[יעל :-)]

../images/Emo10.gif

כל כך רציתי לשתף פה בעוד כמה ימים בדברים חיוביים שהשתנו אצלי לטובה. כל כך רציתי להאמין שמהיום אתחיל בעוד שינוי נוסף. אבל מרב תסכולים שיש לי בימים האחרונים, נפלתי שוב היום ולא עמדתי במטרה שהיתה לי, ועשיתי עוד כמה טעויות. רגע לפני השינה... הרגשתי צורך להוציא קצת.

 

[נבט9044]

על המעידות

בוקר טוב יעל, אני מעתיקה לך חלק ממה שכתבתי בדיוק אתמול למישהי בפורום הפרעות אכילה. מקווה שהבוקר את מרגישה יותר טוב, ובכל מקרה - יום חדש בפתח שיהיה לך יומנעים - - - - - ולעניין הנפילות החוזרות שוב ושוב - אני תמיד אומרת שהמדד עבורי הוא לא אותם אלו שסופרים ימים והם בהמנעות מוקפדת של כמה שנים טובות. לא כי אני מזלזלת בהמנעות שלהן. אלא פשוט כי זו לא ההמנעות שלי. ניסיתי סוגים שונים של תפריטים, בעזרת אנשי מקצוע וללא עזרתם, ולכל תקופה אני נצמדת לתפריט שמתאים לי לחיות בה. המדד שלי להחלמה הוא להתסכל לאחור ולבדוק - האם הנפילות שלך מתקצרות מפעם לפעם? האם המרחק בין נפילה לנפילה מתרחק מפעם לפעם? עבורי- זו הבחינה האמיתית של המקום אליו הביאה אותי התוכנית. אני אשת חינוך, ואולי משם זה מגיע, אבל כך אני מאמינה, גם ילדים אני מודדת יחסית לאיך שהיו פעם ואיך שהם היום, ולא בהשוואה לשאר הילדים שסביבם. ודבר נוסף - כשילד נכשל- אני תמיד אומרת שכנראה הדרך לא התאימה לו, שאולי צריך להגיע אליו מכיוון אחר, ובשיטה אחרת. ייתכן שפשוט עדיין לא מצאת לך הדרך שלך.

 

[יעל :-)]

תודה

אכן יותר נכון כנראה להסתכל אם המרחק בין נפילה לנפילה מתרחק מפעם לפעם. אבל עדיין כשנופלים, זה לא נותן תחושה טובה.. בין אם המרחק היה ארוך או קצר. לדעתי זו גם זוית טובה יותר להסתכל על דברים מסויימים. תודה שהזכרת לי.

 

[ברבורה לבנה]

../images/Emo23.gif יעלת חן,

בין הרים ובין גבעות טסה הרכבת... למה לא שרים על המורדות ? שהרי בין הר להר ישנו גיא, והיפה בגאיות שהם סופגים את כל שההרים מורידים, את הגשם, את הפריחה, את העתיד לפריחה, את המים... המורדות לגאיות - תלולים, ולעתים אני חושבת כי לרדת בם לא קל בעיקר כאשר ממול - קיימת הפסגה הבאה. אתמול טיילת בגיא, לאחר שעלית פסגה.. היום, אם תרצי להמשיך בדרך, תהלכי בראש זקוף אל הפסגה הבאה. כאן, בבית - אנחנו שומעים על ההמראות, הנחיתות, נחיתות האונס, על הריחוף והצלילה, על הנצחונות והמפלות והמלחמות והקרבות הקטנים, ולכולם הדרך קשה, וכולם מושטים יד לזה שאחריהם ונתמכים בידו של זה שלפניהם. והעיקר - לעולם לא לעזוב את הידיים. לעולם. אוהבים אותך בכל מצב. תמיד וללא תנאים מוקדמים.

 

[יעל :-)]

ברבורה...

רק התחלתי לקרוא אותך וכבר התחלתי לשיר לעצמי

יש פסגה שאני לא מצליחה לעלות אליה. את האמת, לא רוצה להגיע לפסגה... אלא רק לעלות קצת, חלק מהדרך אפילו צעד אחד לא הצלחתי... כל פעם זה מפגיש אותי עם עצמי מחדש וזה מפיל אותי גם ממקומות אחרים. אבל מאמינה שיום אחד עוד אתהלך בראש זקוף ואגיע לפסגה המיוחלת שלי. אני מאמינה.

אוהבת כל כך ולא עוזבת ידיים.. לא את שלי, לא את שלכם. תודה

 

[ברבורה לבנה]

הפסגות...../images/Emo42.gif

אילו יכולנו להלך רק על פסגות, היינו צפורים, ואילו היינו צפורים, לא היינו חשים (אולי) את טעמו של נצחון, כאשר אנו כובשים את הפסגה הבאה. יש לי סוד עבורך

ואל תגלי לאף אחד שגיליתי לך: (ממקורות יודעי דבר נודע לי כי, נו..קרבי את האוזן אלי רגע, שלא ישמעו... עוד קצת... זהו!! תקשיבי: הזכות להלך בראש זקוף מצוייה וניתנת לכל מי שמבקש אותה, היא אינה שמורה לקבוצה או קובץ מסויים. כך אמרו לי. גם היום, במאבק היומיומי, מותר וכדאי לך להלך בראש זקוף !!! יום של אור ואהבה לכולנו

 

[עפרונית2]

עליות וירידות

מצטרפת לשיחה בנושא. בזמן האחרון אני מבינה יותר לעומק את הטוב והרע, העליות והירידות. בעצם לא תמיד יודעים מה טוב ומה רע. לפעמים רק במרחק זמן מבינים מה קרה. אני בלימוד הבודהיזם עכשיו שנראה לי המשך טבעי של הצעדים ומלמדים אותי להיות בשויון נפש לגבי מה שנראה לי טוב או רע. בעצם השגת השלוה תגיע עם קבלת הכל בחיים כמו שהוא בלי להטלטל בין טוב לרע שהוא מאוד יחסי.

