ריב

[שביב שני]

../images/Emo10.gif ריב

היה לנו היום ריב מעצבן (כשהוא בפלאפון מהמילואים): אני עכשיו מחפשת עבודה ואחת העבודות היא בת"א ואנחנו גרים בירושלים. ואנחנו מתכננים עוד מעט להתחיל לחפש דירה. כנראה לא בירושלים, אולי באזור. אנחנו לומדים בירושלים והוא עובד (לפחות בינתיים) בירושלים. כך שמגורים מחוץ לירושלים יחייבו אותנו לקנות עוד אוטו ולהיות בנסיעות כל הזמן. אבל זה לא כל כך משנה - העיקר הוא שהוא אמר לי (וזו לא פעם ראשונה שהוא אומר) שהוא מרגיש שאני קודם כל חושבת על עצמי ולא חושבת עליו, ותמיד עושים מה שאני רוצה. וזה מאוד מעצבן. אני לא חושבת שזה כל כך נכון ובכל מקרה אני משתדלת שזה לא יהיה ככה, אבל נראה לי שגם הוא עושה יותר מדי עניין מדברים. גם אני יכולה להתלונן למה הוא לא מפרגן לי על העבודה שמצאתי (בהנחה, כמובן, שיתנו לי תשובה חיובית), ולמה הוא לא מוכן להתפשר. חוצמזה - יש הרבה אנשים שלא גרים 5 דקות מהעבודה ונוסעים בבוקר, ולא מתים מזה. לא? מה אתן אומרות: א. על זה שהוא מרגיש שתמיד עושים מה שאני רוצה ולא מה שהוא רוצה? ב. על לגור רחוק מהעבודה.

 

[היידי אור]

לדעתי

דבר ראשון- אמנם קשה היום למצוא עבודה, אבל יותר קשה לנסוע כל יום עד תל אביב - עם או בלי אוטו (עם אוטו יותר קשה בגלל החניה). בעלי למשל נוסע כל יום לפתח תקווה- כלומר שהוא כל יום 2-3 שעות נוהג- וזה הורג אותו. זו אחת הסיבות שהוא מחפש משהו אחר. אם יש לך ברירה אחרת אז תנסי אותה (במיוחד שאת לומדת בירושלים). אלא אם כן העבודה בתל אביב היא משהו חבל"ז עם תנאים מדהימים. לגבי הבעיה היותר חשובה- שהוא חושב שתמיד אתם עושים מה שאת רוצה. העניין הוא לא אם באמת זה המצב, העניין הוא שככה הוא מרגיש- ואי אפשר להתווכח עם רגשות. הוא כנראה חש שאת מתעלמת מהצרכים שלו וחושבת יותר על עצמך. דמייני לעצמך כמה זמן הוא חש כך (גם אם אובייקטיבית זה לא נכון), ולמה? מה את יכולה לעשות כדי לפצות, או לתת לו הרגשה אחרת? ואם אחרי מחשבה תגיעי למסקנה שהוא צודק- אבל לך יש נסיבות מקלות... אז שבי ודברי איתו בהגיון (או תכתבי לו מכתב) ותסבירי את האילוצים שלך. אל תתני לו להסתובב הרבה זמן עם הרגשה לא טובה לגבייך. תנסי לפתור את זה. בהצלחה.

 

[gmgy]

שלחתי לך מסר

 

[אתי@]

הי עירית, אני מקווה שהבוקר את

מרגישה יותר טוב, ופחות מבועסת. בקשר לשאלה הראשונה שלך, קשה לענות. קודם כל זה תלוי כמה פעמים באמת היו מקרים שבהם לא התחשבת ברצונו, האם זה דפוס שחוזר או שזה סתם בראש שלו. על זה קשה לענות מהצד, רק אתם יודעים. וחוץ מזה, אל תשכחי שהוא במילואים, אולי הוא עייף ועצבני, והסתכל על הדברים קצת בקיצוניות ובלי פרופורציות לכובד משקלם האמיתי. ובקשר לנסיעות - באופן כללי לבזבז זמן על נסיעות זה פשוט לא שוה. מניסיוני חוזרים הביתה עייפים ועצבניים ומהר מאוד זה נמאס ומאבדים מוטיבציה לקום בבוקר. עם כל הפקקים שיש לנו פה והנהגים המשוגעים/מרגיזים על הכביש, הנהיגה הופכת לסיוט מתמשך. העניין הוא שהיום המצב במשק לא קל, ואני לא יודעת אם בתחום שלך חייבים להתפשר או שיש לך סיכוי למצוא עבודה במקום קרוב יותר. וזה שיקול לא פחות חשוב ממרחק. שיהיה לך המון בהצלחה

