flipflop83
New member
לא יישלח - אל תדאגו.
אני בספק אם המכתב הזה יגיע אלייך. קרוב לוודאי "שייעלם" מהתיבה.
השתנית קצת ועברו כמה רגעים עד שהבנתי שאותך אני רואה. וכל כך שמחתי לראות אותך. אני חושב שבמרחק שני רחובות גם הבינו. יום הבחינה אולי היה הסמלי ביותר שהיה לי בתקופה האחרונה. כמו תלמיד שפוגש מורה שהיה לו חשוב.
לא. לא התכוונתי לשאול האם את עדיין מחזיקה באותו המספר או האם תהיי פנויה לקפה. יכולת לברוח קצת פחות מהר. לא הכל מוביל לשם. כמו שלא כל ערבי עם חוט ביד עומד להתפוצץ. לפעמים הוא רק מסדר את האוזניה.
אבל כן רציתי שתדעי שדברים טובים קרו בזכותך. את היית אדם שעורר אותי לגמרי. בשבילי למשל לחזור וללמוד, למקום שחששתי ממנו, היות ואני חייב לעשות את זה "הכי טוב", להלחם בהפרעת הקשב, אך לגלות שוב את יכולותיי ולאהוב את מה שאני עושה, זו הצלחה.
ואת פשוט הופעת שם במסדרון. היה רק חסר שברקע יתחיל להתנגן "אם היית רואה" אך בתסריט הפוך, בדיוק מהפזמון ומישהו יצעק קאאאט! יש לנו את זה! כדי שאבין שאני נמצא בסרט ולא בתוך צירוף מקרים הזוי. השארת בי המון חותם XXX, מבלי לדעת, מבלי להתכוון.
ברור שלא במעמד של אותו היום, אבל כן במעמד של מכתב זה, אני יכול לומר לך שאהבתי אותך המון. כמעט בתמימות. אין לי הסבר מדוע שכחתי כמעט כל חוק. אבל גם הייתי אגואיסט. ראיתי רק את דרכי. אך להפוך מאדם אוהב לאדם מוקצה ובמחי יד לא לראות אותך שוב ולא את האנשים שאהבתי, וללא הסבר (ע.ע "הסוד הגדול") הרגיש כמו ניתוח לב פתוח.
המון עבר עליי. המון דברים התפרקו לי בידיים. נבהלתי. נלחמתי קשה כדי לבנות הכל בחזרה. וזה גם גרם לי לבחון את התנהלותי, את דרכי ואת העבר שיש ביכולתו להכתיב חלק מהעתיד. אהבה, גם כשאכזבה, ולו רק עצם היותה כבר נוגעת במקום עמוק, יכולה להיות מניע חזק מאד לכניסה אל רבדים עמוקים שלנו ובלי פחד, כי הנורא כבר קרה, להבין ולחבר דברים, לשחזר החלטות אותן קיבלנו גם לפני שנים ושהפכו לדרך חיים עד ששכחנו מדוע והאם היה נכון לקבל אותן ופשוט חיינו אותן. אני חושב שחשבון נפש כזה אנו זוכים לעשות באמת רק פעמים אחדות בחיינו. ואם לא היית עוברת כך בחיי, אין לי מושג מתי זה היה קורה.
לומר לך "תודה" זה יישמע מאד יומרני. הרי לא תכננת, לא ידעת שכך יהיה, פשוט התנהגת בסוף כמו שאת יודעת להתנהג. אני זה שעשה את הראקציה. אבל גם ניוטון החל לחקור את כוח הכבידה רק כי נפל לו תפוח על הראש.
XXX. עלי והצליחי. ואין צורך להגיב למכתב, לא לשם כך הוא נכתב. ראי אותו כמכתב הערכה שכתב לך עוד אדם שיצאת אתו. ושאולי פתח את הלב מהר מידי. ושאולי הוא רגשן. ושאולי פשוט לא נתנו לו הזדמנות לדבר באמת. ואה, שנפרדו ממנו בהודעה על הבוקר. והיי רגועה, אני בעצמי מקווה שדרכינו לא תצטלבנה ולו רק כדי לחסוך ממך את אי הנעימות, למרות שמעולם לא היה וממש אין על מה.
