בא אל פרעה" – הזה"ק שואל: למה כתוב "בא", צריך
בא אל פרעה" – הזה"ק שואל: למה כתוב "בא", צריך להיות כתוב – "לך אל פרעה"!? ומסביר שהכוונה – "בא" – אני ואתה ביחד, כי רק אדם שהולך עם הקב"ה ביחד יכול ללכת נגד הטבע האגואיסטי שלו, אין שום אפשרות אחרת, וזה יכול להיות רק בעזרת הקב"ה ובעזרת התורה. כאן יש נקודת פתרון לכל אדם שמחפש פתרון, ולחברה הישראלית כולה. זאת נקודת הפתרון היחידה, כל הפתרונות האחרים שמציגים הם לא קבילים. האם בכדי לבלום את כל השחיתות שיש יכולים להציב עוד ועוד שוטרים?! בסוף יהיו פה יותר שוטרים מאזרחים!? אלא ברור שזה צריך לבוא דרך חינוך עצמי, רק ככה יכולה להיות מהפכה באדם ובחברה הישראלית. זה הפירוש של הפסוק – "בא אל פרעה", אני ואתה ביחד, "כי אני הכבדתי את לבו ולב עבדיו"– כל כוחות הנפש שבאדם, "למען שתי אתתי אלה בקרבו" – בכדי שהאנושות תבין שלמצוא פתרון לכל הבעיות שלה אפשר רק דרכי ולא בצורה אחרת, כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אין אפשרות אחרת, חייבים ליצור קשר עם השי"ת. והנה זהו ענין של ברית מילה. ברית היא התחייבות ליצירת קשר בלתי ניתן להפרדה בין שני צדדים. הברית הגשמית שאני מצווים לעשות בגיל שמונה ימים, אמורה לתת חותמת בגופו של האדם, חותמת שאי אפשר להוריד אותה, ואי אפשר להתכחש לה, החותמת הזאת היא השורש של הקשר שלנו עם הקב"ה. אנו מנסים להתכחש לחותמת הזאת הרבה פעמים, כי אנו חושבים שנוכל להנות מהחיים יותר אם נלך לכיוון האגו שלנו, ונדאג רק לעצמנו ולסיפוק הצרכים שלנו, והיצרים שלנו. אבל אנחנו טועים. כל אחד יודע ומרגיש מה שקורה איתו, וכל אחד ואחד מעורה במה שקורה בחברה הישראלית. לא תהיה תפארתנו על הדרך הזו בשום פנים ואופן. אני לא יודע מה שקורה אצל כל אחד ואחד, אני יודע מה שקורה אצלי. הדרך הזאת של לחיות בשביל עצמי, לספק את עצמי, לא מוכיחה את עצמה. מספיק אם אגיד לכם רק משפט אחד של חז"ל, חז"ל נותנים נקודת אופי למערכת האגואיזם שלנו, באומרם: "יש לו מנה, רוצה מאתיים". ז"א שהאדם הוא כמו חתול שמנסה לתפוס את הזנב שלו, ואף פעם לא יצליח. כי הוא חושב שכאשר יגיע למצב מסוים, שם יהיה לו טוב. אני אגיע למשרה ההיא, למסעדה ההיא, למקום ההוא – אז יהיה טוב. הוא מגיע לשם ותופס אויר – כי הכל דמיון. שהרי יש לו מנה, אין לו סיפוק, אלא רוצה תיכף מאתיים, יש לו מאתיים רוצה תכף ארבע מאות. החיים הם דמיון כשבונים אותם על נקודת האגואיזם. הכיוון צריך להיות הפוך לגמרי, של אהבת ה' ואהבת הבריות, למרות שזה מאד מאד לא נראה לנו. וזה ענין של כריתת הברית, הקשר בינינו לבין הקב"ה חייב להתבצע דרך המישור והמסלול של האמונה והחסד, על בסיס התו"מ. אם לא בטוב אז ברע. הקב"ה נתן שתי דרכים כאן בעולם: דרך אחת נקראת דרך תורה, שזו דרך של השכלה – תתבונן, תעשה הערכת מצב, תראה עד היכן הגעת, לאן אתה רוצה להגיע, תעשה שקלול של כל הדברים ותחליט. יש לך הרבה נתונים, יש אנשים שהגיעו לדביקות בהשי"ת, ואתה יכול ללמוד מנסיונם, ללכת בדרכם, רק אתה צריך להחליט. ויש דרך אלטרנטיבית – דרך היסורים, זו דרך כואבת מאוד והרבה יותר ארוכה, כי כשהאדם חי לפי האגואיזם שלו ולא רוצה ללמוד מהמושכלות ומהמורשת הישראלית, אז הוא צריך לחוות על בשרו את כל המכות שהחיים האלו נותנים לו, ולאט לאט הוא מתחיל להגיע למסקנה, שבכדי לחיות נכון, צריך לחיות ע"פ מצוות השי"ת. אני רוצה לקוות שנוכל לחיות את הברית הזאת לא מתוך אילוץ אלא מתוך לימוד כיאה לאדם, כי יסורים נותנים לבהמות. כידוע שאם רוצים להעביר פרות ממקום למקום אזי נותנים להן מכות, וככה הן זזות. אי אפשר לעבוד איתן עם מושכלות. אני רוצה לקוות ולהתפלל לה' שנוכל באמת להיות אדם, וללכת בדרכים האלו של ואהבת לרעך כמוך, דרכי האמונה, דרכי קבלת עול מלכות שמים מתוך הכרה, לימוד, התבוננות, שיקלול, למידה, כך לעשות את הברית ולא מתוך אילוץ