איך היה השבוע שלי?

[אישה בחופשה]

איך היה השבוע שלי?

 

[אישה בחופשה]

משהו קטן וטוב

 

[אישה בחופשה]

פגישה עם החברות מהכדורשת

במגרש הכדורעף על חוף הים. היה קצר וכייפי.

 

[debby12]

מותש וקצת מודאג

עדיין מתאוששת מהטיול/חום/שפעת. וכבר יש לי בקרוב נסיעת עבודה חדשה ואין לי כוח. אני בתשישות-של-אמצע-החיים

בנוסף, חברה של בכורתי אובחנה כסובלת מאנורקסיה. אנחנו מכירים את ההורים היטב וזה מאוד מאוד מלחיץ (לגביה. זה לא שאני חושבת שזה מדבק או משהו....זה פשוט מפחיד. למרות שהיא נראית בסדר גמור - כלומר היא לא באיזה משקל קיצוני)

הדבר היחיד החיובי הוא שיש לנו או פר חדשה [ושהקודמת יצאה מחיינו

]. מקולומביה. שעושה רושם נחמד מאוד וגם בעלת מוח מתפקד - מה שמאוד מרענן וכיפי. והיא גם קצת עוזרת לנו לשפר את הספרדית.

 

[אישה בחופשה]

איך בוחרים או פר?

אם הקודמת היתה כ"כ גרועה, למה היא נשארה אתכם ?

ותרגישי טוב!

 

[debby12]

אז ככה.... (ואגב - צריך גם שהאופר תבחר אותך)

יש אתר של חברת האופריות ובו מאגר של או-פריות לתאריכים שאת רוצה. יש כמה אתרים. למשל זה אחד מהם: https://www.aupairinamerica.com

לכל אחת יש דף מועמדת ממנו אפשר ללמוד דברים כמו גיל, הרקע שלה ולראות סרטון וידאו של 2 דקות בערך שהיא מכינה על עצמה. אפשר שם גם לקרוא כל מיני נתונים כמו כמה זמן יש לה רשיון, 2 מכתבי המלצה והתרשמויות של מי שראיינ/ה אותה.

הן בגילאי 19-26. אנחנו בד"כ משתדלים לבחור בת 23 ומעלה בתקווה לקצת יותר בגרות. אצלנו גם מישהו בבית מעדיף לא או-פר גרמניה. מה שפוסל איזה 3/4 מהמועמדות כי הכי הרבה אופריות הם מגרמניה

אז אחרי כל זה לא נשארות כל כך הרבה

מסתכלים בסרטון וידאו, ואם מצליחים להבין בערך חצי ממה שהן אומרות והן עושות רושם סביר אז קובעים איתן ראיון/פגישה בסקייפ ואז מדברים איתן. אין כללים לבחור... מנסים ללכת לפי תחושת בטן.

אני מכירה אנשים שיש להם כל מיני כללים. יש לי למשל קולגה לשעבר שפוסלת אופריות שהן בנות להורים גרושים. בהיותי בת להורים גרושים בעצמי, זה נראה לי לא רק קשקוש אלא גם דיעה קדומה/גזענות

הבעיה הגדולה היא שהרבה פעמים הן לא רוצות אותנו.... בעיקר לדעתי כי יש לנו 3 ילדות. ובאותה משכורת אפשר לקבל ילד/ה אחת בת 14 - יותר קל.... או אפילו 2 ילדים זה יותר קל מ-3. וחוץ מזה אולי זה גם עניין של כימיה. ישראליות - המעט שיש - בעיקרון לא רוצות אותנו כי הן רוצות לדבר רק אנגלית, ואת זה אני מבינה... פעם היתה לנו ישראלית בפוקס, אבל רק אחת.

הן גם מתראיינות במקביל עם הרבה משפחות אז לפעמים משקיעים במישהי כמה שעות רק כדי לשמוע ממנה שהיא בחרה משפחה אחרת.

בשנה שעברה זה היה נורא - לא הצלחנו למצוא אף אחת שרצתה אותנו. אז בסוף לקחנו את היחידה שהסכימה למרות שהיתה לנו תחושת בטן שהיא "נעל". לפי דבריה היא היתה קוסמטיקאית בהכשרתה, אז קיוינו שאולי לפחות היא תעשה שמח לילדות עם איזה לק/מניקור או מסיכת פנים או משהו כזה (לא באופן קבוע אבל בשביל הכיף)

היא נתגלתה כלא רק "נעל" אלא גם נכה רגשית ולא עשתה איתן כלום כל השנה.

