החדשה "אבא'לה", נהפכו לדרכי פנייה מקובלות. כדי שלא תחושו, רחמנא ליצלן, שמלצרים שעומדים מעליכם מתנשאים עליכם, הם התחילו לשבת. במקרים קיצוניים, אפילו להשתופף ליד השולחן. מה זה? מי הדפקט שחושב שמלצרית בת 20 שמשתופפת לפני שולחן של אנשים מבוגרים, כשפניה בגובה פניהם, היא מחווה שגורמת להם להרגיש חוסר התנשאות? מקסימום זה גורם להם להרגיש שהם נכנסו בטעות למקום שאסור לו להעסיק בני אדם.
... ועכשיו, לחלק הבאמת גרוע של השנה: מסעדות הנישה. יש בארץ שני סוגי מסעדות נישה שעולים כפורחים (במובן הדרמטולוגי של המלה): כשרות וטבעוניות. והן מתעללות בקהל השבוי שלהן. ב"416" הטבעונית אכלתי את מה שהיה, כנראה, הארוחה הגרועה של השנה (בתחרות צמודה עם "קפה אל נור"), ב"ק־פה האנוי" הכשרה (וככתוב במדורים שיודעים: "הלוהטת") אכלתי את המקושקשת שבהן. "סלט פאפאיה עם פלאפל" מישהו?"