../images/Emo10.gif
טוב אז ההורים שלי התגרשו לפני 3 חודשים בערך .. ואממ, אני יודעת שתמיד אומרים שהכל משתנה וזה.. אבל לא חשבתי שזה ישתנה עד כדי כך
.. אבא שלי עבר לגור בעיר אחרת, מבקרת אצלו כל סופ"ש שני בערך + פעם בשבוע באיזשהו יום .. אבל הבעיה היא לא הוא, הבעיה היא אמא .. מאז הגירושים, התחילה להכיר אנשים חדשים, לטפח את עצמה יותר, לצאת יותר (ועם זה אין לי בעיה, זכותה המלאה ליצור לעצמה חיי חברה חדשים) .. אבל, העניין הזה מתחיל לטפס יותר מדי למעלה ועולה על דברים אחרים - עליי ועל אחי הקטן .. כל היום היא נמצאת בעבודה, חוזרת ב 8 בערך, וגם כשהיא בבית הראש בתוך העבודה, בערך משעה 10 - 12 בלילה היא בטלפון בחוץ (מממ.. כדי שלא נשמע) .. הבית יכול להיות הפוך וזה לא יעניין אותה .. היא לא שמה לב למה שעובר עלינו, מנסה להראות כאילו הכל בסדר בבית, כאילו שהיא מצליחה לבנות פה מקום שהוא חם ויכול להקרא "בית" למרות שאבא שלי עזב .. אבל זה לא ככה, היא פשוט מטאטא את הבעיה במקום לפתור אותה .. אני פשוט מרגישה שאין לי עם מי לדבר, שאין לי מי לבוא ולפרוק אצלו, שיעזור לי ויבין אותי. והרי אמא אמורה לעזור, להבין, לדבר עם הילדים שלה, לא
אמא אמורה להגן עליהם לא
אני רואה את החברות שלי יושבות שעות ומדברות עם אמא שלהן על הכל. על הבעיות עם החבר, על הלימודים, על כל מה שרע להן וטוב, על מה שקורה להן, על כל דבר חדש.. ואני פשוט לא מסוגלת לדבר איתה. מנסיון, כל דבר שאגיד לה יגרום לביקורת, במקום לעזור ואולי להראות איפה שגיתי ומה הייתי צריכה לעשות. אפילו הגעתי לקטע שבחיים לא חשבתי שאגיע עליו - דיברתי עם אבא שלי על זה שאני והחבר שלי התחלנו לשכב, והוא זה שדיבר איתי והסביר לי וכל זה.. ואיתה, אני אפילו לא רוצה לדעת מה תהיה התגובה שלה שתשמע את זה..
אחי גם מאוד השתנה מאז הגירושים, הפך להיות אגרסיבי וכוחני (הוא בן 10) .. כל היום עסוק בעצמו (מחשב וכאלה.. ) וכולם (אני ואמא) צריכים להכין לו, לנקות אחריו, לסדר לו, לעשות לו .. והוא כמו מלך. התחיל לדבר מילים שבחיים לא חשבתי שיעז להגיד אותם, ועוד יותר, לא חשבתי שאמא שלי תעבור על דיבור כזה בשתיקה (קורא לנו כלבות, פוסטמות, שבו בשקט, משרתות וכאלה ) אני מרגישה פשוט שמאז הגירושים היא נוקטת בגישה כלכך סלחנית לגביו, וכל פעם הוא מרשה לעצמו יותר ויותר.. עד לאן זה יגיע
למרות שאני לא מדברת על הגירושים (וזה די הפתיע אותי שפתחתי פה הודעה), זה כלכך קשה לי. הכל השתנה פתאום.. כל היחס בבית, הכל הפך לזלזול גדול, שאני פשוט מרגישה שמזלזלים בי. כשהם התגרשו, אמרתי להם שאין שום סיכוי בעולם שיהיה מצב שבו הם יכריחו אותי ללכת לאבא שלי, אלא שאני אלך כשאני ארגיש שאני רוצה ומוכנה. הם הסכימו ואמרו שאני בהחלט ילדה גדולה ויכולה לקבוע לעצמי מתי ללכת ומתי לא (אני בת 16) .. פתאום לפני שבועיים אמא שלי באה ביציאה "אחיך הולך לאבא שלך לשישבת, אם את לא הולכת גם, תמצאי לך מקום לישון בו. אני רוצה את הסופשבוע הזה עם עצמי לבד בבית ועם חברים".. אמרתי לה שזה לא מקובל עליי, ושאין לה שום זכות להוציא אותי מהבית כדי להיות עם חברים שלה, ושאם היא רוצה להפגש עם אנשים, שתצא איתם או שתלך אליהם. היא בתגובה אמרה שהיא לא הולכת לשום מקום ושאני יוצאת. אחרי ריב ממש גדול, הלכתי לישון אצל החבר שלי .. ובבוקר קיבלתי ממנסה אסאמאס שאומר "אני מצטערת על התנהגותי, לא הייתי צריכה להגיד לך דבר כזה. יותר זה לא יקרה. את הדבר הכי חשוב לי בעולם". סלחתי וחזרתי הביתה.. והיום להפתעתי היא שוב באה באותה יציאה. הזכרתי לה את האסאמאס ששלחה, ואת זה שיש לי בגרות ביום ראשון ואני צריכה ללמוד בסופ"ש ולא ללכת לחברים, והיא התעקשה שאני אפסיק לחשוב רק על עצמי, שהיא נותנת את הנשמה שלה ושאני אצא. בנוסף הזכרתי לה את זה שביום שלישי אני טסה (עם חברה) ל 10 ימים, ויהיה לה את כל הזמן הזה להיות עם עצמה.. אבל היא המשיכה בשלה.. דיברתי עם אבא שלי על כל העניין של המצב בבית, שהכל פשוט מדרדר, שאי אפשר לקרוא לזה בית, שאני מרגישה רע פה, שפוגעים בי ואני לא מרגישה שזה באמת מקום שאוהב אותי ושאני יכולה לחזור אליו, מקום שתמיד יקבלו אותי בו באהבה. שאני בכל הזדמנות יוצאת מהבית ופשוט מעדיפה שלא להיות פה. אני פשוט מרגישה שלא אכפת לה. היא לא יודעת כמה קשה לי וכמה רע לי עם כל המצב הזה. אתמול, אחרי שהרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר, כתבתי לה מכתב, על כל מה שאני חושבת ומרגישה (אני לא בן אדם שקל לו לדבר, אז מכתב היה הפתרון להוציא את הכל), היא קראה את המכתב, אבל לא עשתה כלום והיום כאמור שוב בקשה ממני לצאת מהבית .. אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות. אבא שלי והיא לא ממש מדברים ולכן הוא לא יכול להתערב בעניין. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה יותר. מה עוד אני יכולה לעשות
מה עוד אני צריכה לעשות כדי שהיא תבין שרע לי
שאני לא יכולה יותר
אשמח לכל תגובה, עצה, רעיון ..
מצטערת שזה כלכך ארוך, ותודה למי שהגיע עד לפה.
טוב אז ההורים שלי התגרשו לפני 3 חודשים בערך .. ואממ, אני יודעת שתמיד אומרים שהכל משתנה וזה.. אבל לא חשבתי שזה ישתנה עד כדי כך
