כמה חושים יש לנו באמת וכיצד הם משפיעים על ההכרה שלנו

[pynokyo]

כמה חושים יש לנו באמת וכיצד הם משפיעים על ההכרה שלנו

ממליצה לקרוא
http://www.eol.co.il/articles/797?1287037981337908

 

[pynokyo]

רוח או גוף

האם אנחנו אנשים במסע רוחני
או רוח במסע אנושי?
האם יכול להיות שחווית החיים שלנו היא בסך הכל דיאלוג פנימי
מול מה שמשתקף לנו בתוך עצמנו.
המדע כבר יודע להגיד שאנחנו לא רואים את המציאות כפי שהיא באמת
אלא תופסים את המציאות דרך החושים שלנו
והחושים שלנו מתעתעים בנו.
אז עד כמה אנחנו באמת יכולים לסמוך על עצמנו, על התובנות שלו ועל הידע שלנו?
&nbsp

 

[uzi2]

למדנו בדרך הקשה

היכולות שלנו הותאמו היכן שנזקקנו לזה, כדי שנשרוד בעולם.
אם אני ואת נצביע על משהו, אני אראה במשהו הזה גמל גדול, ואת תראי באותו משהו חתול קטן, לא נוכל לשרוד. גם האשליות הן סיטואציות שבהן מערכות שנועדו לפרש את העולם בצורה הגיונית, כושלות. המוח משלים את החסר, ובד"כ זה מספיק כדי שנוכל לתפקד ביום יום, וגם כדי שנוכל להרגיש טוב עם עצמנו.

יש מי שמגדיר את המוח שלנו כשתי מערכות משלימות. במונחים של דניאל כהנמן שלקח את המונחים מסטנוביץ' ו- ווסט, יש את system 1, מערכת שעובדת מהר, מקבלת החלטות באופן אינטואיטיבי ומהיר, לומדת דרך זיהוי תבניות. משלימה את החסר, אבל תמיד ננעלת על פרשנות אחת של המציאות. זוהי מערכת לא מודעת, שרגישה לדקויות שהן קטנות מכדי שנוכל לקלוט אותן במודעות שלנו. יש לא מעט אשליות אופטיות שבהן אתה יכול לראות משהו אחד או משהו אחר, אבל אף פעם לא בו-זמנית את שניהם למרות ששניהם נמצאים שם.
לדוגמה ה- spinning dancer, או התמונה של האשה/נערה. (ממליץ להתאמן דווקא עם התמונה הימנית מביניהן). מה שמיוחד בתמונות, זה שאנחנו יכולים לראות את את הפרשנות האחת או את השנייה, ואחרי אימון מסויים אנחנו מסוגלים להחליף ביניהן מהר, אבל אנחנו לא מסוגלים לראות את שתי הפרשנויות בו-זמנית. במקרה של הרקדנית או שאנחנו רואים אותה רוקדת לכיוון אחד או שאנחנו רואים אותה רוקדת בכיוון ההפוך. במקרה של האשה נערה, או שרואים אישה מבוגרת או נערה צעירה. זו המגבלה של system 1. מערכת זו משלימה את החסר, בלי שום מודעות לתהליך, ובד"כ זה משהו שמאפשר לנו לתפקד.

המערכת השנייה במוח שלנו היא system 2: מערכת איטית, מודעת, מוגבלת מבחינת נפח המידע שהיא יכולה לנהל בו-זמנית, ועצלנית שמסוגלת לחשיבה לוגית, ולשקילה של מספר אפשרויות.

 

[pynokyo]

מעולה, מעניין ונפלא - בדיוק היום כתבתי פוסט במקום אחר

להלן ציטוט של 3 השורות הראשונות של הפוסט שלי
"האם אפשר בו-זמנית לחשוב שתי מחשבות שונות?
האם אפשר בו-זמנית לצעוד בשני מסלולים שונים?
האם אפשר בו-זמנית לעשות שתי בחירות שונות?"
.
מרתק ההסבר שלך על ניתוח 2 מערכות התפיסה במוח.
את תמונת הרקדנית אני מכירה מזמן - לא לקח לי הרבה זמן לראותה מסתובבת פעם לצד אחד ופעם לשני.
את האישה נערה לא מכירה - במבט ראשון אני רואה נערה צעירה. אצטרך להתעמק בזה יותר.
.
שתי המערכות אותן ציינת משרתות את היכולת שלנו לתפקד בחיי היום-יום, בקישור הנוסף שהוספתי בתגובה למטה- ישנה אפשרות למערכת נוספת חוץ-מוחית.
.
תודה על ההסברים.

 

[uzi2]

מעניין ומעורר מחשבה.

קצת מוזר לי שאין שם של מחבר בכתבות של מהות החיים. אם כי הן עושות רושם בהחלט אמין ותואמות את מה שאני יודע.
אבל זה מעלה שאלות: האם התחושה של ההאצה היא תחושה, או שילוב של תחושה של לחץ עם תובנה של האצה, ותגובות לתובנה.
נדמה לי שאני צריך להבדיל בין החוש שהוא המקור לתחושה ובין התובנה של התחושה, וה- qualia שלה.