אני מקווה שהבוקר ההר נראה עכבר אתי

 

[nonaa]

לעבוד רחוק (קצת ארוך)

אנחנו גרים בחיפה ובעלי עובד בהרצליה (תחום ההי-טק). כדי להקדים את הפקקים הוא קם ב 5:30 והוא חוזר לפעמים ב 21:00 - 22:00 ולפעמים יותר מוקדם (הוא משתדל יומיים בשבוע לחזור מוקדם יחסית). זה לא קל ופעמים רבות הוא מרגיש מותש מהנסיעות וחושב על מציאת עבודה יותר קרובה - דבר שהיום הוא בטח לא קל (כשהוא התחיל לעבוד שם לפני כשנתיים הוא יכל לעבוד גם בחיפה אך העדיף את העבודה בהרצליה מטעמי ענין) זה קשה בגלל שבאמצע השבוע כשאנחנו נפגשים בערב שנינו מותשים למדי, בסופשבוע הוא לא מתלהב לסוע רחוק בגלל שהספיק לו מהנסיעות של כל השבוע ואם צריך לעשות סידורים שקרובים לבית (טכנאי שמגיע הביתה לדוגמה) אז רק אני יכולה לעשות זאת. בחורף הנסיעות עוד יותר מעצבנות וגם הרבה יותר קשה לקום מוקדם ... בכל זאת הוא אוהב את העבודה והאנשים איתם הוא עובד ולא בטוח אם היום היה מחליט אחרת ובכל מקרה - הוא מאמין שזה לא לטווח ארוך מדי ואם כבר אז עדיף עכשיו כשעוד אין ילדים ...

 

[dorlim]

בוקר טוב ../images/Emo24.gif

לגבי השאלה הראשונה, היותר קשה, אני מסכימה עם היידי - זו ההרגשה שלו וצריך למצוא דרך לשפר אותה (ואי אפשר להתווכח עם הרגשות, גם אם את לא ממש שותפה להן), אבל באותה נשימה אני גם מסכימה עם אתי - מאד יכול להיות שהמצב האובייקטיבי שבו הוא נתון (מילואים, רחוק מהבית וכו´) הופך אותו ליותר פגיע לגבי השאלה השניה - אני יכולה לענות מנסיוני

כשגרתי למדתי ועבדתי בירושלים, החיים היו הכי קלים. שום דבר לא נמדד בשיקולים של מרחק

. כהתחלתי תואר שני ועדיין גרתי ועבדתי בירושלים, הלימודים היו אחה"צ ובערב הייתי ישנה אצל דורון בשרון - הבעיה היתה להגיע בבוקר שלמחרת לעבודה. היו בקרים שהיתי צריכה לעצור בצד ולישון קצת

. כשעברנו לגור במודיעין הסיבוב שלי היה מודיעין-ירושלים-ת"א-מודיעין, קשה אבל אפשרי... (יותר קל מהאופציה הקודמת

). ועכשיו רק עבודה בירושלים ומגורים במודיעין - אין בעיה בכלל

לפעמים אני שומעת על אנשים שגרים בתוך העיר (לדוגמא בפסגת זאב) שלוקח להם להגיע בבוקר לעבודה 40 דקות

ולכן ההמלצה שלי - אם העבודה בת"א טובה, לא לפחד מלגור איפשהו באמצע (אני כמובן ממליצה על מודיעין

)

מה גם שבד"כ מדובר במקומות שאיכות החיים בהם גבוהה יותר מבעיר

בהצלחה

 

[נועה וגיא]

