אשת השבוע

[אפרת12]

../images/Emo41.gifאשת השבוע - אמאאור../images/Emo41.gif

בשקט-בשקט חזרה אשת השבוע - והשבוע העונג שלנו יהיה לשמוע הכל אודות אמאאור

שבוע טוב וחמים ופורח לכולנו

 

[מעיןבר]

אור - השמיעי קול ../images/Emo124.gif

 

[היידי אור]

ישר שואלת.......

על הנישואין הראשונים והקריירה- יאללה תשפכי......

 

[אמאאור]

יאללה לשפוך? ככה סתם?

רחמי על אמא-ציצי עייפה ושפוכה, תעשי ג'סטה ותמקדי קלות את השאלה.

 

[היידי אור]

אז נתחיל בנישואין

איך זה התחיל? למה זה נגמר? מה הבאת מזה לנישואים השניים ולזוגיות טובה יותר? מה הפסדת כי התחתנת מוקדם? או שהרווחת?

 

[אמאאור]

יאללה- הבה נצלול לעבר הרחוק ../images/Emo112.gif

את האקס שלי פגשתי כשאני הייתי תיכוניסטית בת טיפשעשרה והוא היה חייל צעיר וחתיך להפליא בן 20. הוא היה קיבוצניק שגר בדרום הארץ, ואני הייתי הרצליינית צפונית - לא יודעת איך זה התחבר, אבל באותה תקופה היינו זוג מאוהב עד מאוד, לאורך כל תקופת התיכון והצבא שלי. אחרי שהשתחררתי עברתי לגור איתו בקיבוץ שלו. בזמנו היה לי חלום של לנסות חיי קיבוץ, ולהיות איתו שם ביחד היתה פסגת השאיפות. כל הרעיון של החתונה היה, איך להגיד, די אדיוטי

חשבנו שנהיה ביחד לתמיד, ומה זה משנה אם נתחתן עכשיו או בעוד כמה שנים. כולם מסביבנו אמרו שזו טעות להתחתן בגילאים האלה (אני הייתי בת חודש לעשרים והוא - 22), אבל אנחנו היינו מאוהבים עד מעל לראשנו, וגם עקשנים מאוד, ויודעים יותר טוב מכולם מה נכון בשבילנו. הקטע של "לנצח נצחים" נראה לנו כמו מציאות קוסמית - אז התחתנו. חלום הקיבוץ התנפץ מהר מאוד עבור שנינו, ואחרי כמה חודשים עזבנו לטובת העיר הגדולה. חלום ה"ביחד לנצח נצחים" התנפץ תקופה קצרה לאחר מכן. שנינו היינו מאוד צעירים, ועוד לא ידענו מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים. ב"ביחד" שלנו היה חוסר התאמה בסיסי, מלווה בחוסר בשלות דו-צדדי. לא השכלנו לגדול ביחד או לגדל זה את זה, והפערים בינינו הלכו וגדלו, עד שלא נשאר לנו שום ביחד. נפרדנו סופית כשאני הייתי בת פחות מ-22. לא היו לנו ילדים או רכוש משותף, והפרידה אמנם היתה לא נעימה, אבל גם לא טראומתית במיוחד. כל אחד הלך לדרכו ואין בינינו שום קשר מאז. לקחתי הרבה מהקשר ההוא - לטוב ולרע. האקס שלי היה גם החבר הכי טוב שלי תקופה ארוכה של כמה שנים, והפרידה לא היתה קלה מבחינה רגשית. לקח לי זמן לגלות את עצמי מחדש, או שמא אומר: להמציא את עצמי מחדש, ולדעת מי אני ומה אני רוצה. <למעשה זה תהליך שאני עדיין עושה, ברמה היומיומית, ומקווה שתמיד אעשה, כל עוד אני חיה

> לקחתי גם פחדים - כמו "מי ירצה אותי" בתור גרושה בת 22... והפחדים האלה ליוו אותי תקופה ארוכה בחיי. לגבי נושא של רווח והפסד - קשה לי להתייחס לזה בצורה הזו, כי אני רואה את הדברים אחרת. אולי הדבר היחיד שאני יכולה לומר ש"הפסדתי", זה את הטיול הגדול בחו"ל של אחרי הצבא - כי מיד אחרי השחרור התחתנתי והתחלתי לעבוד במשרה מלאה. אני לא תופסת את זה כהפסד, כי עשיתי תהליכי חיפוש עצמי בפורמטים אחרים. באופן עקרוני, כגישה לחיים, אני לא מצטערת על דברים שהיו. כ דבר שקורה לנו הוא שיעור בחיים. כל דבר קורה כי הוא צריך לקרות. גם להתנסות ההיא היה מקום בחיי, וגם אם היו בה תכנים כאב ועצב במקביל לאהבה ושימחה, טוב שהיתה. אגב - לפני כמה חודשים חברה שלי סיפרה לי, שהיא ראתה אותו ברחוב, הולך עם אישה ועגלת תינוק. שמחתי מאוד לשמוע שהוא מצא לעצמו בת זוג, שהוא אב, ואני מקווה בשבילו שטוב לו.

 

[היידי אור]

אני מאוד מזדהה

כיוון שבגיל 22 אני נפרדתי מעמית (אחרי 4 שנים יחד) מכל מיני סיבות של חוסר בשלות והרגל, ואני חושבת שזה היה הדבר שהציל אותנו. למזלנ לא היינו נשואים- אז חזרנו, מאוהבים מתמיד- שנה אח"כ ואז נישאנו. לו היינו מתגרשים- מן הסתם הסוף היה שונה...... נחמד לראות שהכל מסתדר בסוף- לא?

