נושא דליק - ל"ג בעומר

[אישה בחופשה]

נושא דליק - ל"ג בעומר

אוהבת?
נאלצות לחגוג בגלל הילדים??
ניסיתם פעם משהו אחר??

<אצלנו הווטסאפים עוסקים בעיקר בזה כאילו אין חיים אחרים...>

 

[mykal]

זה היום הכי גרוע

מבחינתי --איןלי מה לנשום.
יום קודם אוטמת את הבית וחיה על מזגנים, ופותחת חלונות רק יומים אחרי,
לא סובלת ריח של עשן ופיח,
גם לא תולה כביסה עד שהכל שוקע.
כשהילדים היו קטנים, נשלחו עם אבא להנות ממדורות ואזגדלו ולי אין קשר לענין.
בכל מקרה המשאף שלי עובר טראומה כל שנה ביום הזה.

 

[עדיקים]

ל"ג בעומר

היום חוגגת בגלל הילדים.
אוהבת מאוד מדורות אבל לא את ל"ג בעומר שיש ריח של עשן שבועיים ואין אויר לנשום.
אצלנו אין הרבה ווטסאפים בנושא בכלל ובמסגרת אחת ויתרו על האירוע לשמחתי.
חוגגים רק פעם אחת אז אקח את שניהם כנראה לחגיגות.
מפחדת מאוד מהחג הזה ושמחה על כל שנה שאני יכולה להיות איתם ויודעת שבקרוב כבר לא יצטרכו אותי לצערי ואז בטוח אפחד מאוד.

 

[אישה בחופשה]

אצלי ל"ג בעומר מתקשר לחוויות חיוביות מהילדות שלי

האווירה של איסוף העצים עם החברים, הדאגה לכיבוד, הישיבה סביב המדורה להיות עם החברים.
יש משהו ממגנט במדורה ובאש. ויש משהו מאוד יפה בשדה של מדורות (בסדר הריח על הפנים ונשאר גם יומיים אחר כך אבל עדיין.....)

כיום כאמא, אני פחות נהנת גם מכך שצריך לדאוג כל הזמן וגם בעצם שאני בין מכרים ולא בין חברים (אם כי בשנה שעברה היגעו למדורה קבוצת הורים והיה לנו כ"כ נחמד שהילדים בקשו הביתה ואנחנו אמרנו תיכף....)

שנוא עלי ששבוע לפני מתחילים עם החגיגות. השנה אני אלך לשלוש מדורות שלושה ערבים ברצף (מקווה לשרוד). פעם היינו הולכים כולנו למדורה של הגדול ודיינו. השנה ניסינו לשחד את אחד הבנים שיוותר. לא הצלחנו.

 

[פרפרי אהבה]

הדבר היחידי שאוהבת בחג הזה זה תפוחי האדמה ששמים

במדורה- הכי טעים!

 

[mykal]

בדיוק אתמול דיברתי עם הנכד שלי(בן 5)
איפה יהיה במדורה, והוא אמר בגן שלנו עושים,
ואני אומרת: איזה כיף תביאו תפוחי אדמה וישימו במדורה,
ואתה תאכל--(שונא תפוחי אדמה, מגעיל אותו בכל צורה)
והוא מסתכל בי במבט רציני ועונה---לא! ממש לא!
אני אפילו לא אביא שלא יגידו לי לאכול.

&nbsp
ככה זה--אחד הכי אוהב אחר--ממש לא!
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

אצלי הגדולה והשנייה לא מסכימות

כמעט על אף מאכל. אם אחת אוהבת השנייה לרוב לא נוגעת.


וזה תופס גם לגבי תפוחי אדמה מהמדורה - אני והגדולה נהנינו מהם אתמול (במדורה של השנייה) - השנייה לא טעמה אפילו.

 

[mykal]

והשניה אבל אוהבת

תפוחי אדמה באיזה אופן אחר?
כי אם יש לי תוספת שלתפוחי אדמה,
לנכד שלי תמיד תמיד תהיה אלטרנטיבה אחרת,
הוא נגעל מהם.
הוא גם לא אוהב "שרוף", מה שאצלינו כולם אוהבים, טוסטים
קצת "שרופים" קצוות קצת שרופים של מאכלים אפויים.
מענין איך עובדות בלוטות הטעם.

 

[חייבתלהגיב]

כן, היא אוהבת פירה.

אצלנו הגדולה לא אוהבת שרוף. רק הקטנה אוהבת כמעט הכל, וגם הרבה יותר מוכנה לטעום דברים חדשים.

