אשת השבוע

[תפי]

כל כך מרגש ועוצמתי

כל הכבוד לך

 

[אדר שלי]

היה שווה לחכות לסיפור הזה!../images/Emo140.gif

כיף לקרוא אותו!

 

[מ ת י ל ד ה]

הי אור!

העיסוק שלך (מקצוע? לא נראה לי מונח מתאים) נשמע לי מרתק ומדהים. איזה יופי שמצאת נישה שכ"כ טוב לך בה. יש לי המון שאלות, אז אתחיל ממשהו: למה את מתכוונת במילים "התכנים האלה משחקים תפקיד מרכזי בחיי" - עצם הגשת העזרה לאחרים או שמא ההתמודדות עם פחדים? שיהיה שבוע מצוין!

 

[אמאאור]

כן, ו-כן !

התמודדות עם אנרגיות של פחד וחרדה אינה זרה לי באופן אישי. אולי בגלל זה גם קל לי כל כך להתחבר לאנרגיות האלה אצל אחרים. אני גם אוהבת לעזור. זה צורך, זה סיפוק, זה עושה לי טוב. ואת צודקת - גם לי השימוש במילה "מקצוע" תמיד נתפס כמקטין את מה שאני עושה. העשייה הזו היא הרבה יותר ממקצוע, ולכן אני תופסת אותה כייעוד.

 

[אמאאור]

../images/Emo41.gifסליחה-סליחה-סליחה../images/Emo67.gif

שאני לא פה כפי שהייתי רוצה, ונוכחותי קצת...המממ... צולעת משהו השבוע. הקטנה שלי מצוננת ומשתעלת ודורשת הרבה צומי. אני מתקשה לתמרן בין ציצי-צומי-ידיים וחוזר חלילה לבין תשובה הולמת לשאלות משובחות, שחשוב לי לענות עליהן במלוא תשומת הלב. אשתדל לשפר את דרכי הנלוזות בהמשך

 

[עינבלית]

אוי יקירה../images/Emo24.gif

החלמה מהירה לקטנה שלך, קחי את הזמן, שתי הרבה תה קינמון וג'ינג'ר ושתיכן תחלימו מהר!

 

[אמאאור]

../images/Emo39.gif

 

[ו שתי]

../images/Emo41.gif הכל אודות אמא ../images/Emo41.gif

לי יש שני נושאים שהייתי רוצה שתספרי עליהם: האחד- היחסים שלך עם ההורים שלך, מה מביא לנתק של ילד מהורה, איך חיית עם זה, איך נוצר קשר חדש ובמה הוא שונה היום- כשאת הורה בעצמך. הנושא השני- השינוי המקצועי: איך החלטתי שזה התחום שלך? ספרי קצת על תהליך היעוץ, על הלבטים בתקופת השינוי והתגובות מהסביבה.

 

[אמאאור]

הורים זה כאן |פטיש{

ההורים שלי הם שני אנשים טובים, שפשוט לא הסתדרו האחד עם השני, אבל... לקח להם הרבה שנים להבין את זה, לעכל את זה, ולסיים את זה. במשך השנים היו לי הרבה התחשבנויות עם שניהם, בעיקר על זה שאת המלחמה שלהם זה בזו הם ניהלו על הגב של הילדים, ואני, בתור הבכורה, נאלצתי הרבה פעמים לתפקד בתור "האחראי הבוגר" בבית. היום במצב שונה. הם עצמם במקום שונה. לשניהם יש בני זוג אחרים וכל אחד מהם יותר מאושר בחייו. הקשר שלי עם שניהם השתפר לעין ערוך, במיוחד מאז ההריון והלידה. לאבא שלי מאוד קשה לעכל את עובדת היותו סבא. הוא בקושי מגיע לבקר, למשל, וגם כשהוא בא, הוא לא מעיז להחזיק את הסופגניה על הידיים אפילו, הוא מת מפחד. לעומת זאת, אני יודעת שהוא שם בשבילי, וכשאני צריכה - הוא עוזר, בעיקר כלכלית. אמא שלי מפגינה כישורי סבתאות קסומים, שמסתכמים בעיקר בקניית בגדים ושטויות לקטנטונת. אין לה "כישורים אימהיים" במיוחד, והיא לא מתעניינת בטיפול נטו, ואינה מציעה את עזרתה בלשמור על הקטנה ולשחרר אותי, למשל - אבל לעשות שופינג היא יודעת

לגבי התחום המקצועי - אענה בהמשך, בצורה מרוכזת.

