melancholy man
New member
קצת באיחור אני יודע, אבל אתמול היה צפוף כאן ואני הייתי מרוכז בבחור נחמד מסכנין שעשה לי את היום, אז העברתי את השרשור להיום (ותודה ליידי שהזכירה לי). להזכירכם השרשור הזה מוקדש להמלצות שלכם לשבוע החדש, ההמלצות יכולות להיות בכל תחום שהוא ובכל נושא, גם כאלה שאינם דווקא קשורים לנושא שלנו. ההמלצה השבועית שלי היא על פסטיבל מונטרי, בין אם זה בווניל, או ב CD או בוידאו או ב DVD מונטרי זה אחד הדברים היותר מתוקים והיותר מקסימים שיצא לכם לראות או לשמוע. הקלישאה אומרת שבוודסטוק נולדה "אומת וודסטוק", זו של שנות השישים עם השיוון והמעורבות החברתית והכוח של הרוק לשנות את המציאות, לדעתי כמובן, מדובר בקלישאה בלבד, ואם כבר, אז התרבות ההיפית באה לוודסטוק למסיבת פרידה, אבל אם אכן בוודסטוק נולד משהו, אז ההתעברות הייתה שנתיים קודם לכן במונטרי, כשקהילת ההיפים של לוס אנג'לס וסאן פרנסיסקו התאחדו למופע שמח ועליז (כן פעם עליז היה מילה מקבילה לשמח) של רוק אנד רול ואהבה. העיר מונטרי היא עיירה קטנה בקליפורניה שמונה 20000 איש ולשלושה ימים ביולי 1967, הם אירחו את השמות הגדולים של עולם הרוק, יחד עם כרבע מיליון איש. ב 1967, היו כל המופיעים בשיאם ממש, ותופעת ההיפים הייתה עוד צעירה, מי שיראה את הסרט, יוכל לראות את הלהקות מסתובבות בין הקהל ממש ואת האמנים צופים זה בזה באותה הערכה והערצה שהם מקבלים מהקהל הרגיל. בין ההופעות היותר טובות של מונטרי, אפשר למנות את The Mamas and The Papas, שנדמה שההרמוניות שלה הגדירו מחדש את המילה "מתוק", את ג'ימי הנדריקס שעבורו הייתה ההופעה חזרה הביתה אחרי שהצליח סוף סוף לחדור לעולם הפופ מבריטניה, ובמונטרי נתן אולי את הופעת חייו, את הבירדס, שחוץ מזה שניצלו את הבמה לאמירה פוליטית חריפה (שהיום נשמעת קצת מטופשת, עם האיזכור של הקונספירציה ברצח קנדי והשאיפה למהול את המיים בוושינגטון ב LSD), גם נתנו סט מעולה, שלא היה בו ולא להיט אחד שלהם באותה תקופה. גם Jefferson Airplane, שהפכו לחלק כל כך אינטגרלי מפסטיבלים כאלה עד שנדמה היה בסוף העשור שקודם כל מביאים את גרייס סליק ואחרי זה בונים סביבה ליינאפ לפסטיבל, נותנים כאן Show ענק. ג'אניס ג'ופלין וה Big Brother מפוצצים את הבמה, ואם חושבים על זה שבהרבה מובנים זו הייתה הופעת הבכורה של ג'אניס בבמה כזאת גדולה זה הופך את כל העניין למדהים הרבה יותר, אבל כמו שאמר ג'ון פילפס מהפאפאס והמאמס: "Janis was so nervous, it was crazy. But as soon as she hit that stage, she just stomped her foot down and got real Texas." ובאמת במופע הזה She gut as Texas as you can get... וכמובן האורחים הקבועים מעבר לים, The Who, שאריק בורדון דימה את ההופעה שלהם להקתפת טרור, וביננו, הופעה של ה Who מהימים ההם יכולה להכניס לפרופורציות נכונות גם את ה 9.11. גם אריק בורדון והחיות שלו הגיעו למונטרי עם הקרקס הנודד שלהם והציגו לאמריקאים המסטולים את גדול המופיעים בעולם הרוק של אותם השנים ואולי בכלל. כשמוסיפים לכל אלה, את פול באטרפילד, סקוט מקנזי, Canned Heat, Country Joe and The Fish, Lou Rawls, אוטיס ראדינג הענק במופע שלא מהעולם הזה וכמובן ראווי שנקר, שכרגיל המוסיקה שלו עוברת ישר מעל הראש אבל נכנסת עמוק לנשמה, ועוד רבים אחרים, אי אפשר שלא להגיע למסקנה, שגם מבחינת מוסיקה וגם מבחינת אווירה ובעצם מכל בחינה אחרת, פסטיבל מונטרי, הוא הוא הדבר האמיתי, לא פלא שאריק בורדון כתב עליו שיר כל כך יפה
