פרשת תרומה לפי הקבלה
"וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" - עפ"י הפשט: הקב" ה אומר למשה רבנו שידבר אל בנ"י ויקחו תרומה. "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", ז"א כמו שמקובל היום בגופים שונים לעשות התרמה לטובת מטרותיהם, כך הקב"ה גם אמר למשה רבנו להתחיל לעשות התרמה. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" - צריכים לעשות התרמה. זה באמת לא מובן, בשלמא כשמדברים על ארגונים שונים שאין להם כדי מימוש מטרותיהם, אזי צריכים לעשות התרמה בכדי שאנשים יעזרו להם, אבל לקב"ה הרי לא חסר לו דבר, א"כ בשביל מה הוא צריך לעשות התרמות? שאלה נוספת: מה הוא ההסבר על פי האמת בפסוק הראשון: "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר"? כי כשהייתי צעיר, בגן הילדים, אמרו לי - שפתאום יצאה בת קול כזאת והתגלתה אל משה רבנו, פתאום הוא שמע קול מן השמים, והקול הזה אמר לו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - וזה היה הקול של הקב"ה. אבל כשגדלתי הבנתי שלקב"ה אין קול, כי אין לו גוף, ואין לו דמות הגוף, ולא שייכים אצלו מאורעות הגוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף. ע"כ הבנתי שכשכתוב: "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר" הכוונה לדיבור פנימי. כלומר משה רבנו בתוך נפשו שלו מרגיש את מציאות ה' ומרגיש את קול ה' מדבר אליו, זה לא קול חיצוני, ואין לנו לדמיין דמיונות גשמיים, שמשה רבנו התהלך לו במחנה ופתאום: "וידבר ה' אל משה", שמע איזה קול גדול, אלא אלו הם קולות פנימיים שכאשר האדם ראוי, כאשר הוא מזוכך, כאשר הוא רוצה להדבק בה', ועושה את כל ההכנות לכך, אז הי"ת מתגלה אליו בתוך פנימיותו - מחשבותיו מלאות בדבר מציאות ה', הרגשתו מלאה את דבר מציאות ה', כל כלו חי את מציאות ה', והוא מרגיש שהקב"ה אומר לו: כך וכך תעשה, זוהי הדרך הנכונה, זוהי הדרך הטובה. זה פרוש הפסוק: "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר" - הי"ת מתגלה אל משה רבנו באופן של התגלות פנימית, כי לא שייכת התגלות גשמית גופנית לגבי הקב"ה. ולומדים מדברי מו"ר הרב אשלג זצ"ל - שמשה רבנו הוא בחינת האמונה שבאדם, הוי אומר שהקב"ה מתגלה בתוך בחינת האמונה של האדם. אם האדם מאמין בה' למעלה משכלו, בתוך הבחינה הזאת של האמונה מתגלה לו הקב"ה. וביתר ביאור: בתוך ההתאמצות הגדולה של האדם להתבטל לה' ולקבל את עול מלכות ה', גם אם זה לא מסתדר עם ההרגשה שלו, עם ההגיון שלו, מכ"מ האדם משתדל לשעבד את עצמו לה', זה נקרא עבודת האמונה, שהאדם צריך לצייר לעצמו שהוא ניצב בפני מלך גדול ונורא ולהתאים את התנהגותו, מחשבותיו ודבוריו למציאות הזאת שהוא מצייר לעצמו, הגם שהוא לא מרגיש כך והוא לא רואה כך. כשהאדם הולך בדרך הזאת, הקב"ה מתגלה אליו בתוך הכלים של האמונה שלו. לפי שיעור הכלים של האמונה שלו כך הקב"ה מתגלה אליו. "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר", כלומר משה רבנו צריך לומר רעיון מסוים לבנ"י, כשלומדים הכל באדם אחד, הכוונה שבחינת האמונה שבאדם צריכה לומר לכל שאר האיברים, לכל שאר הגידים, הרצונות, המחשבות שיש בבני האדם, היא צריכה לומר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". כלומר הדיבור צריך להיות מיוחד דווקא לבנ"י. מה המשמעות של בנ"י? שמעתי ממו"ר הרב אשלג זצ"ל: ישראל נוטריקון – ישר