למה לא החלפנו? כי זה ניג'וס וקשה לאמן מישהי חדשה, וכי בחודשי החורף יש מעט מאוד היצע של אופריות חלופיות. וגם קצת ריחמנו עליה כי זה אומר שהיא צריכה למצוא משפחה אחרת תוך שבועיים או לעוף הביתה. ועד שהן כבר עוברות טסט זה ניגו'ס ענק - אז להחליף עוד פעם...

בסוף חתכנו איתה 6 שבועות לפני הסוף. היא מצאה משפחה חלופית במדינה אחרת שהיו לה שלישיית בנים בני 15. ביקשנו שתשלח לנו חזרה את כרטיס הסים של הטלפון הנייד ואפילו את זה היא לא היתה מסוגלת לעשות (כבר אמרתי שהיא נעל?)

השנה היה לנו הרבה יותר מזל, ומישהו שהיינו מעוניינים בה רצתה אותנו חזרה. היא אוהבת מאוד חיות (סטודנטית לוטרינריה) אז כנראה שהתאים לה הספארי שלנו. בינתיים

יצאה לי מגילת אסתר/אופר

 

[מאמאמיה22]

או-פר תמיד אומר שהיא ישנה וגרה אצלכם ?

לא קשה לכם עם זה מבחינת אובדן הפרטיות ?

 

[debby12]

כן, זה מה שזה אומר

במקור זה הרתיע אותנו, אבל ההבדל הגדול בעלויות (זה בערך חצי) כמו גם הצורך בעזרה גמישה (קצת בבוקר, ואז חלון זמן ואז הרבה אחה"צ וערב) הביא אותנו להתחיל לנסות לפני 5 שנים. ומאז גילינו שזה לא כזה נורא והיתרונות עולים על החסרונות עבורנו

הנסיון שלנו הוא שדי מהר האופר נעלמת מהשטח ברגע שאנחנו מגיעים הביתה. אנחנו לא ממש מעניינים אותה, ואפילו ארוחת ערב או שישי הן בד"כ מעדיפות לא לאכול איתנו. בקיצור - הן מתפוגגות ברגע שמגיעים. בסופשבוע - אחרי שבועיים שלושה נהיות להן חברות ואותו דבר - הן נעלמות איתן או שהן סתם בחדר שלהן עם מסכים

בנוסף, החדר שלה הוא 2 קומות מתחת לחדרי השינה שלנו - אז לא שומעים אותה ובשאיפה היא גם לא שומעת אותנו.

היתרון של מישהי שגרה איתך - זה שאם נגיד בלילה רוצים לצאת רגע לעשות משהו - אם היא במילא בבית אז זו לא בעיה (היא לא צריכה להיות עם הילדות - מספיק לנו שהיא בבית). וכל מיני כאלה - שזה משהו שעוזר מאוד כשאין משפחה מסביב

אי אפשר אחרת למצוא מטפלת שתעזור קצת בבוקר ואז אחרי בי"ס. ואם לוקחים סטודנטית שעוזרת רק אחרי בי"ס הן בד"כ עוזבות אחרי כמה חודשים (זה נסיון כללי - לא ניסינו אבל רואים אצל חברים) כי זה משהו מאוד זמני אצלן, כי יש להן בחינות, וכי נמאס להן. או פריות באות לתכנית של שנה ומתחייבות למינימום שנה

 

[אגוזים1]

עד איזה גיל

(של הילדים כמובן) נהוג לקחת או-פר?
&nbsp
ומאיזה גיל האחים הבוגרים יכולים לעזור לשמור על האחים הקטנים יותר?

 

[debby12]

תלוי במשפחה כמובן - אבל הרבה פעמים עד שהילדים נוהגים

באיזשהו שלב הסיבה העיקרית להחזקת אופר היא הצורך לשנע את הילדים לפעילויותיהם השונות אחרי שעות הלימודים.

אלא אם כן גרים בדאון טאון מנהטן (אולי גם סן פרנסיסקו?) אז אין לילדים דרך להגיע לפעילויות האלה אלא ע"י רכב. אין תחבורה ציבורית ממש מתחת לבית, או מספיק מדויקת כדי להגיע לכל מקום. הרעיון של לשלוח ילדות במונית/אובר מזדמנת מעלה כמובן חרדות קשות. אז צריך אופר ש"תנהג"/תסיע אותן בין 3 לשמונה בערב לכל מיני חוגים ופעילויות (חוגים, אימונים, חברות וכו')

למשל, האו-פר היוצאת שלנו (ההיא בלי הפעילות המוחית) המשיכה הלאה למשפחה שיש לה שלישיית בנים בני 15. בד"כ בגיל 16 אפשר לקבל רשיון, ואכן אם המשפחה שם (שאינה עובדת אגב) אמרה לה שהיא תהיה האופר האחרונה שלהם.