 

[ו שתי]

תודה ../images/Emo24.gif

ותשמעי, גם שופינג זה משהו...

 

[אמאאור]

או, כמו שאומרים: יותר טוב מכלום../images/Emo8.gif

אני מלמדת את עצמי תמיד לנסות ולראות את חצי הכוס המלאה. הייתי הרבה שנים בצד של החצי הריק, וזה לא קידם אותי

 

[אמא סיון]

אור אור שלנו....

אני יכולה לספר על אור כמה דברים. אני הגעתי אליה בשבוע 41+3 בסוף הריון גדולה ונפוחה ועצבנית -כי אני רוצה כבר ללדת וזה לא קורה. קבלתי טיפול מפנק של שעה וחצי-שהתחיל בלחיצות את האמת כואבות ונגמר בהרפייה מדהימה שכבר לא ידעתי איפה אני, למחרת הגעתי לחדר לידה ויום אחרי ילדתי. יש לאור את היכולת המדהימה למגנט אליה אנשים בדרכה המיוחדת, והיא פשוט אישיות בפני עצמה- אני הוקסמתי ושמחה שככה הכרתי חברה חדשה. תודה

 

[אמא סיון]

רציתי לשאול את אור האם שתי ...

החתונות היו גדולות? והיכן, ואיך הגיבו ההורים על נושא הגרושין. האם ניסו לשכנע אותך לכאן או לכאן ? נשיקות

 

[אמאאור]

החתונות היו שונות לגמרי זו מזו

החתונה הראשונה היתה מצומצמת, ונערכה בקיבוץ של האקס שלי. התחתנו ביחד עם עוד זוג, הם התחתנו בבריכה ואנחנו במועדון

ההורים לא היו בעד גירושין, כמו שלא היו בעד הנישואין... אבל האקס שלי ואני ידענו, שאין לנו עתיד משותף, והפרידה היתה הדבר הכי נכון בשביל שנינו. החתונה השניה, ה"אמיתית" - כפי שאני תופסת אותה - היתה נפלאה. התחתנו בקפריסין, ועשינו מסיבה גדולה בגן אירועים בארץ. לבשתי שמלת כלה בצבע סגול-לילך והרגשתי בעננים. היתה חתונה יפה ומלאה אושר - ונשארו לי ממנה זכרונות טובים.

 

[אמאאור]

תודה../images/Emo25.gifמחמם את ה-../images/Emo23.gif לשמוע

אני זוכרת שיום אחרי ההטיפול, התקשרתי לפלאפון שלך, ובעלך ענה. בחשש משהו שאלתי אותו אם את פנויה לדבר, והוא אמר שאתם בחדר לידה. איזו התרגשות זו היתה

 

[אמא סיון]

כל מה שכתבתי אמת!!!

אור את מקסימה ומיוחדת .

 

[אמאאור]

ושוב - תודה.

זה כל כך נעים ומחמם לי את הלב - ואני לא אומרת סתם, כשמטופלות לשעבר הופכות לחברות, ופתאום אני מרגישה, איך הכל מתחבר להכל. תודה!

 

[אדר שלי]

באתי לשאול../images/Emo140.gif

וקודם כל, אור, רציתי לומר שהחיוביות שופעת ממך בכתיבתך בפורום ולמרות שבפורום הזה יש רק נשים חיוביות, את בהחלט בולטת בכך. מעניין אותי לדעת איך את מתארת את החוויה של השתתפות כדולה בלידה ואיך זה השפיע על חווית הלידה שלך. שאלות בנאליות יותר יגיעו בהמשך... תודה ושיהיה לך שבוע נפלא!

 

[אמאאור]

