מאמרים מפרי עיטכן או מצלמתכן

[אורחת תפורחת]

אמא, כבד לי! הילקוט!

קישור לכתבה http://www.ereverev.co.il/article.asp?id=3598 http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3844247,00.html שלום רב להורים לתלמידים שביניכם: היות ולא נמצא פתרון מערכתי עד לכתיבת שורות אלה, למשקל הלא חוקי בעליל של הילקוטים של הילדים, ותעשיות הספרים רק הולכות ומתעצמות כמו מפלצת שלא יודעת שובע! הספרים מתרבים, איתם משקל הילקוט ואיתם חשבונות הבנק של תאבי-הבצע. ולכו עכשיו הורים ותלמידים יקרים לעצור או לעמוד בדהירה של מפלצת זו אל הכסף!. העיניים שלה מתעוורות והמפלצת דוהרת לעבר מכרה הזהב שמצאה על חשבון הורי ישראל! מכרה זהב ממש שאין גבולות לו. בלי בושה. זה כבר נהיה שקוף לגמרי הרמאות הזו! עוד ספר ועוד ספר. מהדורות חדשות. הדפסות חדשות של ספרים, פתאום האנגלית היא לא אותה אנגלית של שנה שעברה. " אין ספר משומש זה ספר חדש, יצא רק השנה." בטח שאין. וכי למה שלא ידפיסו מהדורה "חדשה" ויכניסו עוד כסף לכיסם? גם המתמטיקה. מה, אתם לא יודעים שמספר שתיים למשל הוא לא אותו מספר שתיים מהשנה שעברה? איזה סתומים אתם! צריך מהדורה חדשה, ספר חדש. כסף נוסף לחשבון של המפלצת.ומשפט פיתגורס? כל שנה הוא אותו משפט רק מופיע בכל פעם בעמוד אחר, במהדורה "חדשה". טוב. אני כאמא לילדים מתוקים ותמימים שתפקידי לדאוג לילדיי! לא מוכנה להאכיל את המפלצת הזו.שתשמין עוד ותתעצם ותגרוף כספים על חשבון בריאותם! ובריאותי! מלחמות, מריבות, עצבים, תגרום נזקים לגב שלהם. כל שנה מקימה רעש וצעקות נגד עוולה זו וראיתי כי אין שום אור לא בקצה של המנהרה ולא אחורי המנהרה. פשוט החלטתי לנקוט פעולה פרטית משלי. אני מוציאה לילדים את הספרים מהילקוט. עד שאני מגיעה למשקל סביר. ורק אז שולחת אותם לדרכם. כתבתי אישור ואפילו ניילנתי אותו וציידתי כל אחד מילדיי שיראה למורה בשניה שהמורה יעז לפנות לילד/ה באיזושהי טענה בהקשר זה! למורה להיסטוריה למשל לא ממש איכפת או שאינה מודעת, או שכן ואינה יכולה לעשות דבר. שספר היסטוריה שלה שוקל כמו סלע. איכפת לה שהתלמיד יצטייד בו וזהו. ושלא נדבר על כל הספרים שהם סוחבים ובכלל מתבטל השיעור או שבכלל יוצא שאין צורך בספר באותו שיעור. ובכלל. כל השאננות וחוסר נקיטת פתרון מערכתי בנושא כאוב זה הוביל אותי לפתרון זה. אז זהו הורים. זה הפתרון שלי לעת עתה. אולי הילדים יסבלו קצת בכיתות בגלל היעדר ספר זה או אחר אך מה זה לעומת עקמת, גיבנת ושאר כאבי גב שיסחבו כל חייהם... ולכו תדעו ממה כל הכאבי גב הנפוצים כל כך בציבור אם לא בגלל הסחיבות של הילקוטים האלה. די אני מציעה לכל ההורים לנקוט בצעד זה עד שיעצרו את המפלצת האימתנית הזו מלהמשיך לחגוג. תודה על תשומת הלב

 

[רוית רדיאן]

60 שניות? נאום המעלית? סרטון חדש בנושא

הי לכולן, במעגלים יש 60 שניות. המונח המוכר בעולם השיווק והמכירות הוא "נאום המעלית". נושא מאתגר. מה עושים/אומרים וכמה לדחוף בזמן קצרצר...? על כל זה בסרטון החדש שלי מוזמנות לצפות, ליישם!!! ולעשות

מקוה שתהנו, בהצלחה, רוית

 

[מיכל קנדל]

מאמרים מפרי עיטכן או מצלמתכן

 

[דבי76]

סרטון חדש!-איך לחסוך בעלויות חומרי השיפוץ...