רק שלטובת הסביבה, נסי להגיע לבחינות עם קרוקס או משהו. העקב נורא מפריע כשהרגל שלך קופצת
אני בספק אם המכתב הזה יגיע אלייך. קרוב לוודאי "שייעלם" מהתיבה.
השתנית קצת ועברו כמה רגעים עד שהבנתי שאותך אני רואה. וכל כך שמחתי לראות אותך. אני חושב שבמרחק שני רחובות גם הבינו. יום הבחינה אולי היה הסמלי ביותר שהיה לי בתקופה האחרונה. כמו תלמיד שפוגש מורה שהיה לו חשוב.
לא. לא התכוונתי לשאול האם את עדיין מחזיקה באותו המספר או האם תהיי פנויה לקפה. יכולת לברוח קצת פחות מהר. לא הכל מוביל לשם. כמו שלא כל ערבי עם חוט ביד עומד להתפוצץ. לפעמים הוא רק מסדר את האוזניה.
אבל כן רציתי שתדעי שדברים טובים קרו בזכותך. את היית אדם שעורר אותי לגמרי. בשבילי למשל לחזור וללמוד, למקום שחששתי ממנו, היות ואני חייב לעשות את זה "הכי טוב", להלחם בהפרעת הקשב, אך לגלות שוב את יכולותיי ולאהוב את מה שאני עושה, זו הצלחה.
ואת פשוט הופעת שם במסדרון. היה רק חסר שברקע יתחיל להתנגן "אם היית רואה" אך בתסריט הפוך, בדיוק מהפזמון ומישהו יצעק קאאאט! יש לנו את זה! כדי שאבין שאני נמצא בסרט ולא בתוך צירוף מקרים הזוי. השארת בי המון חותם XXX, מבלי לדעת, מבלי להתכוון.
ברור שלא במעמד של אותו היום, אבל כן במעמד של מכתב זה, אני יכול לומר לך שאהבתי אותך המון. כמעט בתמימות. אין לי הסבר מדוע שכחתי כמעט כל חוק. אבל גם הייתי אגואיסט. ראיתי רק את דרכי. אך להפוך מאדם אוהב לאדם מוקצה ובמחי יד לא לראות אותך שוב ולא את האנשים שאהבתי, וללא הסבר (ע.ע "הסוד הגדול") הרגיש כמו ניתוח לב פתוח.
המון עבר עליי. המון דברים התפרקו לי בידיים. נבהלתי. נלחמתי קשה כדי לבנות הכל בחזרה. וזה גם גרם לי לבחון את התנהלותי, את דרכי ואת העבר שיש ביכולתו להכתיב חלק מהעתיד. אהבה, גם כשאכזבה, ולו רק עצם היותה כבר נוגעת במקום עמוק, יכולה להיות מניע חזק מאד לכניסה אל רבדים עמוקים שלנו ובלי פחד, כי הנורא כבר קרה, להבין ולחבר דברים, לשחזר החלטות אותן קיבלנו גם לפני שנים ושהפכו לדרך חיים עד ששכחנו מדוע והאם היה נכון לקבל אותן ופשוט חיינו אותן. אני חושב שחשבון נפש כזה אנו זוכים לעשות באמת רק פעמים אחדות בחיינו. ואם לא היית עוברת כך בחיי, אין לי מושג מתי זה היה קורה.
לומר לך "תודה" זה יישמע מאד יומרני. הרי לא תכננת, לא ידעת שכך יהיה, פשוט התנהגת בסוף כמו שאת יודעת להתנהג. אני זה שעשה את הראקציה. אבל גם ניוטון החל לחקור את כוח הכבידה רק כי נפל לו תפוח על הראש.
XXX. עלי והצליחי. ואין צורך להגיב למכתב, לא לשם כך הוא נכתב. ראי אותו כמכתב הערכה שכתב לך עוד אדם שיצאת אתו. ושאולי פתח את הלב מהר מידי. ושאולי הוא רגשן. ושאולי פשוט לא נתנו לו הזדמנות לדבר באמת. ואה, שנפרדו ממנו בהודעה על הבוקר. והיי רגועה, אני בעצמי מקווה שדרכינו לא תצטלבנה ולו רק כדי לחסוך ממך את אי הנעימות, למרות שמעולם לא היה וממש אין על מה.
רק שלטובת הסביבה, נסי להגיע לבחינות עם קרוקס או משהו. העקב נורא מפריע כשהרגל שלך קופצת
