ספר מרתק: הניצוץ - על הקשר בין ספורט ו

מור שלז

New member
ספר מרתק: הניצוץ - על הקשר בין ספורט ו

סיפרתי לכן כבר על כנס חדשנות באימון שהייתי בו בקמפוס שיאים, ועל ההרצאה המרתקת ששמעתי מחוקרת מוח בנושא הקשר בין פעילות גופנית ופעילות המוח.
אחד הספרים שהיא המליצה עליו בחום היה ספר בשם: הניצוץ: אימון הגוף והמוח (http://www.text.org.il/index.php?book=10041214) ומובן שמיהרתי לרכוש את הספר ולהתחיל בקריאה.

יש אינספור מאמרים שמתפרסמים חדשות לבקרים על הקשר שבין ספורט למוח, והשפעת הפעילות על הריכוז שלנו, על הזכרון, על ADHD ועוד ועוד. הנושא הזה מאוד חם כרגע בעולם המחקר.
ועדין, מה שיפה בספר הזה זה האופן המרוכז שבו הוא מתאר את הנושא, ומביא עוד ועוד מחקרים.

הספר נכתב על ידי ד"ר ג'ון רייטי - מרצה לפסיכיאטריה בהרווארד, ותוקף בכל פרק נושאים שונים.

הפרק הראשון מתאר תכנית שמתקיימת כבר מספר שנים בבית ספר תיכון ב-Naperville, שם הכניסו תכנית מיוחד לחינוך גופני שמשפרת לא רק את הכושר הגופני, אלא את ההישגים הלימודיים והאקדמיים של התלמידים.

למשל, תלמידים שהתאמנו לפני שיעור אנגלית או שיעור מתמטיקה - השיגו במבחנים תוצאות טובות הרבה יותר מאשר תלמידים שלא היו בתכנית.
הרעיון בצורה מאוד פשטנית הוא שהפעילות הגופנית מיד לפני הלימוד בעצם מקדמת ייצור תאי מוח חדשים ולכן הלימוד אפקטיבי יותר.

מאז המחקר התרחב לעוד הרבה בתי ספר וגם אוניברסיטאות והתוצאות דומות: אנשים שהיו בכושר גופני גבוה יותר, שהתאמנו על בסיס סדיר - השיגו תוצאות טובות יותר במבחנים.

הנה קישור לסרטון שמתאר את התכנית לאחר שש שנים:
http://www.pbs.org/wnet/need-to-know/video/a-physical-education-in-naperville-ill/7134/

האם גם אתן מרגישות קשר בין אימון לבין שיפור הריכוז, או יכולת חשיבה/לימוד טובה יותר?
 

susieada

New member
נשמע הגיוני!

אהבתי את הנסיון המוצלח עם תלמידים מתקשים בלימודים.
אני גם מוצאת את עצמי (לרוב) עירנית יותר אחרי אימון.
לעומת זה - אימון אינטנסיבי וארוך מאוד מהרגיל, יכול לעייף אותי...
 

רוניאר4

New member
למה חזרתי לאימונים

ביוני האחרון הייתי בכנס ואחת מהחוקרות שהגיעה, ראש מעבדה בהמבורג, אמרה שיש יחס שלילי בין כמות הריצה שלה ובין הזמן שלוקח לה לפרסם מאמר. כלומר: ככל שהיא רצה יותר (מרתוניסטית טובה) המאמרים שלה מתפרסמים יותר מהר.
אז אמרתי, יאללה...

לפני שנתיים שמעתי הרצאה על זיכרון, ונאמר שם שאחרי למידה לוקח זמן לזכרון להטמע. ככל שמתבגרים לוקח יותר זמן, ובתוך הזמן שבו לוקח לזכרון להטמע, אם עושים פעולה שמפריעה, זה מפספס את היכולת למצות את הלמידה. הטמעה נעשית גם בשינה. אני מרגישה שאחרי שאני לומדת אימון עוזר לי לעבד את החומר ומכאן להצליח יותר.

דבר נוסף הוא שבמהלך אימון אני לא עושה שום דבר חוץ מלרוץ. זה מאפשר לראש שלי להריץ את המחשבות ולשחרר את הדברים שמלחיצים אותי, כך שכשאני מגיעה בסופו של דבר בחזרה לעבודה, אני יותר רגועה.