 

[mykal]

יש לי ילדה

כשהיתה קטנה, היו ממש מעט מאכלים שאכלה,
לא אהבה לאכול בכלל.
כשהפכה להיות אמא בעצמה--אכלה ממש הכל.
זה כנראה משתנה, לא לחמתי על אוכל איתם.
אבל הפיצי הזה שגדל כאן ואני מסתכלת על הנחישות לו כלפי אוכל,
והוא אוהב לאכול, זה די משעשע אותי.

 

[חייבתלהגיב]

אצלי באמת חל שינוי עם ההריון הראשון -

פתאום הייתי מוכנה לאכול כל דבר (פרט לדברים באמת מזעזעים כמו אניס או כוסברה) וזה נשאר.

 

[mykal]

יתכן, פעילות הורמונלית

שמשפיעה. גם אצלי חלו שינויים גדולים בכלל בגוף,
עם ההריונות. אוכל לא היה בינהם, מלבד שכל ההריון צמתי בעיקר,
כי הקאתי, ממש עד ללידה. אז ממש התגעגעתי לאוכל.
וכשילדתי התענוג הגדול שהביאו לי כריך טעים. ממש אושר.

 

[חייבתלהגיב]

גם אני

הקאתי עד שלב מאוחר יחסית בהריונות (שבוע עשרים ומשהו), וגם הייתי רגישה לריחות מסוימים (בהריון הראשון זה כלל עוף...), אבל בכל זאת גם עניין הנכונות לאכול מגוון מאכלים נכנס בהריון הראשון ונשאר.

 

[mykal]

אצלי ההקאות חלפו

כמה ימים אחרי הלידה.
אנחנו גרים קרוב לבי"ח, והלכנו ברגל ללדת --
ובדרך הקאתי. זה פשוט לא נגמר,
שתי הבנות שלי אותו הדבר, אבל הצעירה יותר גם התיבשה
וכל תשעת החדשים היתה עם אינפוזית נוזלים.
לדעתי היא נסתה את כל בתי החולים בארץ

,
כי נבחנה ונסעה עם פרפר, ובדרך הלכה לתל השומר. לקהבל נוזלים,
פשוט מטורף.

 

[חייבתלהגיב]

אוי ואבוי!

אחרי הלידה? מזעזע.

 

[mykal]

תודה, לפחות הם ילדים טובים היה כדאי.

 

[כרמיון1 1]

גם בילדותי ונעוריי לא אהבתי את החג הזה במיוחד

אומנם היה מעניין לבהות קת בלהבות אש ואהבתי את טעמם של תפוחי האדמה שעושים בגחלים של המדורה (כיום, כשיוצא לי לטעום את זה במדורה כיתתית של אחד הילדים שלי, אני לא מואת בהם טעם רב ולא מבינה על מה הייתה ההתלהבות), אבל לא כל כך אהבתי את החג בכללותו. נראה לי שלא הרגשתי בנוח עם כל הסיטואציה הזאת, הייתהלי תחושה שמארגנים מדורה ויושבים סביבה בחבורה באופן שהרגיש לי די סתמי, ומנסים להוסיף לזה איזה "תוכן" של שירים או דיבורים, אותי זה די ייבש כילדה.

היום ,אותו סיפור - אני לא מתחברת במיוחד לחג הזה.מלכתחילה זה היה באחריות האבא של הילדים שלי להתעסק עם מדורה, ואם אפשר, מעדיפה שהוא ילווה את הילדים למדורות הכיתתיות. אתמול, למשל, הוא היה זה שלקח את הילדה למדורה של כיתתה. אני ביקשתי ממנו את זה, ומכיוון שהוא יותר נהנה מזה, הוא פטר אותי מהחובה הזאת בלי בעיה.

 

[אישה בחופשה]

חלוקת מטלות בין הורים במדורה.....

עוד נושא רגיש
מי הולך עם הילד... השנה האיש שלי הטיל ווטו על ליוי האמצעי (זה שניסינו לשחד) בגלל המיקום של המדורה. אני חושבת שעוד בפסח הוא הצהיר "לשם אני לא הולך".....

והמטלות בין ההורים המלווים..... ברור לי כבר עכשיו מי מההורים ישאר לנקות....

 

[אישה בחופשה]

ואפרופו ליווי הורים, מתי הילדים שלכן הלכו למדורה לבד?

 

[mom at work]

השנה - כיתה ז' (בת 12 וחצי)