עוד ערב חג

[פרפרי אהבה]

עוד ערב חג

האם אתם מאלה שאוהבים את החגים או מעדיפים את השגרה הרגילה

האם חילקתם את ערבי החג בין שני צידי המשפחה

 

[הפוך עם ראש כפול]

אנחנו בד"כ רק אצל המשפחה שלי בחגים
מאז שחמי נפטר, חמותי כמעט אף פעם לא מזמינה אותנו. להיפך, היא מוזמנת אלינו גם ברה"ש וגם בפסח.
השנה היא דווקא הזמינה לארוחה בשבת בצהריים כי קרובת משפחה רחוקה כפתה את עצמה עליה, ועל הדרך היא הזמינה גם אותנו. היה משעמם למות, מעצבן מרמת חוסר המודעות שלה, ובנוסף לכל גם לא היה טעים במיוחד (היא מאוד מתדרדרת עם השנים, בעבר דווקא בשלה טעים). בקיצור, בן זוגי ואני התבאסנו מאוד.

 

[פרפרי אהבה]

נשמע מבאס

זה קטע מעניין ההתדרדרות הזו בבישול ככל שעוברים השנים.
זה לא פעם ראשונה שנתקלת בזה, כולל אצל המשפחות שלנו...

 

[הפוך עם ראש כפול]

זה דווקא לא זה. אין לי בעיה עם זה שאני מכירה את האוכל שלה
רק שהיא כבר לא ממש מכינה את מה שהייתה מכינה פעם. ומה שכבר כן מכינה, כבר לא טעים. לא יודעת, כנראה נגמרו לה האנרגיות. וזה מבאס בעיקר כי היא מזמינה בדיוק פעם בשנה, אבל מתארחת אצלי כל כך הרבה פעמים במהלך כל השנה (חגים, ימי הולדת, סתם ארוחות שישי ערב או שבת צהריים). כששאלתי אם להכין משהו לשבת ההיא, אמרה ש"לא, פעם אחת תנוחי ותתפנקי". אכן נחתי אבל לצערי אפילו הילדים לא אכלו מנה בשרית כי לא היה להם טעים. בקיצור, לא יצא מזה כלום ובן זוגי ואני הרגשנו איך שפיותינו נגזלת מאיתנו אט-אט...

 

[danakama10]

גם בן זוגך השתתף

בחגיגת ההשמצות על אמא שלו? והכל בגלל שהאוכל לא טעים והילדים לא אכלו מנה בשרית? בגלל זה מאבדים את השפיות? אמא שלו משעממת ומעצבנת גם אותו?

אני יכולה להבין קיטורים כאלו אם הם באים מהצד שלך. סך הכל בדר"כ אין קשר ריגשי בין כלה לחמות. אבל זלזול שכזה מהבן והעובדה שאתם משמיצים אותה יחדיו זה מאוד מאוד עצוב. קחי בחשבון שילדים מפנימים מהי התנהגות מקובלת על פי מה שהם רואים סביבם. אם הם רואים איך נוהגים בסבתא המשעממת שכבר לא מבשלת טוב בזלזול, כנראה שעוד כך וכך שנים גם הם יתנהגו כך לזקנים בחייהם.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני מתה על זה שאת יודעת הכול על המשפחה שלי ועל המשפחה שלו
ועל איך אנחנו מתנהלים מול הילדים. איזה כיף זה לדעת הכול!

 

[danakama10]

רק מה שאת מספרת

וזה מוטיב חוזר ומוכר - משפחת האשה נהדרת ותומכת, משפחת הגבר - שלא נדע, וגם הגבר מסכים לקביעה הזו ומאשר שמשפחת האשה מקסימה!
כל זאת כמובן על פי דיווח הכותבת.