...בלי להתפשר על האיכות ?? כל התשבות בסרטון החדש שצילמתי!!! לצפיה בסרטון יש להיכנס בלינק הבא: http://www.youtube.com/watch?v=z6zWYVO32Zk מאד מאד אשמח אם תוכלו להשאיר לי תגובות ושאלות ממש מתחת לסרטון. ואם אתן אוהבות ללחוץ על "אהבתי". תודה רבה ושבוע נפלא!!! דבי

 

[מיכל קנדל]

השוק של עכו-חווית קניה או מטפורה לעסקים?

מזמינה אותך לקרוא כאן

 

[אתי גינות]

עלים ריחניים ושמן אתרי

פוסט חדש בבלוג שלי ובו מידע על עלים ריחניים ורעיונות ליצירת שמן ארומטי וסבוני קישוט. מוזמנות לבקר עם הילדים: שמן אתרי

 

[rayshlomi]

מדוע שאת תצליחי איפה שאחרים נכשלו?

http://www.tapuz.co.il/blog/net/userBlog.aspx?FolderName=rayshlomi

 

[jovey]

רציתי לשתף אתכן בבלוג טיולים שכתבתי

http://diklonet.blogspot.com/ מקווה שתהנו!

 

[תפו ופוזה]

נהנתי מאוד

התמונות משדרות שמחה של תא משפחתי צומח

רציתי להגיב בבלוג ולא מצאתי היכן....

תודה על השיתוף.

 

[אטי יעקובסון1]

כיצד תבחרי שמלת ערב בצבע שיחמיא לך ?

http://www.ettyjacobson.com/%d7%9b%d7%99%d7%a6%d7%93-%d7%aa%d7%91%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%91%d7%a6%d7%91%d7%a2-%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%90-%d7%9c%d7%9a

 

[דבי76]

איך הצבעים משפעים על חיי היום יום שלנו?

הי, אני מזמינה אתכם לצפות בסרטון החדש שלי, פרי שיתוף פעולה עם ויויאנה לוי, מטפלת בכירה בתרפיה אור, צליל וצבע. לצפייה בסרטון יש להיכנס ללינק: http://www.youtube.com/watch?v=fyXY0LCpjI0 אשמח אם תשאירו תגובות מתחת לסרטון! צפייה מהנה! דבי

 

[yeshla]

חנוכיה מחומרים ממוחזרים

הדרכה של הכנת יצירה לחנוכה

 

[אורית פנחסוב]

סידור ארונות בגדים

"איפה שמת את הז'קט האפור שלי?" ,"אמא ,אין לי סווטצ'רים ואני קופא מקור בכיתה", "אין לי מה ללבוש!" נשמע מוכר? מתי בפעם האחרונה סדרת את ארון הבגדים שלכם או של הילדים? ארגון ארונות זה לא משהו שאנחנו אוהבים לעשות, אבל בעזרת כלים ושיטות נכונות החיים יכולים להפוך לפשוטים יותר. השלב הראשון הוא ריקון הארון וניקוי המדפים והרצפה. כעת עליכם למיין את הבגדים והאביזרים ל- 3 ערימות: לזריקה, לתרומה ולשמירה. בגדים שאינם מתאימים במידה, בגדים שלא לבשתם מעל שנה או שיצאו מהאופנה- אל תחזירו לארון. פריטים בעלי ערך סנטימנטלי שאתם מעוניינים לשמור אחסנו בקופסא במקום חבוי /גבוה בארון. כעת עליכם לבדוק מה השיטה המתאימה ביותר עבורכם: האם אתם מעדיפים את הדברים שלכם תלויים ונגישים או שאתם מעדיפים את הבגדים מאוחסנים בצורה מסודרת? האם מתאים לכם יותר לתלות את הבגדים או לקפל אותם? ולבסוף קחו בחשבון את הפריסה הנוכחית של הארון שלכם. יתכן ותאלצו לעשות התאמות כמו הוספת מדפים /סלים או לחילופין לקנות עוד מוט תליה להוספת שטח . סדרו את הבגדים לפי קבוצות (מכנסיים/חולצות/סוודרים..).אחסון בגדים על פי תפקוד יסייע באיתור בגדים בעת הצורך, הפרידו בגדי ערב/יציאה ובילויים מבגדי עבודה, ספורט או יומיום כמו כן ארגונם לפי צבעים. הצבת פריטים שכיחים ביותר בגובה העיניים ואחסון פריטים בעלי שימוש נדיר במקום גבוה יותר יהפכו את החיים פחות מתסכלים עבורכם. מומלץ לאחסן בגדים שאינם מתאימים לעונה במקום אחר בארון, אם אין מקום כזה מומלץ לאחסן בקופסאות בקצה רחוק של הארון /במדפים גבוהים במיוחד, יש המעדיפים לאחסן אותם בשקיות ואקום במחסן או במקום אחר בבית. אחסון פריטים קטנים כמו גרביים,תחתונים, כפפות וצעיפים מומלץ במגירות ייעודיות לכל פריט, ניתן להשתמש באביזרים לחלוקת מגירות בצורה קלה או לחליפין בקופסאות נעליים ריקות ( ללא המכסה). עכשיו שיש לכם ארון מסודר ומאורגן, חשוב לשמור עליו ככזה: הקדישו מעט יותר זמן להחזרת הבגדים למקומם לאחר הכביסה. בעת רכישת בגדים חדשים הקפידו לשים אותם כראוי בפעם הראשונה ושיקלו אפילו הוצאת בגד ישן לטובת מקום לחדש. בדרך זו הארון שלכם תמיד יכול להיות מסודר ולא לעלות על גדותיו. בהצלחה!

