Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifAAY-עונה 2,פרק 43../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
אוקיי אני יודעת שאתן מתות לדעת מה קרה לדאגלס שלנו
אז אני לא אמתח אתכן יותר, תהנו 
שורות אחרונות: דאגי הרגיש לפתע תשישות, עייפות בלתי מוסברת. הוא הרגיש שהוא מאבד את שיווי המשקל שלו, שאם לא יאחז במשהו הוא ייפול על האדמה. הוא כופף את ברכיו וכמעט נפל. אלי הספיקה לתפוס אותו. "דאגי מה קורה?" היא שאלה בדאגה והביטה בפניו שהפכו חיוורות. "אני.. אני לא מרגיש כל כך טוב.." הוא אמר בקול חלש. אלי הניחה יד על מצחו. "אתה מזיע" היא אמרה חרדה. "אני אביא לך כוס מים" אלי רצה אל המטבח כששמעה קול נפילה. היא הסתובבה בחדות וראתה את דאגי מוטל על הרצפה, מחוסר הכרה. פרק 43 כשדאגי פקח את עיניו הוא שכב במיטתו. "איך הגעתי לכאן? אלי לא יכולה לסחוב אותי" דאגי חשב לעצמו מבולבל. הוא הביט סביב וראה את הארי וטום. זה כבר מסביר הכל. "דאג אתה ער!" טום רץ לחבק אותו. "הוא תמיד כזה דואג, אפשר לחשוב מה קרה?" דאגי חשב, צוחק לעצמו. "אתה ער!" אלי נכנסה גם היא לחדר, דני ועוד אדם שאינו מכיר נכנסו אחריה. היא רצה אל מיטתו של דאגי וחיבקה ונישקה אותו. הוא החזיר לה חיבוק והביט בה מבולבל. "מי אתה?" שאל והביט על האיש שנכנס יחד עם אלי ודני לחדר השינה שלו. "אני דוקטור סטיבן, באתי לבדוק אותך" הוא חייך. "מה יש לו?" הרופא שאל כשהתיישב על המיטה של דאגי והביט בו. "הוא פתאום הרגיש חולשה והתחיל להזיע, התלונן שהוא לא מרגיש טוב. הוא בקושי עמד על הרגליים" אלי אמרה ולא הסירה את מבטה החרד מדאגי. "בסדר גמור, אני אקח לו בדיקות דם עכשיו" אמר הרופא והוציא מחט מתיקו. "לא אלי, אני מפחד" דאגי אחז בכף ידה של אלי בחוזקה. "יהיה בסדר דאגי, זאת רק דקירה קטנה" אלי חיזקה את אחיזתה בידו של דאגי וחייכה אליו בעידוד. הוא עצם את עיניו והרופא כבר סיים. "אני אקח את זה לבדיקה והתוצאות ישלחו אליכם. בינתיים אני מציע שתנוח קצת" הרופא אמר בחיוך והתרומם ממקומו. "אני אלווה אותך" טום הציע ויצא יחד עם הרופא מהחדר. "אתה בסדר גבר?" הארי החליף את מקומו של הרופא על המיטה. "כן, לא יודע מה קרה לי.." דאגי העביר יד בשיערו. הוא היה עדיין מטושטש, אך בכל זאת קם מהמיטה. לא להרבה זמן כי מיד נהדף אחורה בידי אלי, דני והארי. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" קראו שלושתם יחד. "הולך לחרבן?" דאגי היתמם. אלי לא יכלה לעצור את הצחוק הקטן, ומיד עטתה על פניה ארשת הבעה רצינית שוב. "אתה לא קם מהמיטה הזאת!" היא פקדה. "אבל אל.." דאגי ניסה למחות, ללא סיכוי. דני נשכב מצד אחד שלו והארי מהצד השני, כל אחד אחז בידו האחרת והם כבלו אותו למיטה. "חבר'ה אני יודע שאתם חושקים בי, אבל עכשיו? מול אשתי?" דאגי גיחך וקיבל כאפות בראש משני הצדדים. "אנחנו שומרים עליך" דני גלגל את עיניו. "אוווו" דאגי הביט בשניהם בפרצוף ילדותי ומתוק להפליא- התכונות הכי