 

[הפוך עם ראש כפול]

ואני כמובן מספרת הכול, בפרטי פרטים, על כל ההסטוריה
המשפחתית שלנו 20 שנה אחורה. ואת כמובן מעורה בכל פרטי הפרטים של הזוגיות שלנו ושל היחסים המורכבים שלנו עם משפחתו ועם משפחתי ב-20 שנים האחרונות, נכון?
כמה קל להיות שיפוטי ממשפט וחצי.
אגב, מעולם לא קראתי אותך מספרת על הקשיים שלך עם הילדים שלך/ההורים שלך/ההורים של בעלך. ולא רק כאן. את בכלל נשואה? יש לך בכלל ילדים? להעביר ביקורת זה באמת קלי קלות. זה כל אחד יכול. החיים האמיתיים הם קצת יותר מורכבים מזה.

 

[ברקורעם]

 

[רזאי]

קרה גם אצל ההורים שלי, לפני כמה שנים.

שנתיים שלוש ממש סבלנו שם מהאוכל, עד שהשנה גם הם כבר הרגישו שהבישול כבד עליהם. עכשיו הם מתארחים אצלנו קבוע. בפסח הם התעקשו להיות המארחים, אז בישלתי אצלם בבית. אני מקווה שבשנה הבאה יסכימו להיות אצלנו בפסח, כי היה לי לא פשוט.

 

[אמאשלשון]

איך שפיותכם נגזלת מכם אט אט בגלל ארוחה לא מוצלחת....

כנראה שפיותכם לא ממש קיימת אם היא נגזלת בגלל דבר כזה

 

[yeshpitaron]

גם אצל אימי שהייתה בשלנית ממש טובה לאחרונה

האוכל לא טעים כמו פעם. אני קצת מרחמת כפי הנראה זה הגיל, הכוחות, הראיה משתנה, גם פזיולוגית אולי ואולי עוד דברים.

 

[danakama10]

אני מנחשת

שאצל המשפחה שלך האוכל טעים, החברה נעימה, והילדים אוכלים ארוחות בשריות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

יאפ, את שוב צודקת. המשפחה שלי הכי כיפית בעולם!
כבר אמרתי, את הרי יודעת הכול. ממש כיף לך.

 

[danakama10]

מה שאני יודעת

זה שגבר שלועג על אמו וסובל כל כך מלהיות אצלה פעם בשנה בה הילדים לא אכלו מנה בשרית, זה לא גבר כלבבי. אני לא מחשיבה אדם כזה לאדם טוב.

 

[הייתיאביבקיץ]

״הוא סובל (...), אז הוא לא גבר כלבבי״

מה כן כלבבך? גבר שלא שם לב שדברים השתנו?

או שאולי גבר שכן שם לב לשינוי, והשינוי לא מהנה אותו, אבל הוא שומר על פוקר פייס ולא משתף את אשתו ברגשותיו?

את נשואה? כי תאמיני לי, שבשביל בריאות הקשר הזוגי - עדיף להיות כנים.

חלק גדול מהסיבות להודעות בפורום הזה, זה כלות שמרגישות שהן לבד. הן בטוחות שמשהו מפריע להן אצל החמות, אבל בן הזוג אומר להן שהן טועות, שהן לא רואות טוב.

הבעיה היא לא שהילדים לא אכלו בשר היום (אני מנחשת). הבעיה שביקורים שפעם היו מהנים, הופכים להיות ביקורים בהם המבקרים לא נהנים, אבל מנסים לפברק. עושים הצגה. גם אני כבר עברתי את זה. שאוכלים פרוסות חלה כדי להישאר שבעים, ומנסים שהסבתא לא תשים לב שכמעט לא אוכלים כלום כדי שהיא לא תיפגע.

