כן, זאת שוב אני

[גליזה]

../images/Emo10.gifכן, זאת שוב אני

ביקשתי מאמא ללכת לפסיכולוגית. היא הסכימה, אבל היא מהאנשים האלה שמדברים באוויר ולא עושים שום דבר. אז יצא לי לבקש היום בפעם השלישית. זה הולך ונהייה קשה יותר מפעם לפעם, אני נשבעת

פתאום כשזה כ"כ קרוב זה מתחיל להפחיד אותי. אני לא יודעת למה. אמא מתחילה להתחנחן ושואלת אותי כל יום שמונים פעם איך אני מרגישה. היום היא גם שאלה אותי אם יש משהו שאני רוצה לספר לה ואמרתי שאני לא רוצה. היא שאלה אם זה כ"כ נורא ואמרתי שאני לא רוצה לדבר על זה. פשוט לא. זה לא יעזור לה עכשיו, כל הנסיונות האלה להתקרב. לאף אחד מהמשפחה שלי זה לא יעזור. הם תמיד מגישים אכפתיות בצורת רחמים, והכי מגעיל אותי שמרחמים עלי. אני לא יכולה ככה. אני רגילה שהמשפחה שלי היא לכל דבר בעולם - רק לא לשיתוף. אני רגילה שההורים שלי ליברלים, שאני יכולה לצאת מתי שאני רוצה ולחזור מתי שאני רוצה בלי שיציקו לי יותר מידי. עכשיו הם מתחילים לחנוק אותי ואני שונאת את זה. מציק לי כל פעם שאמא שלי פונה אלי, לא משנה למה. אבל בעיקר כשזה נוגע אלי. היא אף פעם לא עמדה בהבטחות שלה, גם אם הייתי מתחננת ממנה שהפעם תקיים, שלא כמו תמיד. גם אם היא הכי תנסה להיות חברה שלי בעולם - אני לא אתחיל לאהוב אותה פתאום. וכן, אני לא אוהבת את אמא שלי. אני תלויה בה מבחינת הקיום שלי מסיבות ברורות, ואולי טיפה קשורה אליה (אני בכל זאת גרה איתה 16 שנים, לא משנה מה היא עשתה לי..) אני יודעת שאם אני אלך לפסיכולוגית (כן, זה אם. אי אפשר לדעת עם המשפחה שלי, שום דבר לא נראה להם דחוף. כלום.) היא תציק לי כל הזמן בשאלות מה קורה איתי, היא תציק לפסיכולוגית, וגם כשהמצב יהיה פתאום יותר טוב היא תמשיך לשאול אותי על מה ביקשתי ללכת אליה. חוסמים לי את האוויר. אני לא יכולה יותר. תנו לי לנשום, ה'. המשפחה שלי היא לא מסוג האנשים שאפשר לבקש מהם בקשות שהם יכבדו. הם פולשים לפרטיות בצורה הכי דוחה. מסתכלים בשיחות שלי עם אנשים מאחורי הגב שלי כשאני יושבת מול המחשב, מחטטים בדברים שלא שייכים להם, שואלים שאלות שהם לא צריכים לשאול ובעיקר חוסמים את האוויר כשהכי לא צריך. ומנחמים עם כל הזיוף הזה שלהם. אני שונאת את זה. יצרתי עם הזמן תלות בפסיכולוגית שאני לא יודעת אם ומתי היא תגיע, ואם אני אצליח בכלל לפתוח את הפה שלי לידה ולסמוך עליה (כבר אמרתי מה הבעיה שלי עם פסיכולוגים, ואני ממש מנסה להאמין בזה שהם לא כאלה:/) אני קמה כל בוקר עם רצון לבכות. אני מדרדרת בהכל. הכל כל כך מחניק פתאום:/

 

[ToryMaster]

מתחנחנת?

לא יכול להיות שהיא באמת רוצה לדעת? תמצאי בעצמך מישהו, צרי איתו קשר, ואז גשי אליה ותבקשי שתממן. תעשי בעצמך, אחרת זה לא יקרה.

 

[גליזה]

נראה לך שהיא תממן?

היא הסכימה לקחת לי אחת מקופ"ח (וזה חינם לדעתי, אז אני כנראה צודקת..) יכול להיות שהיא באמת רוצה לדעת, אבל זה רק כי היא אוהבת דברים שנראים לה מסקרנים. לא בגללי

 

[ToryMaster]

בסדר

אימא שלך, שילדה אותך וגידלה אותך, לא איכפת לה ממך יותר משאיכפת לה ממישהי רנדומלית שעוברת ברחוב, טסביר להניח שאף פחות, הבנתי נכון?

 

[גליזה]

לא.

אכפת לה, אבל לא עד כדי כך.

 

[ToryMaster]

אוקי

אבל את גם לא נותנת לה הזדמנות, יש לפניכן עוד לפחות ארבעים שנה של קשר, את באמת רוצה להעביר את זה ככה?

