שרשור שאלותיי

Assiduous

New member
מה הסיבה להופעת המילה 'ראיתה' בתנ"ך עם האות ה"א בסופה?

היא מופיעה שם בסמוך למילים אחרות בלי ה"א בסופן. האם היא משקפת את הכתיב הקדום או החדש יותר? ניסיתי למצוא מידע על התופעה (אנ' או עברית) ולעת עתה לא מצאתי. בעבר ראיתי אבל לצערי אני לא זוכר איפה.
 
לאו דווקא הפועל ראיתה.

זה כתיב מלא שלא מקובל היום, אבל לא מאוד נדיר במקרא.
מקובל לראות בכתיב החסר, צורת כתיב קדומה יותר.
 

Assiduous

New member
האם לדעתכם סביר שהאותיות צ' ות' (הרפויה, th) קרובות

או שהקשר הפונטי ביניהן רחוק ולא סביר שהיו אילו שהם מעתקים ביניהם בהיסטוריה?
 

Assiduous

New member
שאלה על המופעים הנדירים של משקל פִּעְלָה

הרד"ק, בספרו 'עט סופר' (ליק, 1864. עמוד כ) כותב שמשקל פִּעְלָה - הפ"א בחיריק או בסגול וכדוגמה לכך הוא מביא את הפסוק "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם" (איכה ב, 17)

1. יכול להיות שזו טעות ניקוד שפשוט נשארה או שהיא משקפת הגייה מסוימת?
2. האם ישנן דוגמאות נוספות לשימוש בסגול במשקל פִּעְלָה?

ייתכן שניתן להסתמך על העובדה הנ"ל בשעת הצורך (חריזת חרוזים בשירה לדוגמה) ולומר דֶּברתו (דִּברתו), זֶמרתו (זִמרתו), שֶׂמחתו (שִׂמחתו)

 
יש דוגמאות נוספות בצילום שצירפת.

חלקה, ערוה.
אפשר להוסיף גם עֶבְרָה, חֶרְפָּה, הֶמְיָה, חֶדְוָה, חֶמְדָּה ועוד כהנה וכנה.
 

Assiduous

New member
יש הבדל בין הדוגמאות

בכל הדוגמאות שציינת הצורה הבסיסית (יחיד) היא בסגול, משא"כ באֶמרתו לא קיימת הצורה אֶמרה. לכן חיפשתי דוגמה נוספת למקרה כזה שבו צורת היחיד היא בחיריק והרבים בסגול כמו בדוגמה של אֶמרתו.
&nbsp
קראתי במקום מסוים (אולי אצל ר"ש פרחון) על אֶשתך, אבל לא בטוח אם זה קשור (אִישה במשקל פִּעְלָׂה?)
 

Assiduous

New member
הציווי החדש הוא אכן חדש או שמקורו בתנ"ך?

אני מתלבט אם מה שמכונה 'הציווי החדש' הוא אכן חדש ומקורו בעברית החדשה כפי שמצוין בויקיפדיה וכפי שנטען בכל מקום, או שמדובר בציווי המנומס?

שימו לב לרצף הפסוקים הבא (איכה ג, 64-66):
תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם:
תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם:
תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה':

קיימים מופעים נוספים מסוג זה. האם גם מה שנמצא בתנ"ך מכונה 'הציווי החדש' או שאני שוגה כאן בהבנה?



הציווי החדש- ויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/הציווי_החדש
 

trilliane

Well-known member
מנהל
שמת לב שפסוקי הפרק הם אקרוסטיכון, כן?
הם בסוף, לכן בתי"ו

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/perekT.asp?sefer=35&perek=3
&nbsp
שנית, להבנתי מדובר בנבואה, לא בציווי...
&nbsp
ממליצה לך לקרוא גם את המאמרון "עתיד בתפקיד ציווי" באתר האקדמיה ללשון:
https://hebrew-academy.org.il/2012/01/10/עתיד-בתפקיד-ציווי/
&nbsp
אחרון חביב, אני חוששת שלא הבנת את משמעות המונח "הציווי החדש". כפי שכתוב בערך שקישרת אליו, הכוונה אינה לשימוש בעתיד במקום ציווי, אלא גזירה שגויה של צורת הציווי מצורת העתיד (למשל "*כנס" במקום "היכנס" או "*כְּתבי" במקום "כִּתבי").
 

Assiduous

New member
שמתי לב אבל לא הבנתי מה את מתכוונת לומר בזה

1. האם את מתכוונת לומר שמכיון שמדובר באקרוסטיכון אז לכן מותר לעבור על חוקי הדקדוק? או שסתם הערת שמדובר באקרוסטיכון בלי קשר ישיר לשאלתי?
&nbsp
2. בעקבות הפנייתך קראתי את המאמר, תודה.
&nbsp
3. אכן, חשבתי שהציווי החדש הוא עתיד במקום ציווי. "תגידי לי", "תלכי לשם עכשיו", "תבואי אליי". אם אכן זה לא הציווי החדש, אז שגיתי בזה במשך שנים בהבנתי, ועל כך תודתי נתונה לך שהעמדת אותי על טעותי.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
שיש כאן אילוץ שירי ולכן אי אפשר להסיק ממנו על המצב ה"רגיל"

בשירים רבים אפשר למצוא צורות החורגות מהדקדוק (התקין או המקובל) משיקולי משקל, חריזה וכו'.
&nbsp
בכל מקרה, כפי שכתבתי לך, להבנתי מדובר כאן בנבואה ולא בציווי ולכן זה לא משנה ממילא.
 

Assiduous

New member
תודה. להבנתי לא מדובר בנבואה

וכנראה אני לא היחיד, אם לשפוט על פי הפרשנים המקומיים שם.

ראי גם מגילת איכה 'פירוש ישראלי חדש' של יאיר זקוביץ' ואביגדור שנאן (עמוד 164):
"פסוק סד: כיוון שעליו לפתוח כל פסוק באות ת"ו, הרי שבשלושת הפסוקים האחרונים של הקינה אין המקונן פונה אל האלוהים בלשון ציווי אלא בלשון עתיד שמשמעותה בקשה.
לאחר שהיה אלוהים עד שמיעה וראייה למזימות האויבים, מצפה ממנו המקונן כי יקח את נקמתו מהם, והשוו ללשון פסוקנו, בהיפוך סדר המרכיבים, את דברי המזמור: "כמעשה ידיהם תן להם / השב גמולם להם" (תהילים כח, ד)"
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אולי, לא התעמקתי... הנקודה שניסיתי להעביר היא

שלשימוש בעתיד במקום ציווי אין קשר לנימוס אלא להפך, להבעת תקיפות וביטחון בעשייה העתידית, כפי שנכתב גם במאמר האקדמיה שקישרתי לך: "שימוש בצורות עתיד בתפקיד ציווי שכיח בעיקר בלשון החוק המקראי ובפקודות הנאמרות מפי בני סמכא. לדעת כמה מחוקרי לשון המקרא דרך הבעה זו תקיפה יותר מצורות הציווי: השימוש בצורת העתיד מציין שאכן כך יהיה ואין להפר את הצו".
 
למעלה