אני מאמינה שאחת ההשפעות ההרסניות של הסמרטפונים על חיינו היא העובדה שאנחנו הפסקנו לתת למוח שלנו יכולת לעבד מידע קיים, כי בכל רגע של חוסר מעש אנשים בודקים מייל/ כתבות וכו'. לא נמצאים במנוחה מחשבתית לרגע... לפחות יש את זה בריצה.
 

ממה מיה

New member
אז יש בסיס לאמונות הטפלות שלי

כשהייתי בתיכון, אני וחברתי נהגנו לרוץ בשכונה בערב שלפני בגרות.. האמנו שזה קמע להצלחה ואכן יש בסיס..
הייתי צריכה לרוץ בבקר הבחינה ואולי זה היה מביא אותי ללימודי רפואה או משפטים
 
ועוד משהו בנושא...

הרבה מאמרים בנושא הקשר בין ספורט והצלחה אקדמית התפרסמו בשנות האלפיים וגם המאמר הבא ישן יחסית.
זה מאמר המתייחס לסטריאוטיפ של ה “dumb jock” . לשמחתי הסטריאטיפ הולך ונחלש אך עדיין מיוחס בעיקר לכדורגלנים... המאמר הזה משמש אותי לפעמים כדי לעורר דיון בנושא .
היה אצלי פעם בטיפול ילד מקסים ואינטליגנטי שהיה גם כדורגלן מצטיין ושיחק כנער בקבוצת בוגרים בליגה הלאומית.
האימא שליוותה אותו לטיפולים ממש חיכתה שאגיד שהוא לא יוכל לחזור לשחק כדי שתוכל לכוון אותו ללימודים גבוהים בתחום שנראה לה רצוי (והיא לא הייתה פולניה...).
המאמר הזה (פה רק בתקציר) כבר מתעד את השינוי בעיקר באופן שבו הספורטאים תופסים את עצמם. אחת ההשערות היא שדווקא הסטריאוטיפ הוא חלק ממה שדוחף את הספורטאים גם להצלחה אקדמית.
 

מור שלז

New member
ועוד קצת על התהליך: BDNF - "הדשן של הלמידה"

אז המשכתי לקרוא עוד קצת בספר, והגעתי להסבר הבא שחשבתי שיעניין אתכן:

מתברר שלאחר שנות ה-90 במאה הקודמת החלו להבין שיש קבוצה נוספת של חלבונים שחשובים לחיבורים במוח , שנקראת "פקטורים". הבולט ביותר הוא BDNF : Brain-Derived-Neurotrophic-Factor

חומר זה נמצא באיזור במוח האחראי על תהליכי למידה וזיכרון, איזור הנקרא היפוקמפוס. למידה דורשת חיזוק הקירבה בין נוירונים, בתהליך דינמי. כאשר המוח נדרש ללמידה, נוצרת פעילות בין נוירונים. ככל שיש יותר פעילות, כך המשיכה בין התאים גדלה ול-BDNF יש תפקיד חשוב בתהליך הלמידה הזה.

מנגנוני הפעולה של ה- BDNF כוללים חיזוק הסיגנל החשמלי, הפעלת גנים שמגבירים ייצור BDNF , והגברת ייצור סרוטונין וחלבונים שבונים את הסינפסות. BDNF משפר תפקוד של נוירונים, מעודד צמיחתם, מחזק אותם ומגן עליהם מפני תהליכי תמותה תאית.

בספר קוראים ל-BDNF ה"דשן של הלמידה".

ומחקרים רבים גילו שספורט מגביר את אספקת ה-BDNF. ולכן הטענה היא שספורט מגביר את התשתית ללמידה. כלומר פעילות ספורטיבית בסמוך ללמידה, או לפעילות שדורשת ריכוז, תגביר את יעילות תהליך הלמידה על ידי יצירת תנאים טובים יותר לתאי העצב להקשר זה לזה, וליצירה של תאי עצב חדשים.
מהבחינה הזו יש חשיבות גם לעיתוי הספורט בסמוך לתהליך הלמידה ולגירויים שגורמים ללמידה.
 
למעלה