 

[דללה]

אני עוברת את אותם דברים בדיוק.

אמא שלי החליטה אחרי 18 שנה להפוך לחברה הכי טובה שלי וכשאני לא נותנת לה להתקרב אליי, היא לא מבינה למה. אז כמו שאדם חכם (

תודה...) אמר לי, זאת אמא שלי ואני חייבת להסתדר איתה אחרי הכל. גם אני לא אוהבת את ההורים שלי וגם אצלי הם החליטו שכל מה שהם לא עשו עד עכשיו, הם יתחילו לעשות כשאני בת 18. אז נכון, יקומו אנשים ויגידו שזה שאני בת 18 לא אומר שאני בזכות עצמי ובלה בלה בלה.. אבל אם אין לך אמון ולו אפילו הקטן ביותר באמא שלך, אין סיכוי שתשתפי אותה במשהו. וזה בדיוק מה שאני אומרת כל הזמן. ההורים שלי לא היו שם בשבילי כל השנים האלה כשעברתי דברים לבד והייתי צריכה את התמיכה שלהם, אז אין סיכוי שאני אתן להם להיות שם בשבילי עכשיו. בכל אופן, מה שניסיתי להגיד זה שמניסיון, אל תקי את זה ללב. זה באמת לא שווה את זה (למה לעצמי אני לא מסוגלת להגיד את כל זה?

). זה בא והולך ואם את לא סומכת עליה, אין אדם בעולם שיגרום לך לעשות את זה. אני פה בשבילך תמיד

 

[ToryMaster]

את בוחרת

את יכוהל לבחור לשקם את הקשר איתם ולתת להם להיו תשם בשבילך, אבל איכשהו החלטת ש18 שנים זה המון המון זמן, ושהם איבדו את הסיכוי. חושבת שזה עושה אותך, את גלי או אותי "אשמות" בדיוק כמו ההורים שלנו במצב הזה.

 

[גליזה]

אני כבר מעדיפה בלי, תודה

 

[גליזה]

תודה../images/Emo23.gif

 

[WundeRKind]

......

גל, קודם כל, לגבי פסיכולוגית, אם ההורים שלך לא רוצים לקחת אותך, אפשר גם ללכת דרך הקופת חולים. בד"כ לא עושים בעיות, את פשוט הולכת לרופא אומרת לו שאת צריכה מישהו שיקשיב לך וכאלה, ואת מקבלת 6 מפגשים שממומנים ע"י הקופת חולים (50 ש"ח לכל מפגש). דבר שני, אני גם לא הסתדרתי עם ההורים שלי עד גיל 18 בערך. ועוד יש לי אבא חורג שאני לא מסתדר איתו בכלל, וזה היה משפיע המון על היחסים שלי עם אמא שלי, אבל בגיל 18 אמא שלי ניסתה להתקרב אלי, ובסופו של דבר היום אנחנו חברים טובים. אני לא חושב שאת צריכה לחשוב על מה שהיה עד עכשיו ולפי זה להחליט שאת לא רוצה לתת להם להתקרב אליך. אני גם הייתי אצל פסיכולוגית, לא רציתי לדבר עם אבא שלי בכלל, חשבתי שלא מגיע לו שאני אהיה איתו בקשר אחרי שהוא בכלל לא היה בשבילי 20 שנה, אבל בסופו של דבר, הורים לא בוחרים

, וכשתהיי באמת במצוקה, רק הם יעזרו לך, אם תתני להם את האפשרות הזאת. הפסיכולוגית שלי תיארה לי את המצב הזה כמו במשל של עבד.. יש עבד שעושה כל מה שאת צריכה, ואז כשהוא כבר לא יכול לתפקד, את פשוט זורקת אותו כי את לא צריכה אותו יותר, הוא לא שימושי לך.. אולי זה לא הכי מתאים, אבל זה בערך מקביל להורים. הם מגדלים במשך כל השנים האלו, ואז כשאנחנו מרגישים מספיק עצמאיים כבר אנחנו לא ממש נותנים להם את הכבוד שמגיע להם, והם לא זוכים לקצור את הפרות... ככה בכל אופן היא אמרה לי, וזה עזר לי קצת לחשוב ככה....

 

[יעל ניסן]

פרה פרה...