בולטות שבו. "אתה יכול להפסיק להיות דביל לשנייה?! אני יודע שזה קשה!" הארי הביט בו במבט מאיים. "היי!" דאגי מחה אבל הארי המשיך. "אתה התעלפת מסיבה לא ברורה והרופא הורה לך לנוח אז כל עוד זה תלוי בנו, אתה תנוח!" דאגי הביט בהארי, מעט מופתע מתגובתו הקיצונית. אחר העביר את מבטו לדני ואז לאלי. אף אחד מהם לא נראה מתנגד. "אז אתם פשוט הולכים לכלוא אותי כאן?!" דאגי קרא, מיוסר. "כן" הנהנו השלושה יחד. "אוף, זה מבאס" הוא שילב את זרועותיו והזעיף פנים. "אפשר שאשתי תשמור עלי?" ביקש. דני והארי הביטו באלי, מבקשים אישור. הם, אחרי הכל, רק מבצעים פקודות. "בטח שאפשר" היא חייכה ובבת אחת דני והארי שחררו את דאגי וקמו מהמיטה. "יופי, כי היה נראה לי קצת מטריד לשכב שלושתנו במיטה אחת" הארי העלה הבעת גועל על פניו. "בפעם אחרת אולי רק אני ואתה דאג, מה אתה אומר?" דני קרץ לדאגי. "בטח גבר, מתי שתרצה" דאגי צחק וקיבל מרפק לצלעות מאלי. "אחח, לא! אני מתעלף! תעזרו לי!" הוא קרא, היחידי שצוחק מהבדיחה השטותית של עצמו. "זה לא מצחיק דאג" הארי ודני הביטו בו במבט מזהיר ויצאו מהחדר. "למה כולם כל כך רציניים פתאום?" דאגי הביט באלי. היא נשכבה לצדו והשעינה את ראשה על חזהו. "כי כולנו דואגים לך. תסכים איתי שזה לא נורמלי שבן אדם בריא, קופצני, וצעיר כמוך יתעלף פתאום" אלי הסבירה. דאגי הרהר לשנייה בדבריה. רק עכשיו הוא באמת קלט. כל העניין לא נראה לו יותר מדי חשוב, אז מה אם הוא התעלף? בסרטים אנשים מתעלפים כל הזמן. אבל אז הבין שהוא באמת בריא, קופצני וצעיר. אם כך, מה קרה לו? דאגי כרך את זרועו סביב אלי ונאנח עמוקות. "מה?" היא הביטה בו בעיניה הגדולות והירוקות. "סתם.. פשוט.." דאגי היסס מעט. "את צודקת. אני באמת מתחיל לדאוג עכשיו" פחד נשמע בקולו. אלי מעולם לא ראתה אותו ככה. "אין מה לפחד" היא חייכה אליו בעידוד. "זה בטח בגלל קופצנות יתר" היא צחקה ונשקה לו קלות. דאגי חייך אליה. "את תמיד מצליחה לגרום לי להרגיש יותר טוב את יודעת?" אלי הנהנה והתכרבלה שוב בזרועותיו. שם הרגישה בטוחה. ... דני נכנס הביתה, גורר את רגליו על הרצפה. תחושת מועקה גדולה שררה בו. "קייט?" הוא קרא בקול מעט צרוד. היא בדיוק מה שהיה צריך עכשיו. שתחבק אותו ותגיד שיהיה בסדר. שתנשק את הנמשים המעטרים את פניו. שום קול לא נשמע. דני נאנח בעצב ונפל על הספה. הוא היה מותש. דני הדליק את הטלוויזיה, בדיוק נגמר המשחק של בולטון. "מזל רע". הוא העביר לערוץ ספורט אחר, מנצ'סטר מפסידה. "לא יכול להיות שזה קורה לי!" הוא חשב בכעס וכיבה את הטלוויזיה באחת. מטיח את השלט על הרצפה. "יופי, עכשיו הוא שבור". לפתע נשמעו קולות מוזרים. דני כיווץ את גבותיו, מתאמץ להקשיב. הקולות המשיכו. הוא נעמד והחל ללכת לכיוון הקולות שמשכו אותו במעלה המדרגות. הוא ראה אור באמבטיה המשותפת שלו ושל קייט. הקולות בקעו משם. "הו לא, רק לא זה" דני חשב בייאוש. הוא התפלל שקייט לא שם, עושה מה שהוא חושב שהיא עושה. בלי לחשוב פעמיים דני פתח את הדלת במהירות. "קייט! מה קורה כאן?!" קרא. פרק 44 בהודעה הבאה
