../images/Emo10.gif
אני עוד לא קולטת את כל השינויים האלה, ואיך בכלל אפשר לפני פחות מחודש רק סיימתי בגרויות, ועכישו אני כבר יורה בנשק. ואני הולכת עם מדים, ובכלל לא מרגישה כמו חיילת. אינ סתם אחת שאנשים חושבים שהיא חיילת ונותנים לה לעלות חינם לרכבת, אבל בעצם היא עובדת על כולכם. ואני לא באמת בת 18, אני בת 17, וזה ברור לכל אני קטנה ואני לא חזקה ואין לי כוחות להמשיך. אין לי כוחות להתמודד עם ההשפלות ועם התיזוזים ועם הריצות ועם הנשק, ואני נשברת פיזית, ונשברת נפשית. ואין לי כוח להתקלח בשלוש דקות עם עוד 20 בנות ולדבר חמש דקות בטלפון, ולהתנתק מהעולם, ולהתגעגע אין לי כוח להתגעגע אין לי ואני לא רוצה יותר ללכת לישון בהרגשה שאין לי בשביל מה לקום ואני לא רוצה לקום יותר בהרגשה שאין לי בשביל מה לקום ואני לא רוצה יותר לקום בכלל, כי זה פשוט קשה מדי ואולי הכל יגמר בקרוב ואולי כבר עברתי חצי ואולי הכל זה כדי לחשל אותי, ואולי אינ באמת אתחשל וזה יגמר מתישהו, אינ בטוחה זה יגמר ואני אהיה מאושרת, כי שרדתי אבל זה לא הכל בכלל ו זה לא הכל כי אני לא יכולה לקחת הפסקה וכשקשה לי, אינ לא יכולה לעצור ולנשום אני לא יכולה אני לא יכולה להחליט בשביל עצמי ואני לא יכולה להחליט בכלל או לחשוב או לרצות כי כשזה יגמר יהיה עוד ועוד ואין שום דרך לברוח או לצאת או לעשות משהו אחר אני כבר לא הרכוש שלי יותר ואין לי בלעדיות על עצמי וכשקשה לי, אין לי מה לעשות רק להתגעגע ולחלום על מה היה קודם ואיך יהיה אח"כ (ויש רגעים קטנים שאינ מצליחה להנות, ואז זה תמיד נהרס, וקשה. ואני לא יכולה יותר, אני פשוט לא יכולה, אני לא אשרוד את זה בחיים.)
אני עוד לא קולטת את כל השינויים האלה, ואיך בכלל אפשר לפני פחות מחודש רק סיימתי בגרויות, ועכישו אני כבר יורה בנשק. ואני הולכת עם מדים, ובכלל לא מרגישה כמו חיילת. אינ סתם אחת שאנשים חושבים שהיא חיילת ונותנים לה לעלות חינם לרכבת, אבל בעצם היא עובדת על כולכם. ואני לא באמת בת 18, אני בת 17, וזה ברור לכל אני קטנה ואני לא חזקה ואין לי כוחות להמשיך. אין לי כוחות להתמודד עם ההשפלות ועם התיזוזים ועם הריצות ועם הנשק, ואני נשברת פיזית, ונשברת נפשית. ואין לי כוח להתקלח בשלוש דקות עם עוד 20 בנות ולדבר חמש דקות בטלפון, ולהתנתק מהעולם, ולהתגעגע אין לי כוח להתגעגע אין לי ואני לא רוצה יותר ללכת לישון בהרגשה שאין לי בשביל מה לקום ואני לא רוצה לקום יותר בהרגשה שאין לי בשביל מה לקום ואני לא רוצה יותר לקום בכלל, כי זה פשוט קשה מדי ואולי הכל יגמר בקרוב ואולי כבר עברתי חצי ואולי הכל זה כדי לחשל אותי, ואולי אינ באמת אתחשל וזה יגמר מתישהו, אינ בטוחה זה יגמר ואני אהיה מאושרת, כי שרדתי אבל זה לא הכל בכלל ו זה לא הכל כי אני לא יכולה לקחת הפסקה וכשקשה לי, אינ לא יכולה לעצור ולנשום אני לא יכולה אני לא יכולה להחליט בשביל עצמי ואני לא יכולה להחליט בכלל או לחשוב או לרצות כי כשזה יגמר יהיה עוד ועוד ואין שום דרך לברוח או לצאת או לעשות משהו אחר אני כבר לא הרכוש שלי יותר ואין לי בלעדיות על עצמי וכשקשה לי, אין לי מה לעשות רק להתגעגע ולחלום על מה היה קודם ואיך יהיה אח"כ (ויש רגעים קטנים שאינ מצליחה להנות, ואז זה תמיד נהרס, וקשה. ואני לא יכולה יותר, אני פשוט לא יכולה, אני לא אשרוד את זה בחיים.)