 

[OA ענת]

יעל היקרה

באחת הרשומות שלי בבלוג כתבתי כך: עבודת הצעדים (או בעצם כל דבר שעושים בשביל שינוי) זה כמו רכיבה על האופנים, כל עוד לוחצים על הדוושות, מתקדמים. כל עוד מדוושים - לא נופלים... כשמרגישים שקשה לדווש זה סימן שאנחנו נמצאים בעלייה, ואם קל לנו, ואנחנו מדוושים ללא כל מאמץ, סימן שאנחנו בירידה... ירידות הן מסוכנות, הן מהירות, והן נותנות אשליה שנוכל להמשיך לרכב על האופנים ולהתקדם מבלי שיהי עלינו לסובב את הדוושות... האשליה היא כפולה, גם בגלל שללא עבודת הדוושות, ללא סיבוב בפדלים, הסיכוי הוא שנכנס לשאננות, לא נבחין בסוף הירידה ונתרסק, כשלא נדע איך ומתי לעצור. וגם בגלל שירידות לא נמשכות לעולם, בסופה של כל ירידה יש עליה שדורשת עבודה רגלים קשה ומאומצת. רק התמדה בעבודת הצעדים לאורך זמן ואימוצם כדרך חיים תביא להימנעות ארוכה, לחיים מעושרים ברוח, לתחושת מועילות, לסיפוק אישי, ולאושר פנימי. אני דווקא רואה בקושי משהו חיובי - אולי זה בגלל שאני מביטה בחצי המלא של הכוס, מנפילות ואירועים קשים - אני מנסה להבין מה ניתן ללמוד, מנסה ללמוד איך להגיב בעתיד בזמן אירוע דומה... אל תרימי ידים, המשיכי לפעול, יש מתנות לאורך הדרך, אם לא תצעדי בדרך - לא תוכלי למצוא אותם... מחזיקה לך אצבעות שיעבור עליך יום טוב, ענת

 

[עפרונית2]

הטוב והרע

אתמול הייתי בשיעור וקראנו משפט חשוב: רק בחושך רואים את האור. עשינו דיון על זה והגענו להבנה שאין אור בלי חושך וגם ראינו שלא תמיד ברור לנו מה האור ומה החושך.... אצלי למשל, מחלה קשה הביאה אותי ל-12 הצעדים ולדרך רוחנית שלא הייתי מגיעה אליה בלי חוייה של סבל וחוסר.

 

[יעל :-)]

הרבה אנשים

אומרים שאם לא היה רע, לא היינו יודעים מה טוב.. וכדומה. צר לי לשמוע על המחלה הקשה, אבל שמחה לדעת שזה הביא אותך כנראה לדרך טובה יותר. אם אנסה להסתכל על הדברים גם בצורה דומה, אז אפשר להגיד ש.. תסכול גדול שנכנסתי אליו לפני כמה חודשים ומלווה אותי מאז, גרם לי להבין כמה דברים על עצמי ובכלל. הייתי שמחה אם מישהו היה מזהה את הבעיה הרבה שנים אחורה מהיום, ואולי הרבה דברים היו נמנעים או מתנהלים אחרת. אבל מניחה שעוד ארגיש טוב עם זה שלפחות גיליתי את הבעיה עכשיו, ושאני מתחילה לפעול למען שינוי ושיפור המצב (כשבכלל לא הייתי מודעת שזה אפשרי).

 

[יעל :-)]

../images/Emo140.gif

תודה על הקטע יש פעמים בהם אפשר לראות משהו חיובי בקושי מסוים. כאשר אנחנו מפיקים את המסקנות הנכונות ולומדים מאותו מצב, זה אכן נכון. הרבה פעמים זה פשוט מעמיד את עצמנו מול עצמנו. מול אותם חלקים שלא בהכרח היינו רוצים לראות. יש רגעים שאני אוהבת למרות הקושי, להבין ולראות דברים על עצמי שלא בדיוק ראיתי קודם, או שלא ראיתי מאותה זוית. להיות מודעת יותר, לנסות להבין ולשפר. אבל יש רגעים, כמו אתמול, שההתבוננות בעצמי מביאה לתסכול גדול. זה גם חלק מהדרך... לא מרימה ידיים. נרגעתי קצת עכשיו ואפשר להמשיך לצעוד. תודה לך!

 

[PhEoNiX FiRe]

../images/Emo24.gif

 

[יעל :-)]

תודה לכן על התגובות

עשה לי טוב לקום בבוקר, לקרוא את ההודעות ולדעת שאתן מלוות אותי בדרך הזו. הידיעה שאתן פה איתי, שיש מי שמבינה ואכפת לה, חיזקה אותי במובן מסוים. הצלחתי להרגע קצת מאתמול והיה קצת יותר קל היום. ועכשיו, אחרי שקראתי שוב ושוב פתאום כמה דמעות זלגו להן... מההתרגשות

תודה על כל מילה, כל התייחסות, כל עידוד וחיזוק. נתתן לי הרבה!

 

[סלינוש]

../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif