אז ככה
במקרה של קייטי. בגלל שזו היא ואני ממש אוהבת אותה, אני נותנת צ'אנס לשירים שפחות מתחברים לי בשמיעה ראשונה. במקרה שני אלו שציינת, גם אותם פחות אהבתי אחרי האזנה ראשונה. במקרה של ET, נראה לי שרק אחרי הגרסה של ליטל מיקס באקס פקטור התחלתי ממש לאהוב את של קייטי כי קלטתי שהוא שיר מגניב עם וייב טוב.
ובמקרה של דארק הורס, נראה לי שהייתי מדלגת באופן קבוע על השיר הזה עד שיום אחד בחדר כושר היה אותו ברקע וגיליתי שהוא ממש בא בטוב בזמן ריצה ומאז אנחנו בלתי נפרדים. אבל שוב, נראה לי שהעובדה שזו קייטי גרמה לי לאהוב את השירים. אני פשוט ממש אוהבת את הקול שלה. יש בו משהו ממש סקסי שלא משנה מה היא שרה וכמה מעובד זה, זה תמיד עובר בשירים.
מה שכן, תמיד תהיה לי חיבה גדולה יותר לשירים שלה שהם יותר "פשוטים" בלי הפקה בומבסטית. בגלל זה אני גם מעדיפה לרוב את הגרסאות האקוסטיות שיש לה כמעט לכל שיר. אבל רמיקסים זה נחמד כשעושים ספורט/ספונג'ה ולכן יש לי גם לא מעט מאלה במחשב (שלה כמובן)
לגבי גאגא, כמובן שהתדמית שלה מוקצנת בטירוף אבל איכשהו המוזריות שלה מרגישה אותנטית. כאילו, היא ווירדו והיא מקבלת את זה ואני אוהבת את זה. מה גם שמתחת לכל הטרראם שלה היא זמרת טובה וכותבת מוכשרת ואם מפשיטים את השירים שלה למשהו אקוסטי, רובם די מוצלחים. שזה לא משהו שאפשר להגיד על הרבה אמני פופ אחרים.
את אד שירן אני לא ממש מכירה. מכירה איזה שיר ורבע שלו שסאם שר באיידול וגם זה לא ברמת ליריקס. מקסימום אזהה אותו אם אשמע ברדיו. ונראה לי ששמעתי איזה קאבר שלו שמישהי מהלאסביוט האחרות פה שמה. הוא לא נוראי ואולי זה גזעני מצידי אבל הוא כתום. אני לא יכולה לקחת אותו ברצינות
לגבי ג'סטין. במשך תקופה ארוכה מאוד הוא היה חבר במועדון הקולדפליי/פינק/פורטאדו שלי. נראה לי שבעיקר כי היו לו תלתלים
באלבום הסולו הראשון שלו (ואולי בשני, אני לא באמת יודעת מה נמצא איפה) היו לו איזה כמה שירים חביבים. כמובן שמדובר בסינגלים, כי לא טרחתי מעולם להאזין ליתר האלבום שלו. אבל חביבים ברמת ה-אם-אשמע-ברדיו-לא-אעביר. לא בקטע של בא לי להוריד אותם ולשמוע בזמני הפנוי. לחומרים האחרונים שלו אני ממש לא מתחברת.
מענין אותי מה הורדת בקאנטרי