כתבה חדשה שעלתה בשוונג (ונכתבה על ידי אחת משלנו: אביטל הירש) בנושא ריצה בהריון:
http://www.shvoong.co.il/he-IL/238/17069/
ובנושא הזה מעניין אותי לדעת: מי מכן רצה בהריון? עד איזה שלב המשכתן לרוץ?
רצות מהבטן: כתבה חשובה בנושא
- פותח הנושא מור שלז
- פורסם בתאריך
כתבה חדשה שעלתה בשוונג (ונכתבה על ידי אחת משלנו: אביטל הירש) בנושא ריצה בהריון:
http://www.shvoong.co.il/he-IL/238/17069/
ובנושא הזה מעניין אותי לדעת: מי מכן רצה בהריון? עד איזה שלב המשכתן לרוץ?
גמדים קטנים
New member
טוב, אז שהרופא לא ירוץ בהריון
הייתי יכולה להגיד שבשליש הראשון רצתי לשירותים, אבל האמת שלא כל כך הקאתי, רק היו לי בחילות 24 שעות ביממה. אז לא רצתי.
בשליש השני חזרתי ל-1-2 ק"מ מדי פעם, עד חודש שמיני. רצתי לאט מאד, ממש לא הרגשתי שאני מעלה דופק ולא חששתי לעובר. שכמו שאתן יודעות, יצא חמוד, חכם, חתיך וחסון. שלפוחית השתן שלי הטרידה אותי הרבה יותר.
והייתי מדגישה שמי שרצה - לקבוע תור לפיזיו' רצפת אגן לאחר הלידה. האמת שעם מצב התורים, כדאי לקבוע אותו עוד בחודש שמיני
הייתי יכולה להגיד שבשליש הראשון רצתי לשירותים, אבל האמת שלא כל כך הקאתי, רק היו לי בחילות 24 שעות ביממה. אז לא רצתי.
בשליש השני חזרתי ל-1-2 ק"מ מדי פעם, עד חודש שמיני. רצתי לאט מאד, ממש לא הרגשתי שאני מעלה דופק ולא חששתי לעובר. שכמו שאתן יודעות, יצא חמוד, חכם, חתיך וחסון. שלפוחית השתן שלי הטרידה אותי הרבה יותר.
והייתי מדגישה שמי שרצה - לקבוע תור לפיזיו' רצפת אגן לאחר הלידה. האמת שעם מצב התורים, כדאי לקבוע אותו עוד בחודש שמיני
בראשון מעט ובשני אפילו עוד פחות,
כמובן שמבחינה תיאורתית התכוונתי להמשיך לרוץ לאורך כל הדרך, אך בפועל החל משבוע 16 בהריון הראשון כבר התחלתי להבין שזה לא ילך- היה חם, הרגשתי מסורבלת והתחלתי לחשוש או להבין (עד היום אני לא בטוחה) שהריצה כרגע פחות חשובה ושעדיף לתת לגוף להתסגל קודם לעובדה שהוא בהריון ולעשות עבודה טובה בזה.
בשני כנראה הייתי בכושר טוב יותר והרגשתי מצויין ; בשבועות הראשונים 8-9 עוד רצתי ריצה ארוכה אחרונה ודי, כי החלטתי מראש לא למתוח את הגבול ולתלות את הנעליים עד לאחר הלידה. וכך היה.
הגעגועים לריצה כמובן היו עצומים ואכן חזרתי תוך תקופה קצרה לריצה עד עצם היום הזה
כמובן שכל אישה לגופה, לגילה, לבריאותה ולנסיונה.
כמובן שמבחינה תיאורתית התכוונתי להמשיך לרוץ לאורך כל הדרך, אך בפועל החל משבוע 16 בהריון הראשון כבר התחלתי להבין שזה לא ילך- היה חם, הרגשתי מסורבלת והתחלתי לחשוש או להבין (עד היום אני לא בטוחה) שהריצה כרגע פחות חשובה ושעדיף לתת לגוף להתסגל קודם לעובדה שהוא בהריון ולעשות עבודה טובה בזה.
בשני כנראה הייתי בכושר טוב יותר והרגשתי מצויין ; בשבועות הראשונים 8-9 עוד רצתי ריצה ארוכה אחרונה ודי, כי החלטתי מראש לא למתוח את הגבול ולתלות את הנעליים עד לאחר הלידה. וכך היה.
הגעגועים לריצה כמובן היו עצומים ואכן חזרתי תוך תקופה קצרה לריצה עד עצם היום הזה
כמובן שכל אישה לגופה, לגילה, לבריאותה ולנסיונה.
