החברות הותיקות בפורום זוכרות את הסיפור שלי על הדוד הדודה חשוכי הילדים שגרים בדיור המוגן המפואר. ובכן בשבת נפטר הדוד ומסר את נשמתו לבורא עולם. המצב קשה מאד הדודה גלמודה ואין איש שיוכל לסייע לה פרט לי ולבעלי ואחיין של הבעל שבאמת סייע לה רבות. בשעות הקשות לאחר שהתבשרה על מות בעלה לא היה איש שילטף,ויחבק אותה. שוחחנו בטלפון אני והאחיינית מגרמניה והאמא של האחיינית. אבל אין כמו נוכחות פיזית עם האלמנה האבלה החום והקרבה ליד האבלה הדיבור והתמיכה זה לא שיחת טלפון זה הסיוע בהתגלמותו. אתמול נסענו אני ודני והיינו אתה ,תמכנו, חבקנו, דברנו. האשה לא אכלה כל היום לא היה מי שידאג לה כי המטפלת של הבעל נסעה להתאוורר.זה היום החופשי שלה ומגיע לה לנשום אוויר אחרי תקופה ארוכה ששהתה לצד הבעל וטפלה בו ימים כלילות. לקחנו את הדודה לארומה קנינו לה ארוחה ופשוט הכרחנו אותה לאכול. לא לאט כמו ילד קטן היא אכלה. הדודה בת 88 בודדה וגלמודה בארמון של קרח.הבעל נגאל מיסוריו לאחר שנים רבות שהאלהיימר קינן בגופו. גם היא נגאלה מיסוריה לראות אותו סובל עם זונדה במחלקה הגריאטרית . היום ההלוויה. אנחנו נהיה שם וגם לאחר מכן נתמוך ונסייע לה לשוב לחיים ולשגרה. אני מאד מקווה שנצליח.זה תלוי מאד גם בשיתוף הפעולה שלה לטנגו של החזרה לחיים צריךשניים אחרת זה לא עובד. ימים יגידו מה יעלה בגורלה של הדודה. יהי זכרו ברוך !!!