סיכומשבוע

[Sigal H]

סיכומשבוע

והפעם בגרסת חיסכון:

הטוב של השבוע

הפחוטוב של השבוע

איך הכאב

רגע של הומור שחור חסר בושה

חופן חיוכים ומטריות

סיגל

 

[ויויאן טאץווד]

חסרת יכולת סיכמוש

אוף.. חשבתי לתפוס טרמפ על הסיכמוש התקצירי כדי להצליח להגדיר לעצמי משהו, על השבוע על השנה על התקופה...
אבל הכל נכנס לבלתי מוגדר, שהטוב הוא גם רע ולהיפך.. נראה לי שצריכה פרספקטיבה של זמן כדי להבין מה הוא מה. אולי בסוף שנת 2015 אצליח לסכמש את השבוע הזה

וחסר לי גם הומור שחור וגם חסר בושה, כל אחד מהם בנפרד וביחד.
חלק מהקושי שלי לאחרונה זה שנהייתה לי צנזורה (נוספת, לאלו שכבר יש) שאסור לי להגיד שום דבר שחור או שחרחר או אפרפר אפילו, צריכה רק להגיד דברים "אופטימיים", וזה חסם לי לא רק את הפה אלא גם את המחשבות. לא טוב בכלל.
צריכה להצליח להאבק בזה ואפילו ביני לבין עצמי לחשוב מחשבות שחורות חסרות בושה, כי זה ניתק אותי מעצמי.

ומטריות בכיף, הרבה. גשם וריח של גשם זה דבר שמשמח אותי מאד.
נו, אז יצא שעברתי על שני סעיפים בלי לשים לב

הכאבים?!
מגלה שגם רמות של כאב שנראה לך שכבר למדת לא להגיע אליהן, אפשר וגם אפשר, עד רמה של דמעות בעיניים ורחמים עצמיים של: רק שזה יעבור כבר. שיילך מפה ויעזוב אותי.
וזה גם קשור לאינטראקציה עם אנשים אחרים. שגם אחרי שחשבתי שהתקדמתי עם לצאת מהארון עם המחלה, מול אנשים חדשים אני שוב מוצאת את עצמי "משחקת", מסתירה את מה שאני מרגישה (בעיקר כשאומרים לי מפורשות לא להגיד את זה) וגם עושה מאמצים שאסור לי לעשות. והכאב? הוא מחכה שם ומזכיר לך מי אתה ומה אתה. ואני מברכת אותו על זה. באמת, הוא "שומר" עלי ולא נותן לי לעשות שקרים לעצמי. זה מחיר יקר, אבל לשקרים יש מחיר

שיהיה שבוע טוב ושנה טובה

 

[Sigal H]

סוג של סיכמוש הוא בהחלט

סיכמוש. מסוג כלשהו.
&nbsp
אפשר לשאול למה אסור אפילו אפרפר?
אוף, כל כך כובל להתנתק כל הזמן, להגיף את התריסים ולהציב איזו אדנית על אדן החלון כדי שיראה בסדר ולא ישאלו שאלות לא נכונות. ממך זה בא או מהסביבה (או משניהם)? אבל אולי את בכלל מדברת על משהו אחר וזה רק הקירוב שעושה מוחי למשהו מוכר. הסתבכתי עם המילים, מקווה שתביני.
&nbsp
חיוכים וחיבוקים.

 

[ויויאן טאץווד]

הו, שאלות גם זו נקודה

זה חלק מהעניין.
וכן, דימוי האדנית הפורחת על החלון ותריסים סגורים ולהתחבא שלא יראו באמת מה אתה מרגיש, מתאים פה.

למה אסור אפרפר? כי אדם שחידשתי איתו את הקשר לאחרונה ומתיימר להיות ידיד ותומך ובנאדם איכפתי, מסתבר שהוא לא מוכן לשמוע שום מילה שהיא לא אופטימיות טהורה.
וזה הגיע לרמות הזויות ממש.

אז נאמר והחלטתי, למעשה מהתחלה, לא לשתף אותו בחלקים הפחות מוצלחים של המצב שלי, אז הוא שואל שאלות. ועוד איזה שאלות: בנושאי ליבה, בנושאים כבדים ומסובכים ולפעמים בנקודות ממש רגישות, שאני לא הייתי שואלת אנשים בצורה ישירה כ"כ.
אז אם שאלת תהיה מוכן לקבל תשובות. אז זהו, שאת התשובות הוא לא רוצה לשמוע, אלא מחייב אותי לתת לו איזה תשובה "אופטימית".
או שאם אני אומרת לו שהתשובה על זה מסובכת ושאין תשובה פשוטה אז הוא אומר: כל דבר את צריכה לסבך?
ממש טרור של אופטימיות.
אני צריכה לנתק את הקשר הזה, אבל זה לא פשוט, כי הכל הרי כל כך אופטימי וקסום שאיך אני אגיד שהקשר לא טוב לי??? זה הרי משהו שלילי להגיד !!?

שמור אותי מאוהבי.

 

[Sigal H]

טרור של אופטימיות

הגדרה חזקה. לקחתי לתשומת לבי.
&nbsp
ובאשר לאדם הזה, כבר ראיתי מישהי שקלטה אחד כזה והתנקמה בו, כשהתחילה לענות על השאלות שלו תשובות מאושרות חסרות קשר למציאות, שהתחילו בלהרגיש מדהים ולתפקד כמו וונדר-וומן והגיעו לכדי דהירה על חד-קרן והתנדבות קהילתית בכפר הדרדסים, עד שהוא קלט את הטמטום והפסיק לשאול שאלות שהיא לא ענתה עליהן את התשובות שהוא רוצה

 

[ויויאן טאץווד]

אני אנסה לזכור את הדהירה על החד קרן

לפעם הבאה.

לצערי החוש הומור שלי ובכלל האבחנה שלי שמה שעושים לי זה טרור, או עקיצות ארסיות (שזה לא להאמין כמה זמן לוקח לי לקלוט שזה מה שקורה), לא פועלים בזמן אמת. אני קודם מתרסקת ואז לאט לאט מבינה מה בכלל היה שם, ורק אחר כך מבינה מה הרגשתי ורק אחרי מלא זמן חושבת מה לעשות עם זה. זמן עיבוד מידע ותגובה אטי מאד

אבל זה שהבנתי ששולאים שאלות שלא רוצים באמת לשמוע את התשובות עליהן, זו התחלה בשבילי. אני צריכה (כבר זמן שאני מנסה "לעבוד" על זה) לקחת פאוזה בין השאלה לתשובה ולחשוב קודם, ואז אולי אני אבין מה לענות. אם בכלל.

הלוואי והיו לי כמה תשובות הומוריסטיות כאלה בשלוף

אלך להרוג כמה דרדסים בינתיים

 

[bimbo15]

מדוע אסור לך הומור שחור? דווקא הומור כזה

משחרר את המועקה. ידוע שחיילים בזמן קרבות, שופעים הומור שחור.
אשמח מאוד לקרוא קצת בדיחות מהסוג האסור הזה...

ואיך את מרגישה בימים קרים אלה? בטח כואב יותר

 

[ויויאן טאץווד]

בדיוק כפי שכתבת זה "אחוות לוחמים"

משמע, ההומור השחור "מותר" רק בין מי שחולקים את אותו עניין ויכולים (ואף צריכים

) להשתמש בהומור, שחור ככל הניתן.
אבל אנשים שהם מחוץ ל"מלחמה" הזו כפי הנראה לא יכולים לשאת לא את ההומור וגם לא שום דבר אחר.

לגבי הכאב אז סוג של הומור פנימי שלי זה שהצלחתי להתרחץ אתמול, מבצע צבאי מפואר אבל עברו כל כך הרבה ימים מאז שהתרחצתי שזה כבר היה בעדיפות לאומית, ובתמורה לזה שהצלחתי להתרחץ אז נתפס לי כל צד שמאל, שרירים שאתה בכלל לא יודע שיש להם אפשרות להתפס, כמו בין הצלעות.. אותי זה משעשע

שלכל דבר יש מחיר נקוב. בינתיים הכאב הזה השתפר.