לא אני
כל הריון אצלי היה פרי טיפולי פוריות, מה שגרר החלטה מיידית שלא לסכן אותו ולכן הפסקתי לרוץ בכל הריון. בזמן טיפולי הפוריות רצתי, אבל מרגע ההזרעה או ההפריה ועד לקבלת התשובה- חדלתי מלרוץ. במקום לרוץ- הלכתי (הליכה מהירה) מרחקים של 8-10 ק"מ כמעט כל יום. המשכתי גם באימוני משקולות בחדר כושר- אבל במשקלים קלים יותר. בהריון הראשון גם שילבתי סטפר (דומה לאליפטי) אבל לקראת סיומו אמר לי רופא ספורט שלא כדאי, כי זה מעמיס על הברכיים, אז ויתרתי...
החזרה לריצה היתה מהירה מאד- שבועיים אחרי כל לידה (בניתוח קיסרי).
כל הריון אצלי היה פרי טיפולי פוריות, מה שגרר החלטה מיידית שלא לסכן אותו ולכן הפסקתי לרוץ בכל הריון. בזמן טיפולי הפוריות רצתי, אבל מרגע ההזרעה או ההפריה ועד לקבלת התשובה- חדלתי מלרוץ. במקום לרוץ- הלכתי (הליכה מהירה) מרחקים של 8-10 ק"מ כמעט כל יום. המשכתי גם באימוני משקולות בחדר כושר- אבל במשקלים קלים יותר. בהריון הראשון גם שילבתי סטפר (דומה לאליפטי) אבל לקראת סיומו אמר לי רופא ספורט שלא כדאי, כי זה מעמיס על הברכיים, אז ויתרתי...
החזרה לריצה היתה מהירה מאד- שבועיים אחרי כל לידה (בניתוח קיסרי).
גם אני לא רצתי מבחירה
אני יודעת וידעתי שישירות זה לא יכול לפגוע בעובר, רצתי ורכבתי הרבה לפני, אבל זה לא הרגיש לי נכון. נכון שזה היה הריון של טיפולים וזה, אבל כל הריון הוא יקר, וחששתי בעיקר מנפילות (שאכן הגיעו גם בהליכה, הספיקו לי שלושה ימים בהריון בסיכון על צירצורים עצבניים וניטור מטריד). אז הלכתי המון ושחיתי כמעט כל יום, עד יום לפני. בשני ההריונות החזרה הייתה מהירה וטובה מהצפוי. האמת שהרגשתי כזו כבדה ואיטית (סובייקטיבית באופן קיצוני.. אבל זו הייתה התחושה שלי), שבדמיוני האדמה רעדה עם כל צעד שעשיתי ופני הבריכה עלו ואיימו להטביע את כל הרוחצים כל אימת שנכנסתי למים, ככה שרק בבריכה הרגשתי קלות יחסית ולא את כל כובד המשקל.
אני יודעת וידעתי שישירות זה לא יכול לפגוע בעובר, רצתי ורכבתי הרבה לפני, אבל זה לא הרגיש לי נכון. נכון שזה היה הריון של טיפולים וזה, אבל כל הריון הוא יקר, וחששתי בעיקר מנפילות (שאכן הגיעו גם בהליכה, הספיקו לי שלושה ימים בהריון בסיכון על צירצורים עצבניים וניטור מטריד). אז הלכתי המון ושחיתי כמעט כל יום, עד יום לפני. בשני ההריונות החזרה הייתה מהירה וטובה מהצפוי. האמת שהרגשתי כזו כבדה ואיטית (סובייקטיבית באופן קיצוני.. אבל זו הייתה התחושה שלי), שבדמיוני האדמה רעדה עם כל צעד שעשיתי ופני הבריכה עלו ואיימו להטביע את כל הרוחצים כל אימת שנכנסתי למים, ככה שרק בבריכה הרגשתי קלות יחסית ולא את כל כובד המשקל.
ריצה בהריון
בשליש הראשון רצתי רגיל. בשליש השני ירדתי קצת בק"מ והרבה בקצב. מכיוון שהיה כבר קיץ היו ימים שרק הלכתי או שרצתי בחדכ"ש.
שליש שלישי עברתי לקרוס כי התחיל לכאוב לי בתחתית הבטן לאחר הריצות ופחדתי ליפול על הבטן.
באמצע חודש שמיני הפסקתי הכל (כי בהריון הראשון שלי ילדתי באמצע חודש שמיני ופתאום נכנסתי ללחץ שהינה זה יקרה שוב... כמובן שהיה הפרט השולי הזה שהיה מדובר בתאומים ...).
בשליש הראשון רצתי רגיל. בשליש השני ירדתי קצת בק"מ והרבה בקצב. מכיוון שהיה כבר קיץ היו ימים שרק הלכתי או שרצתי בחדכ"ש.
