פאן פיקשן, כתיבה למגרה, וגם לשם ההנאה שבכתיבה והיצירה, אינה דבר רע כשלעצמו. ברם, נוצרת בעיה כאשר יצירה כזו עוברת ממסגרת חובבנית למוצר שנמכר בחנוית ספרים.
אליסון פנג, אוהבת כתיבה וספרות, יש לה לשון חדה, הומור עצמי וגם "קבלות" על היותה פריקית של מד"ב ופנטזיה. אבל כל המעלות הללו לא מספיקות בשביל להיות סופרת.
שלישית הספרים האחרונה שלה, שנקראת כמו רוב סדרות הג'אנר על שם הגיבורה הראשית "אבי סינקלייר" הם לא יותר מאשר ניסיון, לא מוצלח, לכתוב רומן רומנטי עם אלמנטים על טבעיים.
אי אפשר לבנות סיפור, ועוד טרילוגיה רק משום יש לך בדיחה אחת טובה ביד וחדקרן חרמן ביד השניה. כשהגיבורה הראשית מעניינת כמו נעל בית, ולעולם העל טבעי חסר הגיון פנימי, לא מפתיע שהספר קורס לתוך עצמו אחרי מספר פרקים.
אין בטרילוגיה שום ערך מוסף, לפעמים הספר הזכיר את "אינספשן". דמות ספרותית שבתוך הסיפור קוראת סיפור על עצמה. אליסון פנג לא מצליחה להשתחרר ממיגבלות הסוגה (שהיא מודעת להם היטב) אין טיפול מחדש באותם אלמנטים על טבעיים והארכיטיפים המיתולוגיים. הדמויות לא מענינות ואילו שכן לא מקבלות מספיק עומק, ויש חזרה מיגעת על אותן בדיחות פנימיות, שלא יצחיקו קורא שלא בקיא בקלאסיקות הסוגה.
במקום לקרוא על משולש רומנטי תפל שנרקח ממוחה של סופרת צעירה שקראה יותר מדי ספרות רומנטית היה עדיף שאליסון תתמקד בסיפורים של דמויות המשנה, הבריחה של נסיך האלפים מהבית במשך 20 שנה אחרי שרצח את אביו, או למשל על המאבק של מלאני וברייסטון בשטן כשלאחריו חזרו אנשים שונים ממה שהיו. או אפילו סיפור פוליטי על העיירה שבה גרים בכפיפה אחד ובשיתוף פעולה יצורים על טבעיים שעל פי ההיגיון הפנימי הקלוש של העולם אותו דמיינה אליסון, היו אמורים להילחם זה בזה.
לפעמים הספר מקבל תווית של "פנטזיה אורבנית" זו כמובן טעות והכפשה של תת-סוגה מכובדת (בד"כ). בשורה התחתונה הטרילוגיה היא בסך הכל עוד רומן רומנטי שמתאמץ לבלוט מעל שאר ספרי ה"טראש" בעזרת מודעות עצמית, בדיחות פנימיות וקצת סקס עם קרניים.
לא משהו. עדיף לוותר או...להקשיב לסיפור הנפלא "היומן של סמנת'ה" מאת דיאנה ווין ג'ונס שהתפרסם בפרק האחרון של איסקייפ פוד.קלאסיקה. שילוב נדיר בין אלמנטים מד"ביים (ספרות נוער של היינלין) רומן רומנטי ואלמנטים הקשורים לחג המולד תוך הצגתם באופן חדש ומרענן. אהבתי מאוד.
http://escapepod.org/2013/12/22/ep427-samanthas-diary/