 

[הפוך עם ראש כפול]

תכלס הקיטורים לא היו באמת על האוכל. כן, זה התווסף לעניין כי
אנחנו לא מאוד נהנים מארוחות עם חמותי (אצלנו או אצלה), אבל ציפינו שלפחות האוכל יפצה על זה.
לצערי היא אדם שמאוד מרוכז בעצמו ומאוד חסר מודעות לעניין. קשה עד בלתי ניתן לנהל איתה שיחה כלשהי, כי לוקח לה בדיוק דקה וחצי על השעון להפסיק להקשיב ולהתחיל לדבר על עצמה. זה לא אישי נגדי, היא עושה את זה גם לבן זוגי, להורים שלי, לכל אחד שמנסה לנהל איתה שיחה. זה היה כך מאז ומעולם, זה לא חדש. היא אף פעם לא שואלת, אף פעם לא מתעניינת. גם שהילדים שלי רוצים לספר לה חוויות אחרי שאנחנו חוזרים מטיול משפחתי בחו"ל, יש לה סבלנות אולי 2 דקות להקשיב להם, ומייד היא תתחיל לספר על טיולים שלה בחו"ל לפני 20 או 30 שנה. בלי הגזמה.
כך זה היה גם בשבת. וגם כשניסינו לפתח שיחה עם האורחים האחרים, היא מייד התערבה ולקחה את זה שוב לכיוון שלה ולסיפורים על עצמה. היינו מוכנים לכל זה מראש כי כאמור אנחנו כבר רגילים. בן זוגי כבר אפילו לא מנסה לספר לה שום דבר חדש שקורה לו בחיים או חס וחלילה קצת להוציא קיטור (כי מייד היא תתחיל להגיד לו שזה כלום, ולמי שבאמת היה קשה זה לה לפני 30 שנה). הוא מתייחס להורים שלי כאל ההורים שלו, ותמיד ילך וידבר איתם ויספר להם.
בקיצור, קיווינו שלפחות אוכל טעים יצא לנו מכל העניין, ולא יצא. וגם היה התסכול הרגיל, שלמרות הכול, ולמרות שאנחנו יודעים ומוכנים וכו', קשה להתמודד עם זה בכל פעם מחדש.
היא לא עושה את זה בכוונה רעה. אין לה שום מודעות לזה שהיא עושה את זה (וכן, בן זוגי ניסה כמה פעמים לשוחח איתה על העניין כדי להביא לשינוי). היא בנאדם שמאוד מרוכז בעצמו, וכמעט שלא פנוי לזולת, וכך זה תמיד היה. זה מה יש.
ועל גיסתי אני בכלל לא אתחיל לדבר כי לזה באמת כבר אין לי אנרגיות נפשיות.

 

[הייתיאביבקיץ]

מוכר... אנחנו חולקות חמות?

אותו דבר. מעולם לא שאלה שום דבר.


מעולם לא שאלה אותנו או את הילדים כלום על הגנים, בתי הספר, החוגים, לא על תוכניות לחופש, לא על מה עשינו בחופש. לא ״איך בילית בפסח?״, לא ״למה תתחפשו בפורים?״. כלום.

השאלה היחידה שהיא שואלת, ברצינות, זה איך מזג האוויר.
בעיקר כשחוזרים מחו״ל, אבל גם בארץ. האם ירד אצלנו גשם או לא.

 

[הפוך עם ראש כפול]

פעם, מזמן מזמן, עוד הייתי נעלבת מזה. לא הייתי רגילה לחוסר
עניין מוחלט כזה (אותו דבר היה גם מצד חמי ז"ל).
השנים (בכל זאת, אנחנו ביחד כבר 22 שנים) לימדו אותי שזה לא אישי ושזה בלתי ניתן לשינוי, ושצריך לחשוק שיניים ולחייך בנימוס. בעלי עדיין נעלב מזה, אבל אפשר להבין אותו. זאת אמא שלו. למרות שהוא יודע איך בדיוק תתנהל כל שיחה וכל ארוחה, זה עדיין ממשיך לפגוע בו ולעצבן אותו.

 

[אמאשלשון]

אין דבר כזה לחשוק שיניים