שליש שלישי עברתי לקרוס כי התחיל לכאוב לי בתחתית הבטן לאחר הריצות ופחדתי ליפול על הבטן.
באמצע חודש שמיני הפסקתי הכל (כי בהריון הראשון שלי ילדתי באמצע חודש שמיני ופתאום נכנסתי ללחץ שהינה זה יקרה שוב... כמובן שהיה הפרט השולי הזה שהיה מדובר בתאומים ...).
אני רצה קבוע
ושומרת על כושר טוב
בהיריון שלי רצתי עד שבוע 25 לפי מה שאני זוכרת
תחילה לא הייתה בעיה לרוץ והרגשתי רגיל לגמרי עד שבוע 10 בערך.אחרי שהבטן קצת התנפחה היה לי יותר קשה בגלל הקושי והכובד,גם בשבוע 10 כבר נאלצתי לרוץ עם חולצה מלאה שתסתיר את כל הבטן כי זה כבר לא היה יפה לרוץ ככה
קצת אחרי 5 חודשים הרגשתי קושי לרוץ אפילו 500 מטר,כל פעם שרצתי האגן והבטן כאבו לי ואז החלטתי להפסיק
כמובן הייתי בקשר עם הרופא והוא אמר שאין שום בעיה לרוץ עד שבוע 20-25 כמו שרשום במאמר,אבל לפעמים רצוי להפסיק לפני אם מרגישים כאבים.אני הרגשתי את הכאבים קצת אחרי שבוע 20 והפסקתי
ושומרת על כושר טוב
בהיריון שלי רצתי עד שבוע 25 לפי מה שאני זוכרת
תחילה לא הייתה בעיה לרוץ והרגשתי רגיל לגמרי עד שבוע 10 בערך.אחרי שהבטן קצת התנפחה היה לי יותר קשה בגלל הקושי והכובד,גם בשבוע 10 כבר נאלצתי לרוץ עם חולצה מלאה שתסתיר את כל הבטן כי זה כבר לא היה יפה לרוץ ככה
קצת אחרי 5 חודשים הרגשתי קושי לרוץ אפילו 500 מטר,כל פעם שרצתי האגן והבטן כאבו לי ואז החלטתי להפסיק
כמובן הייתי בקשר עם הרופא והוא אמר שאין שום בעיה לרוץ עד שבוע 20-25 כמו שרשום במאמר,אבל לפעמים רצוי להפסיק לפני אם מרגישים כאבים.אני הרגשתי את הכאבים קצת אחרי שבוע 20 והפסקתי
אני רצתי בהיריון
אני רצה קבוע, ושומרת על כושר טוב
בהיריון שלי רצתי עד שבוע 25 לפי מה שאני זוכרת
תחילה לא הייתה בעיה לרוץ והרגשתי רגיל לגמרי עד שבוע 10 בערך.אחרי שהבטן קצת התנפחה היה לי יותר קשה בגלל הקושי והכובד,גם בשבוע 10 כבר נאלצתי לרוץ עם חולצה מלאה שתסתיר את כל הבטן כי זה כבר לא היה יפה לרוץ ככה
קצת אחרי 5 חודשים הרגשתי קושי לרוץ אפילו 500 מטר,כל פעם שרצתי האגן והבטן כאבו לי ואז החלטתי להפסיק
כמובן הייתי בקשר עם הרופא והוא אמר שאין שום בעיה לרוץ עד שבוע 20-25 כמו שרשום במאמר,אבל לפעמים רצוי להפסיק לפני אם מרגישים כאבים.אני הרגשתי את הכאבים קצת אחרי שבוע 20 והפסקתי
אני רצה קבוע, ושומרת על כושר טוב
בהיריון שלי רצתי עד שבוע 25 לפי מה שאני זוכרת
תחילה לא הייתה בעיה לרוץ והרגשתי רגיל לגמרי עד שבוע 10 בערך.אחרי שהבטן קצת התנפחה היה לי יותר קשה בגלל הקושי והכובד,גם בשבוע 10 כבר נאלצתי לרוץ עם חולצה מלאה שתסתיר את כל הבטן כי זה כבר לא היה יפה לרוץ ככה
קצת אחרי 5 חודשים הרגשתי קושי לרוץ אפילו 500 מטר,כל פעם שרצתי האגן והבטן כאבו לי ואז החלטתי להפסיק
כמובן הייתי בקשר עם הרופא והוא אמר שאין שום בעיה לרוץ עד שבוע 20-25 כמו שרשום במאמר,אבל לפעמים רצוי להפסיק לפני אם מרגישים כאבים.אני הרגשתי את הכאבים קצת אחרי שבוע 20 והפסקתי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.