אגב, בהיות האופר היוצאת נאה למראה, בן זוגי הציני-קמעא טוען שכמות החלומות הרטובים שתהיה לשלישיית בני ה-15 האלה בכיכובה כנראה תשרוף שם את הסדינים בבית.

בנוסף להסעות, אם כבר יש אותה ,היא גם עוזרת בזה שהיא עושה כביסה של הילדות ושמה להן בארונות וכו' (רק של הילדות כמובן, לא שלנו), הולכת לסופרמרקט לא מעט (הן בד"כ מתות על זה) לכל מיני קניות והשלמות. רצה לב"יס בבוקר כשהן שוכחות בבית איזה כלי נגינה/ספר ומתקשרות בהיסטריה שיביאו להן, וכו'

מבחינה חוקית, במדינה שלנו מותר לאחים בוגרים לשמור על אחיהם החל מגיל 13. אנחנו לא צייתנו ב-100%.... יצא לנו להשאיר ילדות בבית גם כשהגדולה היתה נגיד בת 11 נדמה לי. אבל לא לפרקי זמן מאוד ארוכים (נגיד כשהאופר מקפיצה ילדה שלישית לאיזשהו מקום).

וגם היום, לפעמים בת ה-8 שלנו נשארת לבד איזה שעה פה, שעה שם, תחת כללים מגבילים [דלת הכניסה כוללת הרבה זכוכית. אז אם היא לבד בבית אסור לה בכלל להיות בקומת הכניסה. בקומת הכניסה נשארת אז רק כלבת הענק הנבחנית]

 

[אגוזים1]

אם כך לדעתי

זה עניין שיותר קשור לתרבות/אורך החיים ולא לעניין החוק דווקא. כי עובדה שגם כאשר חוקית אפשר להשאיר את הילדים לבד לא עושים את זה.
&nbsp
מזכיר לי קצת את החיים במשפחה הדרום אמריקאית של הזוגי שלי. שם למשל היה מאוד מקובל (לפחות במשפחות היהודיות) להחזיק מבשלת שגרה בבית. אני זוכרת שלי זה היה מאוד מאוד מוזר (ולא נעים יש לציין). כי פשוט לא הייתי רגילה לאורך החיים הזה. עבורם כמובן זה היה הכי טבעי בעולם.
&nbsp
בארץ, לדעתי, זה לא בא בחשבון (אולי מלבד עבור המאיון העליון). פשוט משום שמבחינה כלכלית זה לא מעשי משתי סיבות:
1. בשביל להחזיק עובדת 24/7 במשכורת מינימום צריך בעצם מישהי שתעבוד כמו ״עובדת זרה״. ובארץ אין שום אפשרות (חוקית) להעסיק עובדת זרה לטיפול בילדים או משק בית.
2. הבתים בארץ קטנים משמעותית ולרוב מאוד קשה ״לוותר״ על חדר בבית (ואולי אפילו חדר עם שרותים צמודים ומקלחת צמודה) בשביל העובדת הזרה. בדרך כלל, כאשר כן מעסיקים עובדת זרה בארץ זה עבור הורים זקנים שנשארים לבד בבית ואז גם יש יותר מקום. בבית הישראלי הטיפוסי (הורים + 3 ילדים) לרוב אין מקום מיותר.
&nbsp
&nbsp

 

[debby12]

מסכימה איתך לגבי למה זה לא היה עובד בארץ

לגבי מס' 1 - אכן, כל הסיבה בגינה זה אפשרי בארה"ב היא העובדה שהסטייט דיפרטמנט יצרו תכנית חילופין מיוחת לאו-פריות שנותנת להן ויזת J-1 בשנה. ובאמת הרבה מהאופריות המנצלות את זה הן ממדינות/רקע כלכלי מהם אחרת לא היה להן סיכוי לקבל ויזת תייר לארה"ב סתם ככה.

