למען האמת, במקרה יצא לנו שכבר בבית שלנו בישראל
הייתה לנו מעין חלוקה לא רשמית לסלון ולחדר משחקים. לא חיפשנו כזו במיוחד, אך יצא שקנינו בית כזה ובדיעבד גילינו כמה שזה נוח. מכיוון שהיינו משפחה עם 4 ילדים, ואני כבר אז עבדתי באופן קבוע מהבית (ובעלי לפעמים, כולל הרבה ישיבות טלפוניות עם חו"ל), היינו חייבים להפריד את אזור הילדים מאזור העבודה, כי עם כמות הרעש שמקימים 4 ילדים קטנים שמשחקים (ולפעמים גם חברים שהזמינו) פשוט בלתי אפשרי להתרכז בעבודה. אז מצאנו בית שבקומה התחתונה היה לו מטבח, סלון עם פינת אוכל, שבו גם אירחנו חברים שלנו, וחלל נוסף די גדול, ששימש אצל בעל הבית הקודם, שהיה רופא, כמשרד + חדר המתנה/קבלה צמוד, שבתוכו עשינו חלוקה פחות או יותר רשמית (אך ללא הפרדה מוחלטת או דלת) לחדר עבודה וחדר שינה. למען הנוחות, חיברנו את החלל הזה באמצעות דלת לחדר השירותים והמקלחת שבמקור ניתן היה להיכנס אליו רק מהצד של הכניסה והסלון, ובזאת סידרנו לנו יחידת הורים לתפארת (עם תקרה משרדית נמוכה של לוחות פלסטיק מכוערים בטירוף, שתמיד צחקנו עליה).
לעומת זאת בקומה העליונה היו כל חדרי השינה (כולל מה שהיה אמור להיות במקור חדר הורים), אבל היה גם חלל אחד גדול ומרכזי שממנו הייתה יציאה לכל החדרים האלה, שאכן שימש בהצלחה גדולה כחדר משחקים, ושם הילדים שיחקו, עסקו בפעילויות שונות, צפו בטלוויזיה ואירחו את חבריהם. ואני יכולתי לעבוד בשקט למטה. הייתה בקומה העליונה גם הכנה למטבח, ומכיוון שהמטבח בקומה התחתונה היה קטן מדי למשפחה גדולה, כשההורים שלי בדיוק בזמן המעבר שלנו החליפו את המטבח שלהם, לקחנו את ארונות המטבח הישנים שלהם, שהיו במצב ממש טוב, ובנינו מהם מטבח נוסף ודי גדול בקומה העליונה, ובצמוד אליו גם עשינו פינת אוכל קטנה, ששם הילדים אכלו את הארוחות הלא משפחתיות באמצע השבוע וכיבדו את החברים שבאו לבקר, ושבו אף נעשו רוב בישולי הבית, במיוחד בתקופות שהייתי מבלה ימים ארוכים באוניברסיטה, שבהן העסקנו עוזרת שעשתה את רוב הבישולים. אגב, הייתה לנו טלוויזיה גם בסלון שלנו, שאומנם הייתה באיכות ירודה במיוחד ולא הייתה בשימוש תדיר, אך אי אפשר להגיד שלא הייתה בשימוש כלל, במיוחד כשהיה קונפליקט למעלה ומישהו מהילדים רצה לצפות בתוכנית אחרת מזו שנבחרה ברוב קולות לצפייה בטלוויזיה ההיא. פרט לכך הייתה לנו גם טלוויזיה בחדר שינה - הטלוויזיה השטוחה היחידה בבית, שקיבלנו מתנה מהוריי כשקנו להם טלוויזיה חדשה ומשוכללת יותר.
בקיצור, ראינו כי טוב, וכשבאנו לארה"ב, היה לנו חשוב לשמור על חלוקה דומה לזו שהייתה לנו בארץ כדי שתהיה אפשרות לעבוד מהבית ללא מפרע, במיוחד לאור העובדה שבעלי התחיל לעבוד יותר מהבית מאז שעבר לעבודה החדשה. אז החלוקה הייתה דומה, רק שהיו יותר חללים, חלקם מיותרים: בנוסף למטבח שהיה בו מקום גם לשולחן קטן לארוחות בוקר זריזות, בקומת הכניסה היה גם חדר אוכל גדול, כמקובל בבתים אמריקאיים, עם שולחן ענק שקנינו באיקאה שנוכל לארח המון חברים, היה סלון עם טלוויזיה שלפעמים אירחנו גם בו, חדר עבודה גדול שבקלות הסתדרנו בו שנינו עם עמדות עבודה נפרדות, וחדר שינה הורים אמיתי, שאפילו כלל חדר אמבטיה המחולק לגמרי לשני אזורים נפרדים, עם שני חדרי שירותים, לו ולה, ולא רק שני כיורים נפרדים (דבר שלא ראיתי בשום בית אחר, אם כי לא יצא לי לבקר בבתים של אנשים עשירים באמת).
