שלג
הרגשתי צורך עז לשתף בדבר מה. כחובב שבדיה כבר כמה שנים אני חולם להגיע כבר לארץ חלומותי שם אוכל לצאת לטייל בfjärdar ולשחות בחופים עם סלעים עגולים כאלה
כמו בשיר הזה, למצוא בחנויות תקליטים ישנים ונדירים של מוניקה זטרלונד, "להודות לא" (tacka nej) ולא סתם "לסרב" וכמובן, כתל-אביבי כל חיי אני כבר לא יכול לחכות
לא להזיע כמו כלב בקיץ. עם זאת, כתל-אביבי המורגל בלחות וחום ואווירה כללית של בית-שחי כל חיי, תמיד חששתי שמה ש"יכניע" אותי וימנע ממני להשתלב בארץ שלושת הכתרים (או בכל מקום צפוני אחר כמו אדינבורו או ברלין לצורך העניין) זה
הקור והשלג
. אבל אתמול בלילה הייתי במקרה(נשבע!) בירושלים ואכן היה מאוד קר ואף רטוב ואפילו לראשונה אי-פעם בחיי החל לרדת עליי שלג. שלג טרי וכנה; לא שלג מאכער מטונף ספוג-רגלי-מבקרים-מראשל"צ סטייל החרמון, אלא שלג ראשוני ובתולי ורך, שלג שנפל לי על הראש והפנים ונתפס לי בבגדים ובשיער של מעיין שהלכה לידי והצטבר על הווישרים של המכוניות ועף והתסחרר באור העמום הצהוב של פנסי הרחוב הירושלמים כאילו הוא מרכיב כוריאוגרפיה לצ'ייקובסקי עצמו. גם היום בבוקר חוויתי שלג בצורתו הבלתי-אמצעית, והפעם בצורה קצת פחות שוקיסטית וילדותית - לכמה רגעים השלג היה בשבילי קצת יותר "רגיל", קצת יותר יומיומי ו"סתם מפריע בדרך לאוטובוס" ולא איזושהיא אטראקציה. כמובן שכל הזמן קפא לי התחת כמ משוגע וכ"כ שמחתי שלא השארתי את הכפפות בבסיס. לפני שאתם עפים עלי, כן כן. אני יודע שהמרחק בין לילה קיצוני של שלג בירושלים לצהרי יום רגילים בHuddinge הוא פחות או יותר 15 מעלות צלסיוס מתחת, ושאני בכלל לא מדמיין מה זה לחיות חורף שלם מתחת לאפס בתוך ערימות של ברד לשתייה, עטוף ביותר שכבות מעוגת ביסקוויטים. אבל עם זאת פתאום קלטתי שלא זה יהיה מה שלא יאפשר לי לחיות שם - שלקור מתרגלים ועם הקור מתמודדים והשלג הוא גם חלמוד וגם מעיק וזה בסדר. גם הקיץ בת"א חם בצורה מדהימה במבחיליותה ואני בכ"ז מצליח כבר 21 שנה לשרוד איכשהו עד דצמבר מבלי להפוך חלילה לשרימפ צרוב. זה גרם לי להרגיש בטוח יותר באהבה המוזרה הזאת שלי לשבדיה ובעיקר להאמין שיש לי מה לחפש שם יום אחד. לפחות בכל הנוגע לטמפרטורה וכאלה. טוב סתם רציתי לשתף
