בשמחה
קדום כל, אני עם רגל שבורה, אמנם דורך והולך, ולקראת הסוף, אבל לקפוץ והתפרק כמו שאני רגיל, ממש לא יכולתי. דבר שני, בלי להעליב אף אחד, עמדתי במקום גרוע, ולא ליד האנשים שעושים לי טוב בהופעות ושאני רגיל ואוהב לעמוד לידם. הפלייליסט לא העיף אותי, שמחתי נורא מהמאה ה20 אבל לא כפתיחה, חוץ מזה לא היה משו שבשבילי מאוד מיוחד, ועד שהיה (כשלא בוכה) החליפו אותו בלירנינג. באותו רגע התיישבתי, וכבר רציתי לצאת, כי אמרתי אין טעם לשבת והתבאס, ולראות את כולם עפים ואני לא יכול להיות חלק, אבל התפללתי שיהיה לעוף, או הפתעה אחרת בהדרן. ברגע שהתחיל עוד ארון, והבנתי שכבר לא יהיה משו מאוד מיוחד בהדרן, החלטתי לצאת ולהימנע מהתסכול הזה שאני לא יכול באמת באמת להנות, ובסופו של דבר, שמחתי שיצאתי.\ בסופו של דבר, רציתי פשוט לשכוח שהייתי בהופעה הזאת, לא לקחתי פלייליסט שאני בדרך כלל לוקח, לא ישבתי עם שחר וכולם על נרגילה כמו תמיד, ולא הלכתי לפגוש תלהקה כמו תמיד. פשוט לשכוח שהייתי שם. וכל זה גם אחרי שאלה התחושות שהיו לי לפני ההופעה ככה שעוד הייתי בתחושות של "ידעתי..." סורי על החפירה