אבי בוירסקי4
New member
פעם חיי לא פרוש על אי בודד. הוא היה שרוי לחלוטין בתודעה אלוהית וערך יום - יום טקסים באותה רוח לפי ההנחיות שקיבל מהגורו שלו. יום אחד אדם דבק וירא שמים מאד הגיע לאי. כשראה את הפרוש מתרגל את טקסיו, התחלחל. למרות שדבקותו של הפרוש הגיע לגבהים בלתי רגילים כל טקסיו היו הפוכים. האדם הדתי הדריך אותו לדרך הנכונה והפרוש היה אסיר תודה. וכך חתר האדם הדתי הרחק מהאי והרגיש שעשה מעשה טוב, אך כשהיה כמה מאות מטרים מהאי, ראה דמות רצה על המים לקראתו. זה היה הפרוש, הוא היה נסער מאד. ואמר בטון מודאג: "עכשיו אני מבולבל. אני לא זוכר אם אמרת שזה צריך להיות כך או אחרת." האדם הדתי הזדקף, אסף את עצמו, והבטיח לפרוש שלא משנה באיזו דרך תרגל, בטוח שזה תרגול נכון. הפרוש חש הקלה והמשיך ללכת על המים חזרה אל האי.... מסיפורי ראמקרישנה. סוף שבוע נהדר. אבי.
