רוני של יובל ומאיה
New member
../images/Emo10.gif../images/Emo46.gif עצבנו אותי היום במרפאה
מתנצלת מראש על האורך ועל כמות העצבים הנשפכת מהדף... אני סובלת כנראה מעצבנות הריונית והיה לי בוקר מגעיל ואני צריכה להוציא קצת החוצה, ברשותכן
. הלכתי לפגוש את המיילדת. היא היתה דוקא על הכיפאק, אבל המרפאה אינה מרפאת מיילדות בלבד אלא קבוצה של 6 רופאים ו-3 מיילדות. הם מיילדים אך ורק בביה"ח ולא עושים לידות בית (למרות שהיא סיפרה לי שפעם בשנה היא נוסעת לאפריקה בשליחות ומסייעת בלידות בית שם
אבל לא פה.... LUCKY AFRICANS). היא המליצה על אולטראסאונד לבדיקת דופק וחיוניות בעוד שבועיים, בגלל שאני על תמיכת פרוגסטרון והיא רוצה לוודא שהכל תקין, וגם המליצה לשוב בחזרה לבדיקה בעוד 5 שבועות. עד כאן הכל טוב... מפה הכל הופך מגעיל ומעצבן. הבחורה שקובעת תורים במרפאה ישבה מולי בעודה לועסת מסטיק בקולניות ומפוצצת בלונים, ומדברת בטלפון בספרדית עם חברה שלה (אני יודעת קצת ספרדית, מספיק כדי לקלוט שהיא לא דיברה עם פציינטית). ניסיתי לקבוע תור לראות את אחת הרופאות שאני אוהבת במרפאה ומכיוון שיש לי חודש שלם, לתומי חשבתי שלא תהיה בעיה לקבוע תור. הא! טעיתי. אין תורים. היא עמוסה מידי. גם לא במרפאה השניה בה היא עובדת. היו אליי מגעילים גם בטלפון וגם פנים מול פנים ובסוף קבעתי שוב לראות את המיילדת. אח"כ התקשרתי לקבוע תור לאולטראסאונד והודעתי להם מראש שיצפו שגם בעלי יצטרף. החצופה אומרת לי "זו ההחלטה של הטכנאית, לא שלי" יענו - אל תביאי אותו בכלל כי הוא לא נכנס. אני עניתי שזו ההחלטה שלי ולא של אף אחד אחר, ושתכניס הערה ליד השם שלי שהבעל מגיע ושיסתדרו עם זה. אוף!!! הרגשתי כמו מספר בספר, לא משנה את מי אני רוצה לראות או את מי אני בוחרת להביא איתי לבדיקה, אני צריכה ללכת לפי ההחלטות *שלהם* ומצב הרוח המתנדנד של הבחורה שקובעת את התורים. ואז נזכרתי שהמיילדת, ברין, המליצה לי לברר לגבי שתי מיילדות שיש להן מרפאה שקרובה אליי הביתה והן עושות לידות בית. חזרתי הביתה וצלצלתי אליהן מיד. מה אני אגיד לכן - קודם כל זו שענתה לי היתה אחת המיילדות (כבר נחמד, לא לעבור דרך פקידות או מיליון אנשים לפני שמדברים עם מישהי) והיא היתה כל כך על הכיפאק שהתחשק לי לנשק אותה בטלפון. קבענו ליום שלישי הבא. אני אעדכן! אה, והכי נחמד - אפשר לעבור אצלן את כל המעקב ההריוני