קל, כלומר דווקא אלו האנשים אשר מבינים שהעיקר בחיים והפסגה של החיים היא להשפיע נחת רוח לה', דווקא אל אלו תדבר, כי לאנשים אחרים לא שייך לדבר את הדיבורים האלה: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". תרומה פירושה - שהאדם נותן מן הדברים היקרים לו, מן הדברים החשובים לו, עבור הקב"ה. א"כ אפילו לפי הפשט לא כל אחד מסוגל לזה, לא כל אחד רוצה לתת את מה שיש לו. אבל המשמעות של תרומה היא יותר מכך, אומר הזה"ק תרומה: תרום ה' לגבי ו', כלומר ה' של שם הוי"ה צריכה להתרומם ולהתחבר עם ה-ו' דשם הוי"ה, שזה מורה על יחוד וחיבור קוב"ה ושכינתיה. "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", כלומר כל אדם צריך לדאוג שתהיה לו התרוממות, הוא צריך להתרומם מעל האדמה, מעל הארציות, מעל האגואיזם והאהבה עצמית שלו, מעל הרצון לקבל שלו, הוא צריך להתרומם ולחבר את עצמו לקב"ה – זו המשמעות של תרומה – תרום ה', תתרומם הה' לגבי ה-ו', הה' מרמזת על האדם והו' היא בחינת קוב"ה. ויותר מזה: מה פירוש הפסוק "ויקחו לי"? אומר רש"י: לי – לשמי. כלומר שהאדם מנסה ומשתדל לרומם את עצמו, לנתק את עצמו מכל הדברים השליליים שבו – מן התאוות, מן היצרים, מן האינטרס מן האהבה העצמית, הוא צריך להשתדל שכל זה יהיה בכדי להגיע למצב שהוא כפוף לרצון ה', הוא עושה את הדברים לשם שמים, לא מצד אהבת עצמו, אלא של שמים. כי יש כל מיני אנשים שמשתדלים לנתק את עצמם מגשמיות, אפילו בין הגוים יש אנשים שמשתדלים לנתק את עצמם מגשמיות, מהרצון לקבל, אבל בשביל מה הם עושים זאת? הם לא עושים זאת מתוך אהבת ה', אלא הם עושים גם את זה מתוך אינטרס. פעם נסעתי במונית שנהגה היה ערבי מוסלמי: הוא הצביע על האנשים שהלכו ברחוב, אנשים לא דתיים, אמר לי אותו מוסלמי: תסתכל על אלו, הם מסכנים, מבזבזים את כל החיים על שטויות, אח"כ יבואו בעולם הבא, מה יהיה להם? שום דבר, אבל אנחנו (הוא התכוון לעצמו ולי) אנשים מאמינים, וע"כ אנו יודעים שכדאי לסבול קצת פה בעולם הזה, אבל אח"כ אתה בא לעולם הבא, לגן עדן, לעולם שכולו טוב, ואתה נהנה מכל ההנאות שבעולם, אתה נהנה הנאות נצחיות, א"כ הכל כדאי. ז"א אותו מוסלמי מבין שכדאי לסבול כאן בעולם הזה בכדי לזכות לתענוגים נפלאים בעולם הבא. נמצא, גם אם האדם מרומם את עצמו מן הארציות ומנתק את עצמו מן הגשמיות ומחבר את עצמו לכל מיני פעולות של חסד ונתינה וכו', מכל מקום זה עוד לא אומר שהוא עושה זאת מתוך אהבת ה', יכול להיות שהוא מחשבן לעצמו שזה כדאי. לכן אומר הפסוק "ויקחו לי", אומר רש"י: לי – לשמי, כל הלקיחה הזאת שלוקחים את התרומה, זה צריך להיות לא מתוך אינטרס אישי, אלא שזה יהיה לשם שמים. ומה זה לשם שמים? מתוך אכפתיות לא מעצמי אלא מהבורא. ולכן כתוב "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כי רק מי שבחינת ישראל בקרבו שולטת, דהיינו בחי' אהבת ה', הוא המוכשר: א) להתרומם מן הארציות. ב) לעשות זאת לשם שמים ולא מתוך אינטרס אישי. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". מה הפירוש "יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ"? אומר רש"י: לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב. כלומר, אדם שיש לו רצון טוב, מאדם כזה צריכים לקחת את התרומה. מה הפירוש שמאדם כזה צריכים לקחת את התרומה? וכי הקב"ה צריך התרמות? אלא ודאי שהקב"ה אינו צריך התרמות, הקב"ה הי
