לא נסיך ולא מושלם
New member
../images/Emo10.gif ../images/Emo14.gif טריגר...
מזדקנים וכך דרך הטבע, היקרים לנו נעלמים אט אט וכמה שמנסים לדחות את זה אין מנוס וזה ממשיך להתקרב עד שזה כבר נהיה ממשי ומוחשי יותר והנה הופ הוא כבר פה אם נרצה ואם לא נרצה - המוות דופק בדלת... אבא כאן, אמא כאן גם, אבל הגיע זמן פרידה, מאמא. ופה הסיפור מתחיל בעצם: אין מוצא, לא יודע אם אני רוצה או אם יש לי כח לבטא את מה שאני מרגיש כיום ואני מרגיש שכאילו אני מאבד את היקר לי מכל ומרגיש וכועס על שנים שהלכו לאיבוד, על שנים שבהם הייתי מנותק מהמשפחה , על שנים שבהם דחיתי אותם ולא היה איכפת לי ודווקא עכשיו כשאני עומד לאבד אותה- אני רוצה להחזיר את הכל, להשלים את כל מה שלא הצלחתי ליישם שנים אחורה. לא מדוייק שלא היה איכפת לי, כי כן היה לי איכפת, אבל כעסתי .. והתרחקתי.. ועכשיו, היא עומדת ללכת לי, ואני דיי שוקע , מתבודד יותר, שוקע אט אט בדיכאון ( שבו אני נלחם יום יום שעה שעה רק לצאת ממנו ) , באות דמעות במיוחד בערב, בוכה על כל הזמן הזה שביזבזתי, מאשים את עצמי בסבל שהיא עוברת כיום. אמא שלי חולה בסרטן השחלות כבר המון שנים, בשנה האחרונה הדרדר מצבה ובחודש האחרון הוא התדרדר הרבה יותר , למעשה נותרו עוד ימים או שבועות מקסימום לצערי, המצב שלה מאד קשה והבעיה היא שאני לא מסוגל להשלים עם זה, כל יום שעובר אני חושב עליה, כל שעה, כל הזמן. מחייך לי חיוכים מזוייפים, משתדל לא לדבר על הכאב הזה, מרגיש שאני צריך לעשות משהו, להשלים את מה שבוזבז, לכפר על העצב והסבל שבגלל זה שהתנתקתי ממנה גרם לה להחמיר את המחלה. אני בהחלט מאשים את עצמי ויודע שזה לא מעשה נבון אבל זה באמת בגללי, לי יש חלק נכבד במחלה הארורה הזו, כי אילו הייתי בקשר איתם אולי המחלה לא היתה מתפשטת כך עקב לחץ נפשי ועצב מיותר שגרמתי לה בכך שהתרחקתי. מה אפשרלעשות? אלה הם החיים, חיים ללא רוח חיים אם אפשר לקרוא לזה כך, רוצה להחזיר את הגלגל אחורה. הלוואי והיה אפשר, אולי הייתי אדם אחר. איך מתמודדים? איך תומכים? איך תומכים באבא שרק לפני חודשיים איבד את אמא שלו ( סבתא ) ועכשיו הוא עומד להישאר לבד, איך? איך עושים את זה כשאני נמצא בתל אביב והוא אי שם בצפון? איך מכפרים על כל זה? סיימתי להתבכיין וסליחה. תודה על ההקשבה. לילה לא שקט....
מזדקנים וכך דרך הטבע, היקרים לנו נעלמים אט אט וכמה שמנסים לדחות את זה אין מנוס וזה ממשיך להתקרב עד שזה כבר נהיה ממשי ומוחשי יותר והנה הופ הוא כבר פה אם נרצה ואם לא נרצה - המוות דופק בדלת... אבא כאן, אמא כאן גם, אבל הגיע זמן פרידה, מאמא. ופה הסיפור מתחיל בעצם: אין מוצא, לא יודע אם אני רוצה או אם יש לי כח לבטא את מה שאני מרגיש כיום ואני מרגיש שכאילו אני מאבד את היקר לי מכל ומרגיש וכועס על שנים שהלכו לאיבוד, על שנים שבהם הייתי מנותק מהמשפחה , על שנים שבהם דחיתי אותם ולא היה איכפת לי ודווקא עכשיו כשאני עומד לאבד אותה- אני רוצה להחזיר את הכל, להשלים את כל מה שלא הצלחתי ליישם שנים אחורה. לא מדוייק שלא היה איכפת לי, כי כן היה לי איכפת, אבל כעסתי .. והתרחקתי.. ועכשיו, היא עומדת ללכת לי, ואני דיי שוקע , מתבודד יותר, שוקע אט אט בדיכאון ( שבו אני נלחם יום יום שעה שעה רק לצאת ממנו ) , באות דמעות במיוחד בערב, בוכה על כל הזמן הזה שביזבזתי, מאשים את עצמי בסבל שהיא עוברת כיום. אמא שלי חולה בסרטן השחלות כבר המון שנים, בשנה האחרונה הדרדר מצבה ובחודש האחרון הוא התדרדר הרבה יותר , למעשה נותרו עוד ימים או שבועות מקסימום לצערי, המצב שלה מאד קשה והבעיה היא שאני לא מסוגל להשלים עם זה, כל יום שעובר אני חושב עליה, כל שעה, כל הזמן. מחייך לי חיוכים מזוייפים, משתדל לא לדבר על הכאב הזה, מרגיש שאני צריך לעשות משהו, להשלים את מה שבוזבז, לכפר על העצב והסבל שבגלל זה שהתנתקתי ממנה גרם לה להחמיר את המחלה. אני בהחלט מאשים את עצמי ויודע שזה לא מעשה נבון אבל זה באמת בגללי, לי יש חלק נכבד במחלה הארורה הזו, כי אילו הייתי בקשר איתם אולי המחלה לא היתה מתפשטת כך עקב לחץ נפשי ועצב מיותר שגרמתי לה בכך שהתרחקתי. מה אפשרלעשות? אלה הם החיים, חיים ללא רוח חיים אם אפשר לקרוא לזה כך, רוצה להחזיר את הגלגל אחורה. הלוואי והיה אפשר, אולי הייתי אדם אחר. איך מתמודדים? איך תומכים? איך תומכים באבא שרק לפני חודשיים איבד את אמא שלו ( סבתא ) ועכשיו הוא עומד להישאר לבד, איך? איך עושים את זה כשאני נמצא בתל אביב והוא אי שם בצפון? איך מכפרים על כל זה? סיימתי להתבכיין וסליחה. תודה על ההקשבה. לילה לא שקט....