 

[תפו ופוזה]

כבר 23 שנה ועוגת חמאה

את עוגת החמאה הזו פגשתי לראשונה לפני יותר מ 23 שנה. שבועיים אחרי לידתו של בני הצעיר.

הימים שלהי הקיץ שנת 1988 ואנו בשיא הבניה (הרחבת הבית). מסיבת ברית המילה הסתיימה חזרתי לבית שקירותיו חסרים, בין ערימות קרטונים, חיתולים, וכביסה שנערמה בהיותי בבית חולים מותירה מאחרי בנאים העושים בביתי כביתם... יממה אחרי ואני כבר ארוזה בזכות אחותי הבכורה, טרם עכלתי את חווית הלידה, חלפו 8 ימים וכבר אני על גלגלים: תינוק יונק, גודש אמתני בחזה מעודף חלב, ילדה בת 3 וחצי שלא מבינה למה הרסו לה את החדר היפה ומה זה התינוק החדש הזה שתפס לה את כס המלכות... יורדת בסובארו מקרטעת למרחק 100 ק"מ דרומה ומתיישבת למשך שנה שלמה בשכנות לאחותי במושב נתיב העשרה.

כשאין כסף, מתפשרים. לא יכולנו לשכור דירה באזור מגורי בקרבת הבית הנבנה. כל שקל נשמר לבניה. בעלי נשאר במרכז. התגורר בין הריסות הבית ובשלב מאוחר יותר עבר להוריו. בסופי שבוע זכינו לראות את זיו פניו כשהוא מותש מעבודה, ממאבק עם הבנאים המבריזים והנסיעות הרחוקות אלינו לאזור עוטף עזה כפי שהוא נקרא כיום. לא היה לי זמן להיות במשבר שלאחר הלידה. הייתי חייבת להתארגן בבית ששכרנו, בית טרומי שאכלס את מפוני פתחת רפיח כאשר נחתם הסכם השלום עם מצרים. אחותי ושלושת ילדיה חיו בשכנות לי באותו מבנה זמני. אני השכרתי את הבית של שכניה שהקימו בית חדש והותירו את המבנה הזמני להשכרה.

שנת המגורים במושב היתה ערוב של רגשות, קשיים ופלטפורמה לחיים. הייתי אז בשנת שבתון ולא לימדתי. עול הלימודים חייב אותי לסע מידי שבוע למרכז, למכללת לווינסקי עם תינוק יונק, לשבת בכיתה בחוסר תנאים ולהשלים חובותי כדי ששנת השבתון תוכר.זה לא היה קל. עומס הכבישים באותן שנים מעזה ואליה היה קשה מנשוא. מידי בקר יצאו אלפי כלי רכב את "מחסום ארז" לעבר ישראל לחפש עבודה ואני... משתלבת בינהם מידי יום שני 3 ק"מ צפונה יותר ביציאה מנתיב העשרה.

כל נסיעה שכזו ארכה כמעט שעתיים לכל כיוון. נהגתי ברכב של אחותי עם פרפרים בבטן, את הרכב שלי גנבו מתחת לבית שבוע לפני הלידה באותו ליל שישי שקנינו אותו מחבר. (נאלצנו למכור את הרכב שלנו ולהסתפק ברכב ישן כדי להשתמש בכסף לבנייה...) הנסיעה עם תינוק הפחידה אותי מאוד. הוא שכב לצידי ואני חוששת וחסרת ביטחון מזדחלת בין כל מכוניות

הפיג'ו הערביות מייחלת לעבור את הסיוט...

