אוף

[t w i x i t]

../images/Emo10.gif אוף

אני שונאת את התקופה הזאת... חברים שלי מהצבא מסיימים בקרוב קורס קצינים, זה שאני הייתי אמורה לצאת אליו. ואותי בסוף החודש כבר משחררים. ואני לא רוצה ולא יודעת, אני סתם בתקופה מדכאת כזאת... אני כל הזמן בוכה ואפילו לא יודעת למה. כל החברים שלי בצבא,ורק אני נשארתי פה. לכולם יש חוויות. אני הולכת לחפש עבודה אז שואלים אותי אם השתחררתי מהצבא על שטויות ואז אני עוד יותר מתבאסת, הלוואי וזו היתה הסיבה. חברים מסויימים שהיו החברים הכי טובים שלי במשך שנים ופתאום עם כל מה שקרה הם נעלמו, החלטתי שעדיף לי בלעדיהם לגמרי. ואני עדיין חושבת ככה אבל הם פשוט נורא חסרים לי... ואני כבר לא יכולה לנסוע עם כולם בשבת לים, או לצאת בערב לפאב בגלל הסגריות (גם במסיבות יש מלא עשן)... אז הם מוותרים בשבילי אבל אין לאן לצאת פה חוצמזה... אני שונאת את זה. זה לא החיים שלי. אני שונאת את זה שבגיל 18 כולם עושים מה שבא להם ורק אני צריכה לחשוב על כל דבר מאה פעם... אני שונאת את זה שפעם היו לי בעיות כמו לחברות שלי -"מה ללבוש בערב למסיבה" ועכשיו הכל השתנה.... נמאס לי

 

[24 ברבלה]

מתוקה ../images/Emo24.gif

אני מאוד מבינה את הקשיים שלך! כול שנותר לי לייעץ לך זה שתזכרי שזאת תקופה מאוד מאוד שונה, תקופה שגם תצמחי ממנה ותלמדי דברים על עצמך ואת אוטוטו מחוצה אז.. תרשי לעצמך להיות לפעמים עצובה

, לבכות והכי חשוב לשתף את היקרים שלך -

אכפת להם ממך יותר משנדמה לך! לגבי העצבות שפוקדת פתאום והבכי שתדעי שיש הרבה קשר לקורטיזון שדוחפים לנו - הוא גורם לפעמים במינון גבוה להפרעות חרדה ומצבי רוח דיכאוניים.. לי לא אמרו את זה ולא הבנתי מה קורה לי לפעמים עם התפרצויות בכי וזעם

שתקפו פתאום ואז קראתי על זה איפשהו וציינו את תופעות הלוואי ה"מלבבות" של הכדור הזה... לגבי עשן הסגריות...

שמעתי שנפתח פאב חדש בתל אביב ללא עישון! תציעי לחברים שלך בשביל החוויה לצאת ערב אחד כזה בלי עישון.. אני בטוחה שהם יסכימו ואולי זה ייתן להם רעיון להפסיק (אם זה הולך ספרי לי כי לא עוזר כלום - לא מצליחה להפסיק) אני מחבקת אותך חזק ושולחת המון חיוכים

את צעירה, אינטלגנטית והבנתי שגם יפה...

כול החיים לפנייך ואת תראי שהם יהיו לך יפים עם עוד טיפה סבלנות אם את צריכה אני פה שלך ברבלה

 

[דגנילי]

מה שאת מספרת כל כך מוכר...

 

[ihovav]

טוויקסית חמודה,

חבל כל כך שבנוסף להתמודדות הקשה עם המחלה ותופעות הלוואי, את נאלצת לעבור גם התמודדות חברתית לא קלה... מאמינה שבקרוב תהיי אחרי הכל, השיער יצמח, הכוחות יחזרו ותוכלי לצאת, לבלות ולהינות מהחיים! (עכשיו את גם יודעת מי החברים האמיתיים שלך...) מאחלת לך שכמה שיותר מהר תחזרי להתלבט עם חברותייך מה ללבוש בערב למסיבה...