1- כתבת..."אני לא יודעת למה. אמא מתחילה להתחנחן ושואלת אותי כל יום שמונים פעם איך אני מרגישה. היום היא גם שאלה אותי אם יש משהו שאני רוצה לספר לה ואמרתי שאני לא רוצה. היא שאלה אם זה כ"כ נורא ואמרתי שאני לא רוצה לדבר על זה. פשוט לא. במקרה כזה בו אמא מנסה לברר כמה נורא וכמה דחוף - במקום להגיד "אני לא רוצה לדבר על זה" צריך להגיד משהו כמו "אני מתמודדת עם דברים לא פשוטים ואני צריכה לדבר עליהם עם מישהו ניטרלי. אלו לא דברים שאפשר לדסקס עם אמא" 2- כתבת "...לאף אחד מהמשפחה שלי זה לא יעזור. הם תמיד מגישים אכפתיות בצורת רחמים, והכי מגעיל אותי שמרחמים עלי. אני לא יכולה ככה". אז תגידי להם שבמקום לרחם עליך שיתנו לך את העזרה שאת מבקשת. שאת רוצה ללמוד להתמודד עם מה שהחיים זימנו לך ורחמים לא עוזרים לך עכשיו. 3- כתבת "...היא אף פעם לא עמדה בהבטחות שלה, גם אם הייתי מתחננת ממנה שהפעם תקיים" במקום להתחנן - תקבעי עובדות. תעשי את את הבירוקרטיה הנחוצה. מצאי לעצמך פסיכולוג/ית דרך קופ"ח שקרוב/ה למקום מגורייך, בררי את המחיר וקבעי פגישה. ספרי לאמא שלך שארגנת לעצמך טיפול ובקשי ממנה להגיע עמך להסדיר את התשלומים. במילים אחרות התעסקי בעובדות ובמציאות (מציאת מטפל, בירור מחירים, קביעת תור, תשלומים) ולא בפרצופים ובהתחנחנויות של אמא שלך. הם לא מעניינים. מה שאמור לעניין אותך זו המטרה שאת מציבה לפניך בלי קשר לאיזה פרצוף אמא תעשה בעקבות כך או כמה משפטי רחמים יהיה עליך לשמוע ביום. 4- כתבת "...היא תציק לפסיכולוגית, וגם כשהמצב יהיה פתאום יותר טוב היא תמשיך לשאול אותי על מה ביקשתי ללכת אליה" את יכולה לדבר על זה עם הפסיכולוגית. תני לה את הקרדיט שהיא תדע להיות שם בעדך ולא להיכנע להצקות של אמא שלך. אם אמא שלך תמשיך לשאול אותך שוב ושוב למה ביקשת ללכת לפסיכולוגית פשוט תגידי שאת צריכה ללמוד דרכים להתמודד עם אמא ששוב ושוב שואלת את אותן שאלות ולא מרפה. את רוצה ללמוד להיות יכולה לקבל את זה בהבנה ולה להיכנס לקריזה. זה יישמע בערך כך: אמא (בפעם המאה חמישים וארבע): "אבל למה את צריכה ללכת לפסיכולוגית? את (בלי עצבים אלא ברצינות גמורה): "כי אני צריכה ללמוד איך להתמודד עם לחצים. למשל כמו אמא מלחיצה ששואלת אותי מאה חמישים וארבע פעמים ביום למה אני צריכה פסיכולוגית. לא טוב לי הלחץ הזה זה משפיע לי על הלימודים ועל היכולות שלי". [יש לך הבטחה ממני שהיא לא תשאל יותר] 5- בשאלות חוזרות ונשנות כגון "מה קורה איתך" - תגידי (שוב בכובד ראש וברצינות) שקורה מה שצריך לקרות. תודה שאת מתעניינת. מזל שיש לי פסיכולוגית שאפשר להתייעץ איתה. היה שיקול טוב מצידך לתת לי ללכת אליה. (כן, כן - פזרי קומפלימנטים, הם יעזרו לך לשמור את הפסיכולוגית לעצמך כל עוד את צריכה אותה. אמא צריכה לדעת שהיא הייתה 'אמא טובה' בכך שהיא איפשרה לך. ספרי לה שהיא אמא טובה כדי לשמור על הטיפול לו את זקוקה). 6- בקשר לפולשנות - תשאלי אותם ברצינות גמורה אם היה להם מעניין להציץ לך. לא בעצבים ולא בקריזה - תשאלי בסקרנות כאילו זה לא קרה לך אלא לשכנים. "היה מעניין מה שמצאתם לי במגירה?" "יש עוד משהו שמעניין לכם לדעת?" אם הם יגידו "כן אנחנו רוצים לדעת הכל - בקשי שהם יהיו יותר ספציפיים. שישאלו שאלה ספציפית, לא שאלה כללית כי אין לך מושג מה לענות כשאומרים לך "מה קורה איתך". אם הם ישאלו שאלה ספציפית - תעני. מה כבר יכולים לשאול אותך? מי החברים שלך? אז תני רשימה של 5 שמות. מה כבר אפשר לעשות עם האינפורמציה הזו? ובקשר לאמון עם הפסיכולוגית - נו? זה שעל אמא שלך את לא סומכת אין לך מושג איך לסמוך על מישהו אחר. רק חשוב שתהיי ערה לעובדה שאת עושה השלכות. הפסיכולוגית הזו היא לא אמא שלך.