קודם כל -תודה! והנה לגבי ליווי לידה

אני מאוד משתדלת להיות חיובית - זה בשבילי מאבק יומיומי. גדלתי במשפחה פסימית, שתמיד רואה את החצי הריק של הכוס, ובשבילי, להיות פסימית ושלילית זה כמו למות. אני בוחרת לחיות, ולכן תמיד-תמיד משתדלת להתעקש על החיוביות, ולא להרשות לעצמי ליפול לשליליות. להשתתף בלידה - זה אחד הדברים הכי גדולים, הכי מרגשים, הכי יפים, הכי מעצימים, הכי טהורים, הכי-הכי-הכי שיש. הפעם הראשונה שהשתתפתי בלידה היתה במהלך קורס תומכות הלידה. הגעתי למשמרת תצפית, כלומר - צוותו אותי למיילדת מסוימת, והייתי אמורה ללכת איתה לחדרי הלידה שעליהם היא אחראית ולהסתכל. אני זוכרת איך פחדתי לפני - לא היה לי מושג מה זה לידה, מה אני אראה, איך אני אגיב... פחדתי שאני אתעלף, שאני אגעל, שאני לא אמצא את עצמי... זו היתה חוויה אדירה! במשך עשרה ימים אחרי הייתי ב"היי" מטורף, וידעתי, שזה בשבילי כמו סם, אוויר לנשימה, ואני חייבת לחזור על זה שוב, ושוב, ושוב. זו החוויה הכי גדולה שיש - פשוט אין לי מילים להסביר את זה. בלידה הראשונה ההיא, הסתכלתי על יולדת ערבייה. היא לא דיברה מילה אחת בעברית, וזו היתה הלידה הרביעית שלה, תוך 4 שנים. היא היתה מאוד מנוסה ומיומנת בללדת, ואני - דנדשית לחלוטין. הערבים הכפריים לא עושים בדיקות במהלך ההריון, ולכן הם לא יודעים מה מין התינוק. הבעל נמצא בחדר הלידה, אבל יושב בצד ולא מתערב, הוא משגיח שהכל בסדר, וממתין לראות מה נולד. אם נולד בן - הוא מברך אותו, ואם נולדת בת - הוא פשוט קם ויוצא, אפילו בלי להעיף מבט על אשתו! המיילדת הסבירה לי, שאוטוטו היולדת נכנסת ללידה פעילה, ושכדאי לי להסתכל על התגובות של הבעל, כי זה מאוד מעניין מבחינה אנתרופולוגית. בקיצור - היולדת הזו שכבה על המיטה, מחוברת למוניטור ועם אינפוזיה, אבל בלי אפידורל או משכך כאבים אחר, כי הבעל לא מרשה - הוא מפחד שזה "יקלקל" לו את האישה. היא צרחה וצרחה, כאב לה נורא - היו לה צירי ללץ והיא היתה מרותקת למיטה ובלי שום הקלה תרופתית. אני זוכרת שעמדתי שם, וחשבתי לעצמי: אלוהים, אני לעולם לא אלד! אני זוכרת את הריח של הדם ואת הריח של מי השפיר, ואת המבט בעיניים שלה, ואת האנרגיה של הכאב, שהיתה כל כך ברורה וחדה. היולדת לא דיברה עברית, כאמור, ואני פשוט עמדתי שם, והחזקתי לה את היד. היא לחצה את היד שלי כל כך חזק בכל ציר, שהייתי בטוחה שהיא תיכף תתלוש לי אותה מהמקום. הסתכלנו זו לזו בעיניים, וזה היה חזק מאוד. פתאום, עוד ציר ועוד ציר, והנה - התינוק בחוץ. נולד להם בן זכר. האבא בירך אותו ויצא מהחדר, ואז המיילדת לקחה את התינוק לתינוקיה. לכמה דקות היולדת ואני נשארנו שם לבד. אני לעולם לא אשכח את העיניים שלה. מאז ראיתי עוד הרבה לידות, בהתחלה במסגרת התצפיות, אח"כ במסגרת הסטאז', ולקינוח - כשהתחלתי ללוות לידות בעצמי כדולה. כל לידה היא מרגשת. כל לידה היא מעצימה. כל לידה היא חוויה מדהימה. להיות שם, כשעוד נשמה באה אל העולם - אין מרגש מזה. אני אוהבת את זה מאוד, מאוד, מאוד. מתוך בחירה, אני כרגע אני לא מלווה לידות, כי אני רוצה להישאר בבית עם הבת שלי, ולא נראה לי לעניין להיעלם באמצע הלילה ללידה, או להיעדר במשך שעות על גבי שעות. עם זאת, אני מאוד מתגעגעת לאווירה הזו ולאנרגיה של חדר לידה, וברור לי שעוד אחזור ללוות לידות, ובגדול.

 

[ofik]

חייבת להגיד כמה את מדהימה

אני פשוט לא יכולה להתאפק, קראתי את הכל פה בהמון התרגשות, התחושות שאת מעבירה כל כך חיוביות כל כך חזקות וברורות, וכל כך נדיבות. הייתי פשוט חייבת להגיד לך שאת מדהימה. ושאלה בכל זאת, את חושבת שליווי לידות אחרי שעברת לידה בעצמך יהיה שונה ולפני? עופיק