לא יודעת
לטעמי שוב היו יותר מדי סיפורים אישיים קורעי לבבות, שהשופטים נשאבו לתוכם.
 
החל מהבוכרית שנאלצה לטפל במשפחה מאז שהיתה ילדה, דרך הבחורה הצעירה שרוצה ילדים אבל אין לה, וכלה במתנחל שגרר את התכנית למקום פוליטי ובסוף לאחד המיצגים הצבועים והמזוייפים ביותר שנראו במאסטרשף.
 
אני מודה שאין לי יותר כוח לשטויות של איל שני, אבל לפחות הפעם אהרוני הצהיר במפורש ששני ממציא דברים.
מישהו צריך לספר לו שאם הוא כבר רוצה להמציא סיפורים על המטבח הערבי, לפחות שידע שלחם בערבית = חובז.