Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifAAY-עונה 2,פרק 17../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
לא, לא התבלבלתי שוב
פשוט מחר יום השואה אז זה לא נראה לי מתאים להעלות את הפרקים מחר, אז אני מעלה היום. וככה זה יהיה גם בשבוע הבא (אני אעלה בשני במקום בשלישי) כי ביום שלישי הבא זה יום הזיכרון. שורות אחרונות: "היום, מצאתי אותה בשירותים, מקיאה את הנשמה שלה. היא הייתה חיוורת וחלשה. לא יודע מה יש לה.." דני אמר בדאגה והרחיק את הסיגריה מפיו, אחר לוקח עוד שאיפה. "אולי היא.. אתה יודע.. בהריון?" טום אמר בהיסוס והניח יד על כתפו של דני. זה החל להשתעל והרחיק ממנו את הסיגריה. "לא לא, היא אמרה שלא" הוא הסביר. "מה שכן, היא אוכלת המון לאחרונה. אני מתכוון, המון! אולי יש לזה קשר?" דני שאל. "יש רק דבר אחר שעולה לי בראש.." טום היסס. "מה?" דני שאל במתיחות, זורק את הסיגריה על הרצפה ומועך אותה ברגלו. "היי אתה תנקה את זה אחרי זה!" טום קרא לפתע. "טום! דבר!" דני נראה לחוץ. "אני חושב שקייט בולמית דן" טום הניח יד על כתפו של דני והביט אל תוך עיניו. פרק 17 "אתה חושב?" פניו של דני נפלו. עצבות גדולה הייתה בעיניו, הוא כל כך דאג לקייט. "אין משהו אחר שאני יכול לחשוב עליו.. מצד שני, אולי היא רק חולה" טום ניסה לעודד אותו. "אני אדבר איתה" דני טפח על כתפו של טום בתודה וזה חייך אליו. שניהם נכנסו בחזרה לבית. "מה קרה דן?" קייט שאלה כשראתה אותם נכנסים. "סתם הייתי צריך לדבר לרגע עם טום" דני חייך אליה. "מוכנה ללכת?" הוא כרך את ידיו סביב כתפייה והיא הנהנה. "תודה רבה, עזרתם לנו מאוד!" ג'יו ניגשה לחבק את שניהם. "בכיף, הילי פשוט מלאך" קייט חייכה. "ביי חבר'ה" טום נופף להם כשיצאו מהבית והתחילו ללכת ברגל לכיוון ביתם, שנמצא במרחק של רק כמה צעדים. ** למחרת ** "אז זהו?" אלי שאלה. "מה זהו?" דאגי הרים את מבטו מצלחת הדגנים שלו ושאל בתמיהה. "חוזרים היום.." אלי השיבה. "הו כן.. אבל יש עוד כמה שעות" דאגי אמר. "יש לי הפתעה בשבילך עד אז" הוא חייך. "עוד אחת?" אלי צחקה. דאגי הביט בשעונו. "מה שמזכיר לי" הוא סיים את הביס האחרון בזריזות וקם מהכיסא. "חייבים לצאת אחרת לא נספיק" הוא משך בידה של אלי אל הדלת. "אתה חייב להפסיק לגרור אותי אחריך" היא צחקה והם נכנסו למכונית. אחרי נסיעה של כחצי שעה דאגי עצר את המכונית השכורה מול מבנה גדול, לבן, בעל גג אדום וחלונות צהובים. גינה רחבה ומלאה בפרחים יפים וקישוטי גינה הייתה בכניסה לבית, והייתה מוקפת בגדר גבוהה. "איפה אנחנו?" אלי הסירה את משקפי השמש שלה כשיצאו מהמכונית. ללא מילה דאגי הצביע על שלט שהיה על הגדר. ' בית היתומים ג'ונסטון ' היה כתוב בצבע גואש סגול על השלט המקושט בציורי פרחים ולבבות ילדותיים. אלי הביטה בדאגי בתמיהה. "הסבר?" היא חייכה. "מצאתי את בית היתומים שבו נמצאת צ'לסי. מה דעתך שנלך לבקר אותה?" הוא הניח את ידו סביב כתפייה של אלי וחייך אליה את חיוכו המתוק, מכווץ מעט את עיניו התכולות. "אתה.. אתה רציני? מצאת אותו?" אלי שאלה בהתרגשות. "דאג!" היא חיבקה אותו. "שמתי לב שאהבת אותה, וחשבתי לעצמי, איזה דרך תהיה טובה יותר לסיים את הטיול שלנו?" דאגי נשק ללחיה ושניהם נכנסו דרך השער