עוד יבואו ימים
New member
טוב, הגענו לסוף השבוע השני של הפורום. היה לי מעניין מאוד כאןהשבוע. מעניןי אותי לשאול - איך אתם עוברים את סופי השבוע? האם זה נחשב אצלכם לימים יותר טובים? או אולי פחות? ימים של מנוחה" או דווקא חוויה יותר מלחיצה? האם אתם עםהמשפחה? חברים? לבד? האם זה טוב לכם או רע לכם להיות מוקפים באנשים? האם יש משהו מיוחד שאתם עושים בסוף השבוע - לסיכום השבוע שקדםאו לקראת השבוע הבא? האם סוף השבועבכלל שונה מבחינתכם משאר ימי השבוע? אצלי- סוףהשבוע הוא אי של שפיות בשנתיים האחרוונות. הגעתיסוף סוף לשלב שבו אני מרשה לעצמי לומר מה מתאים לי ומה לא מתאים לי. אני כבר לא מתארחת כל סופשבוע אצל ההורים או אצל בני משפחה אחרים, כדי "שלא תהיי לבד" כמו שאהבו לומר לי שנים. אני מעדיפה להישאר בבית, לנוח, להירגע מאנשים, ומכאב, ומלהיות כל הזמן דרוכה ועם "מסכה" של "הכול בסדר". ביום יום אני משתדלת מאוד שלא יראו שאני סובלת, שכואב לי, שאני לא כמו כולם. כשאינבסביבת אנשים, למדתי לגלות שאנשים לא אוהבים סביבם אנשים סובלים או מקטרים. ולכן, אינ ף פעם לא עשיתי את זה וגם עכישו- מקפידה על זה עוד יותר. התוצאה- שגם אם ממש כואב לי, ואני ממש עייפה כי לאישנתי כמה ימים, אני עדיין משתדלת לגרור את עצמי לכל התחייבות שהתחייבתי עליה, להיות חיונית (ככל האפשר) להיות מפוקסת וממוקדת (וזה לא פשוט כשלוקחים מורפיום) ובעיקר- להיות "כמו כולם". סוף השבוע הוא הזמן שלי ל"התפרקות". מותר לי להרגיש מה שאני באמת מרגיש,ה מותר לי להיות יותר בשכיבה מאשר בישיבה (ישיבה לאורך זמן זה דבר שמכאיב לי לרגל מאוד), מותר לי לשתוק. לא לדבר כל הזמן, ומותר ליגם.. כשבאים אליי אורחים - לבקש עזרה. שיביאו צלחות, שירימו צלחות ועוד. זה משהו שלמדתי ממש בזמן האחרון. ולא פחות חשוב, מותר לי ללכת לישון בכל רגע שבו אני מרגישה שהגוף שלי רוצה לישון (אם זה כבר קורה), ו.. אינ לא צריכה להיות עומדת בזמנים של העולם החיצוני, אין התחייבויות של שעות וזמנים, אין פגישות, אין רופאים. יש שקט כזה, שממש ממש נחוץ לי. בקיצור, שישבת הם בשבילי סוג של חמצן לשבוע הבא. מה לכם?