היי עירית - קצת קשה לעזור

במסר קצר, אבל אני אנסה, לפחות לעודד קצת. קודם כל לגבי התגובה של הבעלול. את באמת הפלת עליו משהו רציני מאד, ללא כל הכנה מראש וללא כל התיעצות. אז אני מבינה את התגובה שלו. ואכן קיים סיכוי גבוה שהתגובה הועצמה ע"י התנאים. סה"כ מדובר בהחלטה כבדת משקל עם השפעות רבות על חיי שניכם. שעות עבודה, נסיעות ואולי גם מעבר דירה. זה לא משהו שסוגרים בשיחת טלפון במילואים. אבל אני בטוחה שזה לא אומר שהוא לא מפרגן לך (אחרת לא היית מתחתנת איתו

). לגבי הנסיעות. אין לי ניסיון עם קו ירושליים-ת"א. אבל יש לי נסיון עם לעבוד 30 ק"מ מהבית. זמן הנסיעה שלי נע בין חצי שעה לשעה כל כיוון (ברכב) וזה ממש לא נורא, מה גם שאני מתחילה ב- 9.00. לכן לא הייתי פוסלת על הסף את העבודה, רק בגלל שזה דורש נסיעות. בארה"ב שעה נסיעה זה נחשב נורמלי לחלוטין. במדינה הפיצפונת שלנו זה לא נורמלי, אבל זה פשוט עיניין של STATE OF MIND, זה הכל.

 

[שביב שני]

לא הפלתי עליו את זה בלי התייעצות

קודם כל באופן עקרוני דיברנו על זה שאחפש גם בת"א. אני לא חושבת שאני יכולה להרשות לעצמי להיות בררנית גם בזה. שנית - עוד לפני הראיון הבהרתי לו שמדובר בעבודה בת"א על כל המשתמע מזה, והוא אמר "כשנגיע לגשר נעבור אותו". ועכשיו הוא אומר לי שלא נוח לו לדבר על זה כי כל מה שהוא אומר לא מזיז לי.

 

[fila]

אין הרבה מה להוסיף

אני מקווה שאת כבר בסדר היום ושהעיניינים עם גיא הסתדרו. זה נורא מוזר אבל גם אני תמיד מגיעה לכל מיני החלטות מרחיקות לכת כששמעון במילואים ואז אנחנו משוחחים שיחות מאוד "טעונות" בפלאפון, ואז בשנייה שהוא חוזר הביתה הכל מסתדר. תראי בטוח שזו לא שיחה לפלאפון (ושיסלחו לי החברות הסלולריות) וכמו שאתי אמרה המצב בו הוא נמצא הוא מן הסתם קצת רגיש/מתוח/לחוץ לא כל המילואימניקים משחקים שש- בש כל היום...

. חכי שהוא יחזור ותפתרו את הבעיה, לפני כן אולי (כמו שהיידי אמרה) תבדקי עם עצמך למה בכלל הוא מרגיש ככה, אולי תגיעי למסקנה שהוא טועה בגדול או צודק ותראי מה אפשר לעשות כדי שלא ירגיש ככה (את לא צריכה את זה!) בכל אופן אם העבודה היא עבודה מאוד טובה עם תנאים מצוינים, משהו שיהיה חבל מאוד להחמיץ הייתי הולכת על זה למרות המרחק.

 

[מאיה ובעלה]

אני חושבת שכדאי לחפש עבודה בקרבת

מקום המגורים. כאשר יבואו הילדים בעתיד, את תירצי לבוא מוקדם להיות איתם לסדר את הבית קניות וסידורים. ותהיה לך בעייה אם תעבדי רחוק. תחשבי על זה. אני בגלל סיבה כזו ויתרתי על מגורים בעיר יפה, שקרובים להורי בעלי וקנינו דירה בקירבת מקום עבודה.

 

[שביב שני]

לסדר את הבית? קניות וסידורים?

מי אמר שאני רוצה לעשות את כל אלה? ילדים? זה קצת רחוק כרגע. עד אז אני יכולה להחליף כמה עבודות.

 

[משתתפת]

לדעתי, אם המשרה טובה - לכי על זה.

אני מחפשת כבר חודשים עבודה ואין כולם באופק

אז כל עוד אין לכם ילדים - אתם יכולים להרשות לעצמכם לבזבז זמן בנסיעות. וגם לא נראה לי שהתחושה שלו שעושים הכל לפי מה שאת רוצה קשורה בעבודה דווקא... זה בטח התחיל לפני זמן מה, ופשוט עכשיו הייתה לו סיבה להגיד את זה בקול רם.