ביום שיבטלו את התכנית - זה גם לא יהיה אפשרי בארה"ב, כי אחרת היחידים שמותר להם לייבא עובדים ממדינות אחרות לעזרה ביתית הם אנשים על ויזה דיפלומטית

ולגבי מס' 2 - זה גם נכון - הבתים היותר גדולים בממוצע מאפשרים את זה. ויש גם אנשים פה שאין להם מקום לאו-פר. במנהטן, שם הדירות קטנות יותר, מקובל ששתיים-שלוש משפחות שוכרות ביחד דירה קטנה ושמות שם ביחד 2-3 אופריות כי אין להן מקום עבורן בדירה המשפחתית. והאו-פריות האלה אגב לפעמים מצטמצמות יותר לכמה בחדר בסופש פה או שם וככה עושות אקסטרא כסף מחברותיהן האופריות ממקומות אחרים שרוצות לראות את ניו יורק בסופש במחיר פעוט.

אבל אבל - האו-פרית ממש לא עובדת 24/7.... בעיקרון זה עד 45 בשבוע, וצריך לתת לה סופש אחד מלא חופש בחודש (יומיים מלאים) ושאר הסופשים לפחות יום וחצי חופש. ואסור יותר מ-10 שעות ביום.

בפועל האופריות שלנו, ושל כל אלה שיש להם ילדים בגילאי בי"ס, עובדות הרבה פחות מ-45 בשבוע... ובניגוד למבשלות בדרום אמריקה, הן ממש לא עושות אוכל למשפחה. אם כבר אז אנחנו משרתים אותן על תקן ילדה רביעית. הן עושות פסטה או משהו ברמה הזו לילדות בימות השבוע ושם זה נגמר. בקיצור - זה פחות זוהר ממה שזה נשמע.

 

[אIרה הכפIלה]

ואין לך בעיה עם זה שהאופר מסיעה ? האמת

שזה דווקא הדבר שהיה הכי מלחיץ אותי
בארץ אני ממש לא אוהבת ומשתדלת להימנע עד כמה שאפשר מהסעת הילדים שלי ע"י נהגים שהם לא אני/בן זוגי או קרוב משפחה מוכר

 

[debby12]

האלטרנטיבה היא שאני אשב בבית, לא אעבוד, ואבלה כל יום אחה"צ

בלהסיע אותן. נראה לי שהייתי תולה אותן ואחר כך את עצמי אם זה היה הגורל שיועד לי.

אני לא מוטרדת מזה שהאופר מסיעה אותן. אנחנו לא מרשים להסיע אותן בכבישים מהירים/בינעירוניים (וממילא, אין כאלה בדרך לחוגים שלהן). הן מוסעות ברכב גדול יחסית עם תוצאות בטיחות טובות יחסית במבחני ריסוק (שלא נדע... אבל אם כבר שאלת)

כשהאופריות מתחילות אנחנו ממנים להן כמה שיעורי נהיגה עם מורה מקצועי שגם נותן לנו הערכה לגבי כישורי הנהיגה שלהן. רובן היו בסדר גמור. המתקשות זכו לעוד קצת שיעורים, ואנחנו גם שולחים אותן בהתחלה להתאמן לבד עם הרכב (בלי הילדות בפנים) כדי שיתרגלו לרכב הזה.

אף אחד/ת מההורים שלהן לא חשקה נפשו לוותר על הקריירה שלו לטובת הסעות, וגם לא חשקה נפשנו - צריך גם להתפרנס....

יכול להיות שאנחנו הורים מזניחים....

 

[אIרה הכפIלה]

בואי לא ניסחף

אני זו שמרשה לילדי שמתחת לגיל

13 להסתובב לבד בפארקים ובגינות

נגדיר זאת כהבדלי מנטליות
ובאותו הקשר - קרובי משפחה של בן זוגי מגיעים מארהב לביקור בארץ , הם ושני ילדיהם בני העשרה . החליטו להסתדר בלי לשכור רכב . מאד "אוהבים" להסתדר עם תחבורה ציבורית

.
היום גילינו שבביקורם הקודם בארץ - לפני כ 17שנה - הם הוזהרו באופן חמור מאד ע"י ההורים שלהם לא להעיז לשכור רכב מאחר ובארץ נוהגים כמו משוגעים .
אולי זו בעצם הסיבה לכך שהם החליטו גם הפעם להסתדר בלי
ואולי בגלל זה בתת מודע שלי אני לא סומכת על מישהו אחר שיסיע את ילדי.. כי באמת נוהגים פה בצורה פרועה יותר לעומת ארה"ב ..

