את בן אדם לא משתף? באמת?
אני גם עונה: אין לי כרגע בן זוג. אבל יקח לי זמן לשתף אותו. אולי מפחד שזה יבריח אותו, ההשלכות של מה שיש לי, ואולי בגלל שבכל התקופה הקשה שעברתי, עברתי אותה דיי לבד, בבית גם כשאמרתי שכואב לי ולא טוב לי אף אחד לא הקשיב, אנשים (הקרובים) צחקו עלי שהלכתי לבדיקות... לא חושבת שבן זוג יכול להבין את הכאב שלי... אם בנות לא תמיד מבינות אותו, אז גבר יבין אותו? מעיקה? אני לא מעיקה על אף אחד, מסתדרת לבד כשיש צורך, אפילו למיון הולכת לבד... מי יכול להבין אותי? היחידות שיכולות להבין אותי אלו החברות האנדואיות שלי. הן היחידות שיבינו אם אני אבטל פגישה בדקה ה-90, הן היחידות שיבינו אם יראו אותי עם כאבים או עם מגרנה, הן היחידות שאני יכולה לדבר איתן על מה שיש והן לא יגעלו, ולא יעשו פרצופים...