[הקיסרית הילדותית]

../images/Emo10.gif

"את לא חלק מהמשפחה" , כך היא אמרה ישבה איתו והראתה לו תמונה של כולנו ואמרה "אם רק היינו ארבעה (בלעידה) הכל היה מושלם" נכנסת לחדר ורוצה להבין את הקושי שלה ומבינה ורוצה לחבק אותה ולהסביר לה את הציורים שלי לומר לה שמעולם לא התכוונתי להכאיב או לפגוע בה, אך להקשיב היא לא מוכנה , קשה לה ואני מבינה לא כועסת , נותת לה את הזמן שהיא צריכה אולי היא תרגע ותאהב בחזרה או שתפסיק לשנוא. כי האהבה והשנאה נמצאים על אותו חבל , רק בקצוות שונים ואם קושרים את הקצוות , אז זה הכל מתערבב האהבה ושנאה בדרך כלל אנו בוחרים באהבה. סליחה על שפגעתי בך , סליחה על שכתבתי ולא חשבתי שאולי תקראי, סליחה שלא הסתרתי יותר , סליחה על המחשבות הקשות, סליחה שאני כזו ילדה קשה , ס ל י ח ה

 

[פרפר גשם]

קיסרית...

אני לא חושבת שיש לך על מה להצטער... יש לך את כל הזכות שבעולם לחיות בעולם הזה ולנשום את האויר הזה ולחשוב את מה שאת חושבת ולהרגיש את מה שאת מרגישה! ועל זכויות, לדעתי, אין מה לבקש סליחה... אהבתי את הרעיון של החבל עם האהבה והשנאה... נראה לי שזה כלכך נכון... ולדעתי היא זו שצריכה להצטער שהיא לא בחרה את הבחירה שכולנו מנסים לבחור, את האהבה. אולי באמת אם הזמן היא תרגע מהכעס ותרצה להקשיב. אני מאמינה שמגיע הזמן הזה לכן אל תוותרי, תמשיכי לנסות להסביר לה, היא תקשיב בסופו של עניין, לא? ועד שתצליחי לחבק אותה קבלי חיבוק ממני. זה רק וירטואלי ולא מהאדם שאת רוצה אבל...

 

[צוות מקום]

את לא חייבת

לא חייבת להסתיר את עצמך, את כאבך וריגשותיך. יש לך סיבות טובות לכאוב. אני לא יודעת אם היא מודעת לזה, אך אילו רק רצתה, היתה שואלת למה. ואת אולי היית מסבירה. מקווה שתוכלי לבנות לך חיים משלך, חיים שבהם מותר יהיה לך להיות מה שאת, לחיות בשלום עם דרכי ההתמודדות שלך, בלי להתנצל. את בסך הכל מנסה לשרוד, מנסה לעבור את התהליך הזה עד שתוכלי להחלים ממה שעברת והכתיבה היא חלק מזה.