הנה בדיחה שקוששתי (תכננתי מתישהו לעשות פינה של בדיחות רפואיות, מצאתי מאגר של כאלה).

- דוקטור, כואב לי בכל מיני מקומות שזה ממש נורא.
- אז למה אתה הולך לכל המקומות האלה ?

 

[bimbo15]

ויוויאן, אני חוששת שרופא המשפחה שלי יגיד לי

יום אחד את אותם הדברים שבבדיחה

 

[ויויאן טאץווד]

 

[Sigal H]

חייכתני על הבוקר

חיוך עד צחקוק, כיף!
ופינה כזו נשמעת טוב, את מוזמנת בחפץ לב

&nbsp
אני כל כך מזדהה עם המבצע הצבאי המפואר להתרחץ (חוץ מהקטע של השרירים התפוסים, ההיפוטוניה משאירה אותם סתם כואבים וחלשלושים). לא ייאמן כמה זה יכול להיות קשה, ממש זר לא יבין זאת.

 

[bimbo15]

אכן, זר לא יבין זאת

העיקר שמקורבינו מבינים, או לפחות מאמינים.

אני חושבת שלשרירים יש דעה משלהם: תקופה ארוכה (מדי) הם נתפסו לי עם כל תנועה קלה, ואפילו שרירים שלא ידעתי על קיומם. ולפתע לפתע לפתע חדלו להתפס. ככה סתם על דעת עצמם. אז מה זה צריך להיות?
תמהתני

...

 

[Sigal H]

הממף, באמת תמוה

 

[ויויאן טאץווד]

לך ולסיגל

אני לא יודעת אם לקרוא לזה בדיוק שרירים תפוסים. כואבים זו ההגדרה, קשה להבחין לפעמים איזה סוג כאב זה.
כי זה לא שהם נתפסו כי עשיתי איזו פעולה או תנועה, במקרה שלי זה קשור לחום וקור אני חושבת.

יש קטע שהכאב של שריר תפוס נגרם מחומצה (שכחתי כרגע איזו, נדמה לי לקטית) שהשריר מפריש אם לא מגיעה אליו מספיק אנרגיה. אז זה לא משנה בכלל איזה מאמץ עשית, אם אין מספיק אנרגיה בכל הגוף, יש כאב של שריר תפוס.

שלא נדע עוד כאלה ושלא נעבור מעברים חדים של קור וחום.
אני כמובן לא יוצאת החוצה וזה קצת מרגיש לי מפוספס כי אני בכלל לא יודעת מה קורה בחוץ מבחינת מזג אוויר.

הפרויקט הבא: לחפוף

שזה כבר הפקה מליגה אחרת.

המשך סופ"ש נעים וחמים ומחויך

 

[Sigal H]

מצד אחד

היו כמה קוצים. הכניסה של הלב למערכה ממשיכה לבאס קלות למרות שהיא לא תפסה אותי בהפתעה ואני יודעת שזה קטן עליי ולא אומר כלום על השעון ושעכשיו עם טיפול יהיה בסדר גמור. לא יודעת. ואיך שכולם נסעו לבקר את התוספת המתוקה החדשה למשפחה ואני נשארתי מאחור, שוב, כי אני לא בריאה.
&nbsp
מצד שני, חיוכים רבים מתמשכים. הייתה חברה שבאה לשמח בדיוק בזמן הלבד הזה עם מצחיקונת ארוכת-זנב. והכי חשוב - בשעה טובה קיבלתי את האישור האחרון מהאו"פ ללימודים ולבחינה מותאמת בבית (ווהו!

) וזה קרוב מאי פעם. גם הכדור לדופק כנראה עובד, אני בהחלט פחות מעוכה לתוך המיטה אלא רק עליה, התקדמות מרשימה.
&nbsp
וזהו.
&nbsp
אה, הומור שחור וזה, היה לי קומיקס ראוי לשמו אבל אני לא מצליחה למצוא אותו...
&nbsp
חופן חיוכים ושבוע נהדר שיהיה לנו

סיגל