 

[pynokyo]

לי אין תשובות - אבל יש לי תמיד שאלות

לגבי החושים, לאחר שקראתי את הכתבה - התחלתי להפנים אפשרות של חושים נוספים.
למשל: חוש כיוון (חוש התמצאות במרחב) זה היה חוש מאוד חשוב כשבני אדם חיו בטבע.
אשמח לקבל רעיונות לחושים נוספים שקיימים בנו אך לא מגדירים אותם ככאלה.
אין לי מושג למה אין שם לכותב המאמר באתר מהות החיים - אבל יש שם מאמרים מרתקים בנושאים שונים - שווה להתחבר לאתר הזה.

והנה עוד קישור לנושא שמאוד מעניין אותי באופן - ההכרה, האם ההכרה מתרחשת רק במוח או שיש לה קיום נפרד - מה שנקרא חיים לאחר המוות.
http://www.mako.co.il/spirituality-weekend/Article-df313f9b39cba31006.htm

 

[uzi2]

לדעתי זה איבוד אינטגרציה של המוח.

שזה עדיין חוויה שחווים כשהמוח מתפקד לפחות חלקית, אבל איבד את האינטגרציה שלו. כאשר משביתים את ההכרה (השבתת ה- PAG במוח) גם תחושת הזמן לא קיימת. אנשים שה- PAG שלהם הושבת זמנית וחזר לתפקד, פשוט זוכרים את מה שהיה לפני ומה שהיה אחרי כאילו קרו מיידית אחד אחרי השני.

 

[pynokyo]

עד שלא נהיה שם בעצמנו לא נדע

נכנסתי לקישור שהיה בתוך הכתבה עצמה
במאמר שבקישור צויין שעובר ברחם אימו לא יודע מה יש מחוץ לרחם עד שהוא מגיח לעולם.
כך גם האדם לא יודע מה קיים לאחר שהוא נפטר מהעולם.
.
טענה נוספת שעלתה במקום אחר - שדגים בים לא יודעים שקיים עולם מחוץ לים, כל עולמם זה הים, אז יכול להיות שאנחנו כמו דגים בים, לא יודעים שקיים משהו מחוץ ליקום שאנו תופסים.
מצד שני, דגים מחוץ לים - לא ממשיכים לחיות אלא מתים

אבל השוואה לא כל כך טובה - כי לא מדובר בקיום פיסי אלא בקיום רוחני - דהיינו הקיום הפיסי נפסק במוות אבל על פי הכתבה נמשך קיום הכרתי שאינו מקושר למוח.
הכתבה מספרת על אירועים שחוו אנשים לא מספקת הסברים - זה אומר שלמדע אין הסברים, לפחות לא כאלה שאפשר להסביר על פי השיטה הקיימת הנוכחית.
סימן השאלה נשאר פתוח.

 

[pynokyo]

מצאתי עוד חוש - חוש קצב, חוש כיוון, חוש זמן

לעניין המאמרים באתר שאין בהם את שם הכותב -
מצאתי באתר - אודותיו
להלן קישור
http://www.eol.co.il/about

 

[רוב הזמן נח]

חוש האיזון או שיווי המשקל

זה חוש שאפשר להמשיך לפתח אותו. כי הוא מלכתחילה אצל בני האדם במצב לא הכי מפותח.
&nbsp

 

[pynokyo]

כל חוש אפשר לאמן ולפתח - גם חוש איזון ושאר החושים

 

[רוב הזמן נח]

איך אפשר לפתח עוד את חוש הראיה והשמיעה?

חוש השמיעה למשל זה נתון קבוע יש אנשים ששומעים קולות גבוהים או נמוכים מאחרים ויש כאלה שלא. זה לא נתון לשינוי.
&nbsp
&nbsp

 

[pynokyo]

אפשר להתאמן ולפתח, בהתאם לגבולות המובנים בנו מלידה

בכל מקרה, רוב החושים שלנו מתקהים עם הגיל.
אבל בילדות אפשר להתאמן לפיתוח שדה הראייה למשל
או לפתח שמיעה מוסיקלית -
הכל בגבולות הנתונים המולדים.

 

[רוב הזמן נח]

אי אפשר לשפר את חוש השמיעה

יש בעלי חיים שחוש השמיעה שלהם הרבה יותר טוב מבני האדם והם לא מבינים כלום במוסיקה או שמיעה מוסיקלית.

שמיעה מוסיקלית ומוסיקה זה איך שבני אדם מבינים מה שהם שומעים ולא קשור ישירות לשיפור החוש. זה קשור יותר למרכיבי מוח אחרים שקשורים בהבנה ותבונה אנושית.

חוש שיווי המשקל שומר שלא תיפול כשאתה הולך על קרקע מסויימת (או אפילו על הידיים עצמם) או על משהו צר/קטן יותר מהרגליים שלך . וזה חוש שניתן לשפר ולאמן אותו.

 

[pynokyo]

יכול להיות שאין אפשרות לשפר את החושים - אולי לחדד אותם

לא צריך להבין במוסיקה בשביל לשמוע צלילים.
&nbsp