הגדול. הם צלצלו בפעמון ואת הדלת פתחה אותה אישה מבוגרת שבאה לקחת את צ'לסי הקטנה בדיסנילנד. "איך אני יכולה לעזור לכם?" היא שאלה בחביבות. "שלום, אני אליסון וזה דאגי. באנו לבקר את צ'לסי" אלי לחצה את ידה וחייכה. "בואו היכנסו" האישה פתחה לפניהם את הדלת והם צעדו פנימה. הבית היה מאוד צבעוני, מלא צעצועים, ציורים על הקירות, והיה נראה כמקום שמח לגור בו. אף ילד לא נראה בסביבה. "איפה כולם?" דאגי הביט סביב. "הם רואים סרט" הסבירה האישה. "בואו אחרי" היא החלה לרדת במדרגות אל המרתף ודאגי ואלי באו אחריה. שם ישבו כשלושים ילדים, עד כגיל 12, על הספות והשטיחים, בוהים בטלוויזיה הקטנה שמולם. אלי מיד ראתה את צ'לסי. קוקיות בלונדיניות וחמודות לראשה והיא שוכבת על מרפקיה בדיוק במרכז, מרוכזת בסרט. "מה הם רואים?" דאגי עמד מאחורי האישה המבוגרת ולחש באוזנה. היא קפצה בבהלה. "מלך האריות" היא גלגלה את עיניה. "מה?!" הוא קרא ואלי מיד תקעה מרפק בצלעותיו, משקיטה אותו. "אחח" הוא התקפל. "אל, זה הסרט האהוב עלי!" דאגי אמר בהתרגשות ואלי צחקה. דאגי רץ והתיישב במקום פנוי על הספה. כמה ילדים סובבו את ראשם והביטו בו, אך מיד החזירו את מבטם אל הסרט. "אני מצטערת על זה, הוא עדיין קצת ילד בעצמו, לא ממש התבגר" אלי הסבירה לאישה בחיוך. "זה בסדר" היא צחקה. "אני אנני דרך אגב" אמרה והציגה את עצמה. "אלי, כמו שכבר אמרתי" אלי חייכה. "היי אתה, זוז קצת" אמר ילד אחד שישב עם דאגי על הספה. "כן, אין לנו מקום, אתה תופס את כל הספה!" קרא אחד אחר. "היי היי, להירגע ילדים" דאגי ניסה להרגיע את הרוחות. "מי אתה בכלל?" שאל ילד נוסף שישב על הרצפה למרגלות רגליו של דאגי. "אני דאגי נעים מאוד" הוא חייך במתיקות והגיש את ידו אל הילד הקטן. הוא לחץ אותה בהיסוס. "ג'יימס" הילד אמר בלחש ומיד הסית את מבטו בחזרה אל המסך. דאגי חייך לעצמו בגאווה. הוא מתקשר עם ילדים, ואפילו דיי טוב לדעתו. "דאגי?" צ'לסי סובבה את ראשה והביטה בדאגי, מבולבלת. "אני ולא אחר" הוא קרץ לה. צ'לסי הסתכלה על החדר כשעיניה נפלו על אלי העומדת מהצד ומחייכת, ואז נפערו לרווחה. היא קמה ורצה אל אלי, מחבקת אותה. "אליסון!" היא קראה בהתרגשות. כל הילדים הסתכלו עליהן. אלי חייכה והשיבה לצ'לסי חיבוק, אפילו שלא הכירה אותה. הדבר לא מנע ממנה לאהוב את הילדה החמודה הזו, להרגיש מעין חמימות שעוטפת אותה למשמע צ'לסי הקטנה אומרת את שמה ומחבקת אותה באהבה והערצה. "מה דעתכם ללכת לחדר השני?" אנני חייכה אליהן והובילה אותן מחוץ למרתף כדי לא להפריע לילדים. דאגי בקושי הצליח להתנתק מהמסך כדי ללכת יחד איתן. "מותר לשאול מה את עושה כאן?" צ'לסי שאלה ובעיניה התכולות מבט תוהה. היא התיישבה על כסא קטן בצבע כתום והביטה באלי שהתכופפה מולה כדי שיהיו באותו הגובה. "באנו לבקר אותך, אני ודאגי" אלי הסבירה בחיוך. "כן והבאנו לך משהו קטן" דאגי התקרב וכופף את ברכיו, מגיש לצ'לסי אריזת מתנה קטנה וורודה. אלי הביטה בו ולא הבינה. "וואו תודה!" צ'לסי חטפה את המתנה מידיו של דאגי. היא פתחה אותה בזריזות ובהתה בה כמה שניות, לא מאמינה. פרק 18 בהודעה הבאה
לא, לא התבלבלתי שוב
)) הפרקים עברו לי ממש ממש מהר ! כמו תיד, תרקים תדהימים, כתיבה מדהימה, פשוט מתה על הפיק שלך !