 

[ציפורלילה]

להתרגל

אין ספק שהיום את לא אותו אדם שהיית לפני המחלה. ואולי יקח לך זמן אבל אני חושבת שזה משהו שכדאי לך להתחיל להתרגל אליו. ההתמודדות הזו מאד משנה את מי שעובר אותה, ובדרך כלל משנה לטובה (אלה הדיווחים מהשטח בכל אופן..), אבל בהחלט לוקח זמן להבין שאת לא אותו אדם שהיית קודם, שהיום את מסתכלת על דברים אחרת, מבינה דברים אחרת, המחשבות שונות, הדרך בה את מקבלת החלטות או קולטת אנשים, הכל שונה. ואולי עכשיו את עוד לא יכולה לראות את זה, אבל במרחק הזמן זה פתאום נקלט, פתאום את עושה משהו וקולטת שלפני שנתיים נגיד היית עושה את זה לגמרי אחרת. דבר אחד אני יכולה להבטיח (ממרחק הזמן) שגם השאלות של - מה ללבוש למסיבה, איזה בושם לשים ואיך התחת נראה במכנסיים החדשים.. זה חוזר, זה פתאום פחות חשוב או פחות הרה גורל, אבל את מגלה כמה כיף להתחבט בשאלות האלה אהההה ועוד דבר אחד מאד מאד חשוב - גם החברים שלך צריכים קצת זמן להתרגל אלייך בגרסא החדשה, ואולי סוג השיחה שאת מעוניינת לנהל כרגע הוא קצת כבד להם או מפחיד, בכל מקרה זה משהו שהם לא רגילים ממך, אבל מי שיתרגל, יגלה בך ודרכך את עצמו, מחדש.

 

[מיליתו]

זמן זמן זמן

התחושה שאת שונה מחברייך מאוד מאוד חזקה עכשיו. אני יכולה להגיד על עצמי, שחליתי לראשונה בגיל 14, שהייתי שונה מכולם כל התיכון. תמיד הייתי יותר בוגרת ולא התעניינתי בשטויות של סיגריות או דייטים מטופשים. הייתי ממש בדיכאון כמה שנים. רק בגיל 18 הסכמתי לקבל את העובדה שיש בי משהו שונה מאחרים, והוא לא בהכרח רע. מצאתי לאט לאט חברה חדשה. לא המוני חברים ויציאות ובילויים כל הזמן, אבל כמה אנשים שיהיו סביבי בכל מצב. חוץ מזה - יש לי שאלה אליך. האם כשהתעסקת בבעיות של מה ללבוש או לאן לצאת ועם מי, ודברים "פשוטים" הטרידו אותך, חשבת על זה שבעצם אלו צרות קטנות? אני מניחה שלא. החברות שלך עדין לא מכירות בזה שיש צרות יותר גדולות, וחיות בעולם קטן משלהן. עם הזמן גם את תחזרי אל העולם הזה, אבל עם הרבה יותר תובנות. עם הרבה יותר אומץ, ועם יכולת להעריך כל הנאה קטנה פי אלף ממה שהחברות שלך מסוגלות. חוץ מזה - נראה לי שרוב הזמן את די אופטימית. לכולם יש רגעי משבר בגלל איזו שטות שמציפה. תראי מה קורה לי כל שני וחמישי, ואני לא מחשיבה את עצמי טיפוס פסימי שמתייאש ומוותר. לכולם יש ימים רעים. הזמן מעביר אותם עד הפעם הבאה. צריך לזכור את זה גם ברגעי הייאוש הכי גדולים.

 

[t w i x i t]

../images/Emo24.gif|4u| לכולכם !

לפעמים אתם היחידים שמצליחים להבין אותי -

-

 

[yaldasukar]

ממש ממש אהבתי את התגובות ../images/Emo45.gif

בס"ד טוויקסית חמודה! אני כל כך מזדהה איתך

היה לי קצת עצוב לקרוא את הרגשות האלה שלך, ונזכרתי בתקופה הקשה שלי.. אבל אל תשכחי ש................. הכל עובר חביבי

ממש אהבתי את כל מה שכתבו לך, והכל כ"כ נכון

ההתמודדות הזאת אכן משנה לטובה את מי שעובר אותה

והזמן

הוא התרופה הכי טובה. זה ממש יפה בעיניי שכולנו פה עברנו פחות או יותר דברים דומים - ולכן אנחנו בדיוק (פלוס-מינוס..) מבינים מה שכל אחד מרגיש פה. האחדות הזאת מאוד מיוחדת בעיניי מאחלת לך את כל הטוב שבעולם

וכמובן- רפואה שלמה והרבה שמחה אמיתית