אוקיי אני יודעת שאתן מתות לדעת מה קרה לדאגלס שלנו
שורות אחרונות: דאגי הרגיש לפתע תשישות, עייפות בלתי מוסברת. הוא הרגיש שהוא מאבד את שיווי המשקל שלו, שאם לא יאחז במשהו הוא ייפול על האדמה. הוא כופף את ברכיו וכמעט נפל. אלי הספיקה לתפוס אותו. "דאגי מה קורה?" היא שאלה בדאגה והביטה בפניו שהפכו חיוורות. "אני.. אני לא מרגיש כל כך טוב.." הוא אמר בקול חלש. אלי הניחה יד על מצחו. "אתה מזיע" היא אמרה חרדה. "אני אביא לך כוס מים" אלי רצה אל המטבח כששמעה קול נפילה. היא הסתובבה בחדות וראתה את דאגי מוטל על הרצפה, מחוסר הכרה. פרק 43 כשדאגי פקח את עיניו הוא שכב במיטתו. "איך הגעתי לכאן? אלי לא יכולה לסחוב אותי" דאגי חשב לעצמו מבולבל. הוא הביט סביב וראה את הארי וטום. זה כבר מסביר הכל. "דאג אתה ער!" טום רץ לחבק אותו. "הוא תמיד כזה דואג, אפשר לחשוב מה קרה?" דאגי חשב, צוחק לעצמו. "אתה ער!" אלי נכנסה גם היא לחדר, דני ועוד אדם שאינו מכיר נכנסו אחריה. היא רצה אל מיטתו של דאגי וחיבקה ונישקה אותו. הוא החזיר לה חיבוק והביט בה מבולבל. "מי אתה?" שאל והביט על האיש שנכנס יחד עם אלי ודני לחדר השינה שלו. "אני דוקטור סטיבן, באתי לבדוק אותך" הוא חייך. "מה יש לו?" הרופא שאל כשהתיישב על המיטה של דאגי והביט בו. "הוא פתאום הרגיש חולשה והתחיל להזיע, התלונן שהוא לא מרגיש טוב. הוא בקושי עמד על הרגליים" אלי אמרה ולא הסירה את מבטה החרד מדאגי. "בסדר גמור, אני אקח לו בדיקות דם עכשיו" אמר הרופא והוציא מחט מתיקו. "לא אלי, אני מפחד" דאגי אחז בכף ידה של אלי בחוזקה. "יהיה בסדר דאגי, זאת רק דקירה קטנה" אלי חיזקה את אחיזתה בידו של דאגי וחייכה אליו בעידוד. הוא עצם את עיניו והרופא כבר סיים. "אני אקח את זה לבדיקה והתוצאות ישלחו אליכם. בינתיים אני מציע שתנוח קצת" הרופא אמר בחיוך והתרומם ממקומו. "אני אלווה אותך" טום הציע ויצא יחד עם הרופא מהחדר. "אתה בסדר גבר?" הארי החליף את מקומו של הרופא על המיטה. "כן, לא יודע מה קרה לי.." דאגי העביר יד בשיערו. הוא היה עדיין מטושטש, אך בכל זאת קם מהמיטה. לא להרבה זמן כי מיד נהדף אחורה בידי אלי, דני והארי. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" קראו שלושתם יחד. "הולך לחרבן?" דאגי היתמם. אלי לא יכלה לעצור את הצחוק הקטן, ומיד עטתה על פניה ארשת הבעה רצינית שוב. "אתה לא קם מהמיטה הזאת!" היא פקדה. "אבל אל.." דאגי ניסה למחות, ללא סיכוי. דני נשכב מצד אחד שלו והארי מהצד השני, כל אחד אחז בידו האחרת והם כבלו אותו למיטה. "חבר'ה אני יודע שאתם חושקים בי, אבל עכשיו? מול אשתי?" דאגי גיחך וקיבל כאפות בראש משני הצדדים. "אנחנו שומרים עליך" דני גלגל את עיניו. "אוווו" דאגי הביט בשניהם בפרצוף ילדותי ומתוק להפליא- התכונות הכי בולטות שבו. "אתה יכול להפסיק להיות דביל לשנייה?! אני יודע שזה קשה!" הארי הביט