 

[עדיקים]

כל פעם שאני קוראת את סיפורי האופר שלך

אני אומרת לעצמי כמה זה לא היה מתאים לי גם אם היא היתה 10 קומות ממני. מרגיש לי תמיד כזה לא נוח כשאני מארחת מישהו אצלי בבית אז בטח מישהו שגר אצלך על בסיס קבוע. נראה לי שזה גם משהו שקשה מאוד להשיג שתהיה מישהי טובה ומתאימה לכם.
אבל כזו אני ואולי אם לא היתה ברירה הייתי לומדת להסתדר.
מצטרפת לשאלות של אגוזים עד איזה גיל זה וחוזרים לדיון שהיה פה למטה על ישראל שנשארים בגיל צעיר יותר כבר לבד. אני נחשבת לעוף מוזר באזורי והילדה רק בשנה האחרונה התחילה להשאר אחה"צ לבד בבית וגם לשמור על אחיה הקטן (גילאים 10 ו-7), כמובן שבערב לא נשארים לבד רק עם בייביסיטר.
ושאלה נוספת וכבדה שתמיד מדברים עליה בארץ שרק פה עובדים כל-כך הרבה שעות ואין סידור לילדים. כמה שעות עובדים אצלכם ולמה אתם צריכים אופר?

 

[debby12]

הגילאים שנשארים לבד כנראה בממוצע גבוהים יותר מבארץ

מן הסתם זה גם תלוי במשפחה. כמו שכתבתי - חוקית זה גיל 13, ולדעתי אם ילד אחד בן 13 מותר לו לעשות בייביסיטר לאח השני.

יש לנו שכנים שכשהבת שלהם היתה בת 12 לא הרשו לה להישאר לבת בבית, גם בשעות היום (הכוונה לבד לגמרי. יש לה אחים גדולים, אבל יש להם פעילויות משלהם). אז היא היתה באה אלינו הרבה - היא החברה הכי טובה של בכורתנו אז זה מרבה שמחה...

שעות עבודה - שונות מאחד לאחד. אצלנו, בואי נגיד שבהכי מינימלי הן מ-8 וחצי בבוקר עד 6 בערב. אני יכולה לפעמים לעבוד מהבית - אבל זה לא ממש משנה - כי גם אם אני עובדת מהבית, אני עובדת..... אני לא יכולה להפסיק לעבוד ולהתחיל להסיע את הילדות לחוגים שלהן. אני לא יכולה לשמש נהגת ולעבוד באותו הזמן.

כאמור - אצלנו המרכיב העיקרי של העזרה הוא נהיגה. אבל יש עוד - כמו כביסה של הילדות, ארוחות לילדות כשאנחנו לא בבית, קניות והשלמות בסופרמרקט. זה מוריד מאיתנו הרבה. בנוסף - אם יש לילדות תור לרופא/ה הן הרבה פעמים מביאות אותן כך שאנחנו נפגשים אצל הרופא/ה.
ואם יש תור לאורתודנט - מה שקורה מאד תדיר - הילדות כבר לא צריכות אותנו והולכות לבד עם האופר

 

[עדיקים]

בהחלט שונה מבארץ

אני חושבת שבארץ מותר להשאיר לבד בבית מעל גיל 7 אבל שאח ישמור על אחיו בגיל מבוגר יותר כמובן, אולי 12 לא בטוחה.
כמו שכתבו כאן אצלנו גם מפסיקים צהרונית בכיתה ג-ד וזה עוד מאוחר יש ילדים שכבר בכיתה ב חוזרים הביתה לבד.
אני מהפחות משחררות בנושא אפילו עכשיו בקיץ כשהרבה הרימו גבה שלחתי לשני מחזורי קיטנה כששאר החברים היו במחזור אחד בלבד. לא חושבת שילדים בגיל הזה צריכים כל-כך הרבה ימים להיות כל-כך הרבה זמן לבד בבית וזה כשאני מגיעה הביתה מוקדם (כי מתחילה מוקדם מאוד לעבוד).

 

[עדיקים]

שבוע עמוס רגשית

עומס אישי וגם אצל הסובבים אותי, ובגלל שאני בתקופה לא משהו בכלל אני ממש בחוסר שקט וקשה לי מאוד.
אני לא דתייה אבל בהחלט מרגישה שתקופת בין המצרים התחילה והכל עמוס וקשה.
בנוסף בסופ"ש הפיגוע הבלתי נתפס והתמונות שלא עברו צנזור ופורסמו ברשת ובחדשות, זה פשוט היה נורא.

.
הטביעה של אמיר פיי גוטמן, אני לא מבינה איך נכנס לים בחוף לא מוכרז ויחד עם זאת אני פשוט אומרת לעצמי כמה סבל הוא ובן זוגו עוברים בשנתיים האחרונות. עצוב מאוד

.

 

[אישה בחופשה]

לגמרי.... סוף שבוע עם תעוקה

כל השאר כבר מתגמד.