בקומה התחתונה, לעומת זאת, היו חדרי הילדים, שמבחינת גודל ועיצוב דמו יותר לכלובים או לתאי כלא, שממש שנאתי אותם ולא הבנתי איך אדם שבנה לעצמו חדר שינה כזה מרווח ונוח יכול לבנות חדרונים מבישים כאלה לילדיו. בנוסף היה גם חדר משחקים ענק, חדר ספרייה עצום (אם כי מאוד חשוך, כהה ודי מפחיד, אפילו ביחס לכל שאר הקומה שהייתה כולה כהה וחשוכה) וגם סדנה גדולה ומוארת היטב לשם שינוי לעבודות ולתחביבים של בעל הבית. אני לא יכולה לשחזר כמה פעמים התענגתי לדמיין בעיניי רוחי איך אני הורסת לפחות חצי מהסדנה ומרחיבה על חשבונה את חדרי הילדים, אבל זה היה בית שכור... אני כבר לא מדברת על כך שעבור 4 ילדים היה חדר שירותים קטן ולא נוח יחסית, ושחדר השירותים השני בקומה היה מרוחק מאוד מחדרי הילדים, והיה מאחורי הספרייה המפחידה הלא נעימה, וגם קטן לא נוח במיוחד, ואף אחד מהם לא אהב להשתמש בו, ולכן כולם הצטופפו בראשון. גם חדר כביסה שני היה שם, אך אף אחד לא אהב להשתמש בו מאותן סיבות. בכלל, בבית הזה היו הרבה מוזרויות שלא סבלתי, אך לפחות היה לילדים באמת חדר משפחה גדול עם טלוויזיה, מחשב ומשחקים, שבו היה נוח לארח, וכשהיו סוגרים את הדלת לא שמענו למעלה אפילו את הצווחות הרמות ביותר. אגב, בבית הזה היו 4 אחים, אך לא השתמשנו בהם כי אלה היו אחי עץ ולא רצינו את הטרחה ואת הריח.
גם בבית החדש יש לנו קומה מרכזית עם מטבח, חדר אוכל גדול עם אח, סלון עם טלוויזיה גדולה ואח נוסף, חדר שינה אחד שהבן ישן בו, וכמובן שירותים מקלחת וחדר כביסה. בנוסף, מהחלק הזה של הבית יש גם יציאה ליחידת אורחים שכוללת חדר שינה, מטבחון וחדר אמבטיה + שירותים, שמשמשת לרוב כחדר להשכרה או airbnb, פרט לתקופות של אירוח משפחה וחברים, שכמובן מקבלים קדימות. אנחנו בהחלט משתמשים בקביעות בחדר האוכל וגם בסלון לאירוח, ואפילו משתמשים באחים ובטלוויזיה לפעמים. לארוחות המשפחתיות יש פינה הצמודה למטבח.
חדר משחקים ממש ענק (והיה עוד יותר ענק לפני שבנינו "על חשבונו" חדר שינה שני) נמצא בקומת המרתף, ביחד עם חדרי השינה של הבנות, אבל הוא כמובן מיועד לכל הילדים ולחברים שלהם. לעומת זאת, יחידת ההורים, משרדי העבודה שלנו וחדר הכושר נמצאים במפלס העליון, וככה יוצא שאנחנו מרוחקים היטב מהרעש שמקימים הילדים, במיוחד כשהם מארחים, ולהם יש את הפרטיות שהם זקוקים לה בגיל ההתבגרות המופלג.
מניסיוני, דווקא ההפרדה בין הסלון כמקום לאירוח מבוגרים וחדר משפחה למשחקים או לאירוח ילדים הוא מאוד נוח ועוזר לשמור על סדר בבית ואף לבודד מרעש כשיש צורך בכך. אנחנו לעיתים קרובות מארחים קבוצות גדולות, ולכן גם חדר אוכל נפרד עם שולחן גדול בהחלט שימושי, אף על פי שהייתי מעדיפה שיהיה יותר קטן ובמקום זה שחדר הכביסה יהיה יותר גדול, אבל מילא. לפחות הקבלן שלנו בנה לנו מחסן גדול ב-crawl space שבמרתף (שלפני זה היה פשוט חור מלא באדמה), עם בידוד ותאורה, וכך יש לנו מקום אחסון. אבל בכללי, זה מטומטם שבבית גדול, שבפירוש מיועד למשפחה גדולה, יש מיליון חללים משותפים ענקיים, אבל חדר כביסה ממש קטנטן, ואין מחסן מתוכנן בכלל. אומנם שמנו כמה ארונות אחסון לאורך הקירות בגראז', אך היות שבכל זאת רצינו שבראש וראשונה ימלא את ייעודו המקורי, לא יכולנו למלא אותו בדברים לאחסון בלי סוף.
אגב, בזמן שחישפנו בית נתקלנו בהרבה מוזרויות ומפלצתויות שנראו לנו מיותרות עד מגוחכות. למשל, חדרי קולנוע ענקיים שתופסים חצי בית ובאים על חשבון שטח חיוני למגורים ולאירוח, או אולם כדורסל ענק (עם רצפה אמיתית של מגרש כדורסל) שתפס את כל הקומה העליונה של איזה בית, גראז' ענק שיש בו מספיק מקום למטוס או ספינת תענוגות, ועוד כל מיני דברים שגרמו לנו להרבה הרמות גבה וצחוקים בלתי נשלטים.