 

[שביב שני]

לא, זה באמת לא קשור

והוא כבר אמר את זה קודם.

 

[סיוון 32]

שני , מה קרה? מה ההשתוללות?

תרגיעי קודם כל . מאיה בסה"כ נתנה לך עצות וכמה נקודות למחשבה, הרי את זו שביקשה עזרה מלכתחילה . אז למה את מדברת באופן מתנשא ושחצני ?! כאילו שאני אסדר?!?! ואני אעשה קניות וסידורים?! כן..מן הסתם , או שאת חיה בדיר חזירים ואוכלת אוכל כלבים? למרות שגם זו אפשרות... אוקיי, הבנו שאת פמיניסטית מוצהרת ומוחצנת, אך עם כל זאת אין שום סיבה שתעני לאחת מחברותיך לפורום באופן כה ילדותי ומתנשא. את לא נשמעת במיוחד כמו אישה נשואה שדואגת לביתה ולבעלה, אלא כמו ילדה מפונקת שרוצה את שלה עכשיו ובכל מחיר. אולי כאשר תהיה בהריון תביני את חשיבות המילים " נימוס" "התנשאות" כי בשלב הזה של החיים השכל והחוכמה מגיעים ואז את אמורה להתנהג בהתאם כמו נשואה , בוגרת רצינית ואחראית. גיל הטיפש עשרה עבר, אז תתחילי להתנהג ולדבר בהתאם. אין צורך להעלב מדברי, האמת לא נעימה אך נכונה. קחי את דברי כביקורת בונה, והשתדלי ליישם .

 

[Hadar p]

דעתי../images/Emo70.gif

בקשר להרגשה שלו..... אולי זו לא הדרך לדבר על הנושא בטלפון מהמילואים שיש את הלחצים של המילואים וכו.... אולי עדיף לחכות שיבוא הביתה ולשבת בנינוחות ולדבר על ההרגשה הזו.... תבקשי לדעת למה הוא חושב כך ולמה הוא בכל מיני מצבים זורק את המשפט הזה.... את מצידך תיהיה קשובה ותנסי להבין אבל תנסי להבהיר את עצמך מספיק טוב שהוא גם יבין שזה לא כך! ובקשר לשאלתך השניה: אני נוסעת כל יום שעה- שעה וחצי לעבודה בסה"כ מנס ציונה לתל אביב וזה די מטיש ומעייף! צריך לחשוב טוב טוב לפני שמסכימים לעבודה עם מרחק נסיעה רב! בכל מקרה אני שולחת לך חיבוקים ונישוקים ומקווה שתתחזקי ותדברו על הענינים ברוגע ובשלווה ותפטרו את העניין במהרה!

 

[שביב שני]

עדכונים ../images/Emo13.gif

הוא חזר הביתה ודיברנו קצת. הפעם בלי עצבים ובלי לקרוא לזה שיחה רצינית, אלא תוך כדי הכנת ארוחת צהריים. והחלטנו שאם זו עבודה ממש מדהימה אז כדאי להתאמץ גם אם היא בתל אביב, ואם לא אז לא. ושנתחיל לחפש דירה לקנייה בקרוב, שתהיה באזור ירושלים/מודיעין. ואז הלכנו לישון קצת

. לא דיברנו כל כך על ההרגשה שלו שהוא מקופח - אני מבטיחה לשים לב לזה יותר. פשוט לא רציתי שוב להתווכח ושהוא יחזור לצבא כשאנחנו כועסים. נדבר על זה בסופשבוע, כשהמילואים האלה סוף סוף יסתיימו. בסה"כ עכשיו המצברוח טוב.

 

[dorlim]

טוב לשמוע שהמצברוח טוב עכשיו |חיבוק

 

[אתי@]

../images/Emo45.gif../images/Emo99.gif../images/Emo140.gif../images/Emo99.gif

 

[משתתפת]

יופי! ../images/Emo13.gif

 

[fila]

שמחה שהסתדרו הדברים ולו במעט../images/Emo13.gif