החיים במושב היו כייף מתמשך לילדתי. היא זכתה לסביבה נפלאה. השתלבה בחברת ילדים כמו שרק יכולתי לחלום לגדל אותה. כך גדלתי אני במושב לא רחוק משם בבית הורי. גן הילדים היה עבורה חגיגיה אינסופית, היא פרחה ולא התפנתה להתמודד עם תינוק חדש במשפחה. בערב יום הכיפורים שבעיים שלושה אחרי שהתמקמנו במושב בין חולות זיקים, שעת בין ערביים וכולנו בבית שמעתי את הבת קוראת ל: "אמא בואי ... משהו מגולגל בחדר של הנסיך." טסתי ... על ריצפת החדר הזדחל לו נחש חולות (מי ידע אז בכלל שזה נחש החולות) שלמזלי היה חרש לצעקות השבר שהשמעתי על כל המתח, הלידה, המעבר, וחוסר היציבות שנפלו עלי דקה אחרי הלידה. שניות לקח לבעלי להתייצב עם מגב ולהורגו... הדמעות שהגרתי באותם ימים היו אסופה של כל מה שעברתי בדרך לעוגת החמאה...

הכרתי כבר שנים קודם לכן את מרבית תושבי המושב עוד בשנים שחיו בפתחת רפיח לפני הסכם השלום עם מצריים. בליל שישי ולא רק אז היו הנשים מעבירות מטעמים זו לזו. זה היה סוג של הרגל נפלא. באותו שישי הגיעה לבית אחותי עוגת פלאים שהיתה נחטפת עד צאת השבת.

היתה זו עוגת החמאה של מוניקה.

מוניקה (שם בדוי) היא ילידת אירלנד. חברת מושב קרובה של אחותי. שהתאהבה בנסיך הקטן שלי (מה הפלא...) וקראה לו כל הזמן ג'ורג'... אחותי והיא החליפו מטעמים בתדירות גבוהה אבל את עוגת החמאה הכינה מוניקה כמעט מידי שישי ושלחה עם אחת משלושת בנותיה לבית אחותי. ככל טעמנו, התאהבנו בעוגה. עד היום מהווה עוגת החמאה הזו סוג של "רפלקס מותנה" לאותם ימים קשים ומחשלים במושב נתיב העשרה. החומרים לעוגה:

1 מרגרינה בטעם חמאה או 200 גרם חמאה. 2 ביצים 3/4 כוס סוכר 2 כוסות קמח תופח ( או לחילופין רגיל +אבקת אפייה) 2 שקיות סוכר וניל 2-3 כפות חלב (אני שמתי 4 כפות) לסירופ:

6 כפות חלב כוס סוכר 100 גרם חמאה 100 גרם אגוזי פקאן חתוכים בסכין (לא גרוסים ) אופן ההכנה:

להקציף במקסר את הסוכר והמרגרינה/חמאה הרכה, להוסיף ביצה אחר ביצה. להוסיף לסרוגין קמח וחלב. עד שתתקבל עיסה אחידה לחמם תנור ל 200 מעלות ולשמן תבנית פיירקס להעביר את העיסה ולמרוח אותו לכל גודל התבנית. אל דאגה היא תתפשט יפה בתבנית לאפות על 180 מעלות ולהיות באזור התנור כדי שלא תאפה בשלמותה אחרי 15-20 דקות להוציא מהתנור, לשפוך את הסירופ החם ולפזר את הפקאנים כך שיכסו את כל העוגה. להשיב לתנור לעוד מספר דקות על חום נמוך שלא יגלוש... להוציא ולהחזיק חזק חזק עד שיתקרר.... כי ברגע שטועמים לא מפסיקים.

ממליצה לכסות בנילון נצמד כדי שלא תתיבש. אפשר לשמור במקרר ולהוציא כמה דקות טרם הגשה. בתאבון

 

[מיכל קנדל]

ריקי יקרה, את מדהימה

הסיפור שלך נוגע ללב. הוא נשמע כל כך קשה וחוויה מחשלת עד שכמעט חשבתי- רגע, זה לא אמיתי...אבל דווקא בגלל זה אני יודעת שזה הכי נכון ואמיתי שיש. העוגה הזו נראית לי שחיטות אחת גדולה אבל מבטיחה שאנסה להביא את עצמי לעשות אותה. תודה על השיתוף המרגש הזה

 

[תפו ופוזה]

תודה יקרה.

חיממת אותי על הבקר. כן זה אמיתי ולצערי יש בדרך אירועים נוספים... הרווחתי את הילד הזה שוב ושוב בחיי. זה לא הסתיים בזה... . תודה על החיבוק.

ריקי