בו במבט מאיים. "היי!" דאגי מחה אבל הארי המשיך. "אתה התעלפת מסיבה לא ברורה והרופא הורה לך לנוח אז כל עוד זה תלוי בנו, אתה תנוח!" דאגי הביט בהארי, מעט מופתע מתגובתו הקיצונית. אחר העביר את מבטו לדני ואז לאלי. אף אחד מהם לא נראה מתנגד. "אז אתם פשוט הולכים לכלוא אותי כאן?!" דאגי קרא, מיוסר. "כן" הנהנו השלושה יחד. "אוף, זה מבאס" הוא שילב את זרועותיו והזעיף פנים. "אפשר שאשתי תשמור עלי?" ביקש. דני והארי הביטו באלי, מבקשים אישור. הם, אחרי הכל, רק מבצעים פקודות. "בטח שאפשר" היא חייכה ובבת אחת דני והארי שחררו את דאגי וקמו מהמיטה. "יופי, כי היה נראה לי קצת מטריד לשכב שלושתנו במיטה אחת" הארי העלה הבעת גועל על פניו. "בפעם אחרת אולי רק אני ואתה דאג, מה אתה אומר?" דני קרץ לדאגי. "בטח גבר, מתי שתרצה" דאגי צחק וקיבל מרפק לצלעות מאלי. "אחח, לא! אני מתעלף! תעזרו לי!" הוא קרא, היחידי שצוחק מהבדיחה השטותית של עצמו. "זה לא מצחיק דאג" הארי ודני הביטו בו במבט מזהיר ויצאו מהחדר. "למה כולם כל כך רציניים פתאום?" דאגי הביט באלי. היא נשכבה לצדו והשעינה את ראשה על חזהו. "כי כולנו דואגים לך. תסכים איתי שזה לא נורמלי שבן אדם בריא, קופצני, וצעיר כמוך יתעלף פתאום" אלי הסבירה. דאגי הרהר לשנייה בדבריה. רק עכשיו הוא באמת קלט. כל העניין לא נראה לו יותר מדי חשוב, אז מה אם הוא התעלף? בסרטים אנשים מתעלפים כל הזמן. אבל אז הבין שהוא באמת בריא, קופצני וצעיר. אם כך, מה קרה לו? דאגי כרך את זרועו סביב אלי ונאנח עמוקות. "מה?" היא הביטה בו בעיניה הגדולות והירוקות. "סתם.. פשוט.." דאגי היסס מעט. "את צודקת. אני באמת מתחיל לדאוג עכשיו" פחד נשמע בקולו. אלי מעולם לא ראתה אותו ככה. "אין מה לפחד" היא חייכה אליו בעידוד. "זה בטח בגלל קופצנות יתר" היא צחקה ונשקה לו קלות. דאגי חייך אליה. "את תמיד מצליחה לגרום לי להרגיש יותר טוב את יודעת?" אלי הנהנה והתכרבלה שוב בזרועותיו. שם הרגישה בטוחה. ... דני נכנס הביתה, גורר את רגליו על הרצפה. תחושת מועקה גדולה שררה בו. "קייט?" הוא קרא בקול מעט צרוד. היא בדיוק מה שהיה צריך עכשיו. שתחבק אותו ותגיד שיהיה בסדר. שתנשק את הנמשים המעטרים את פניו. שום קול לא נשמע. דני נאנח בעצב ונפל על הספה. הוא היה מותש. דני הדליק את הטלוויזיה, בדיוק נגמר המשחק של בולטון. "מזל רע". הוא העביר לערוץ ספורט אחר, מנצ'סטר מפסידה. "לא יכול להיות שזה קורה לי!" הוא חשב בכעס וכיבה את הטלוויזיה באחת. מטיח את השלט על הרצפה. "יופי, עכשיו הוא שבור". לפתע נשמעו קולות מוזרים. דני כיווץ את גבותיו, מתאמץ להקשיב. הקולות המשיכו. הוא נעמד והחל ללכת לכיוון הקולות שמשכו אותו במעלה המדרגות. הוא ראה אור באמבטיה המשותפת שלו ושל קייט. הקולות בקעו משם. "הו לא, רק לא זה" דני חשב בייאוש. הוא התפלל שקייט לא שם, עושה מה שהוא חושב שהיא עושה. בלי לחשוב פעמיים דני פתח את הדלת במהירות. "קייט! מה קורה כאן?!" קרא. פרק 44 בהודעה הבאה