 

[אמאאור]

מה שצריך לקרות - קורה.

אני מכירה שלושה זוגות שהיו חברים מגיל צעיר מאוד והתחתנו. אצל זוג אחד זה הולך נפלא, הם עד היו מאוד מאוהבים, מאוד מחוברים, יש אחלה של קשר (והם כבר בשנות ה-40 לחייהם, עם ילדים גדולים יחסית). אצל שני הזוגות האחרים - יש תקופות ויש תקופות. זוג אחד נשארים ביחד בגלל הילדים וכאלה, זוג שני מערבים אחרים במערכת הזוגית שלהם (חילויפ זוגות וכאלה). לפעמים הקטע של "להתבגר" ולגדול ביחד עובד יופי, לפעמים - כמו במקרה שלי אז - זה לגמרי לא עובד. מה שמחזיר אותי לאמונה שלי, שמה שצריך לקרות - קורה

 

[cookie1]

רוצה לשמוע קצת על העבר שלך

איך הייתי כילדה ? היכן גדלת / למדת ? איך הכרת את הבעלול ?

 

[אמאאור]

אח, ימי בנימינה ../images/Emo9.gif

אבל אני דווקא הייתי ילדה טובה הרצליה. גדלתי עד כיתה א' (כולל) במה שהיתה אז שכונת פרברים נידחת ושכוחת אל של תל-אביב, והיום קוראים לה רמת-אביב ג'. ההורים שלי מכרו שם דירה שהיום שווה הון, מן הסתם, בגרושים - ובנו את בית חלומותיהם בהרצליה הצעירה. הרצליה הצעירה של אז היתה פרבר נידח במיוחד של שום מקום... וזה היה נפלא. בשכונה שלנו אפילו לא היו כבישים סלולים. מול הבית שלנו היו המון שטחים פתוחים שקראנו להם "ההרים", ואני זוכרת את עצמי משחקת שם שעות עם ילדי השכונה - עם בובות, עם פליימוביל, ב"מסעות מחקר" של מה יש מעבר להרים, ועוד. הרצליה הצעירה של היום היא בכלל לא מה שהיתה פעם. העבר עדיין חי בזכרוני, ואני מניחה שתמיד אתגעגע לימים ההם, שהיו בעיני יפים מאוד. תמיד אזכור את תחושת החופש והמרחב, את ה"בלי שכנים על הראש", את האוויר ואת האווירה. למדתי בבתי ספר יסודיים בהרצליה ובתיכון העיוני, שהיה אז כמעט התיכון היחיד בהרצליה. היום קוראים לו "התיכון הישן" כי יש גם "תיכון חדש" ועוד, אבל אז - זו היתה האופציה הכמעט בלעדית.

 

[אמאאור]

ולגבי הבחורצ'יק שלי -

הכרתי אותו באינטרנט

בחיי.

 

[cookie1]

נו תני קצת יותר פרטים ../images/Emo92.gif

איך למה כמה ומתי ?

 

[אמאאור]

קוקיגלידה../images/Emo142.gif אני לא מתעלמת

מהשאלה - אני מחכה לאישור מהבחוורצ'יק לחשיפה....

 

[אמאאור]

הנה, קבלתי אישור לפרסם ../images/Emo6.gif

מעשה שהיה כך היה: הכרנו דרך קופידון באינטרנט, וזה היה ממש *פוקס*. הוא נכנס במקרה לאתר, עשה חיפוש, וקיבל רשימה ארוכה של שמות. היתה לו רק נקודת זכות אחת, כלומר - הוא היה יכול לשלוח רק מסר אישי אחד. לא יודעת מה גרם לו לשלוח מסר דווקא אלי - אבל מודה לאל שכך קרה. החלפנו טלפונים, והתחלנו לדבר, והיה יופי של חיבור וכימיה זורמת. אני, ברוב איוולותי, לא רציתי להיפגש איתו

- מצאתי לעצמי כלמיני סיבות ותירוצים ל"למה לא". למשל, הוא גר ועבד בירושלים ואני גרתי במושב שכוח אל בשרון, וחששתי מקשר של סופי שבוע. למשל, הוא איש מחשבים, ואני בדיוק הייתי בכיוון של לצאת מעולם ההיי-טק, ועוד כהנה וכהנה קישקושים. הבחורצ'יק לא ויתר, ופשוט הגיע לאיזור שלי ודרש פגישה. נפגשנו, והיה קסם. פשוט קסם. וקסם אי אפשר להסביר, כי אם מסבירים - פוף, הלך הקסם!

זהו, מאז אנחנו ביחד. בפגישתנו השניה עברנו לגור ביחד, כמה חודשים אחרי התחתנו, ומאז זרמו מים רבים בנהר.

 

[cookie1]

סיפור מקסים ורומנטי ../images/Emo99.gif

 

[aalleexx1]

הי מותק ../images/Emo25.gif

 

[cookie1]

אז אתה הבעלול ../images/Emo9.gif

טוב לראות אותך כאן

 

[אמאאור]

Zה האיש שלי ../images/Emo25.gif ../images/Emo70.gif

 

[היידי אור]

איזה יופי!../images/Emo99.gif

 

[אמאאור]

../images/Emo42.gif בוקר טוף ../images/Emo42.gif

אצלנו הלילות עוד הפוכים ומתערבבים נפלא עם הימים - כך שרק עכשיו אני ב"בוקר"

לכבוד הוא לי להיות אשת השבוע.