AAY-עונה 2,פרק 45

[Just Shira XD]

../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifAAY-עונה 2,פרק 45../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif

אוקיי בנות, הגיע היום, הגיע הרגע, שכולכן חיכיתן לו !

באמת תודה ענקית על כל התגובות המדהימות לשני הפרקים הקודמים !! אבל אני מקווה שאת אלה תאהבו יותר

הפרק הראשון ממש קצר, אבל הוא אחד האהובים עלי.

חובה לשמוע את השיר הבא מתחילת פרק 45 (כלומר- עכשיו !!) מי שלא שומעת מפסידה הרבה!

http://www.youtube.com/watch?v=xMo-lLL2Pug השורות האחרונות: "אם ככה, הנה הבדיקות שלך מר פוינטר" הרופא הגיש לדאגי קובץ מסמכים רחב. דאגי בהה בו, לא מבין מילה מהכתוב. תמיד ידע שרפואה היא לא התחום שלו. הוא הביט באלי מבולבל, זועק לעזרה. היא הבינה את מצוקתו. "דוקטור, נשמח אם תסביר לנו בדיוק מה זה אומר" אלי פנתה אל הרופא. הרופא עטה ארשת הבעה רצינית על פניו. הוא התקרב בכיסאו אל השולחן והניח עליו את מרפקיו. "מר פוינטר,אני מצטער להיות איש הבשורות הרעות.. אבל לצערי, אין לי ברירה" הרופא נאנח. לבו של דאגי פעם במהירות האור, מה לעזאזל כתוב בבדיקות האלו ?! פרק 45

"דאגי, הבדיקות אומרות שאתה חולה בסרטן הדם, לויקמיה". הרופא אמר לבסוף. אני זוכר שאני ואלי קפאנו במקום. אף אחד מאיתנו לא ידע מה להגיד. הייתי כמשותק. צמרמורת עברה בגבי. הבטן שלי התחילה להתערבל. הרגשתי כאילו אני הולך להתעלף שוב, אבל לא עשיתי את זה. רק הרמתי את כף ידי, שהרגישה כל כך כבדה פתאום, והנחתי אותה על זו של אלי. היא הביטה בי, עיניה הירוקות היו מלאות דמעות. רק מלראות אותה בוכה התחלתי גם אני לבכות. התחבקנו, הרבה זמן. הרופא יצא והשאיר אותנו לבד. התרחקתי מעט מאלי והחזקתי את פניה העדינות בכפות ידיי, שרעדו מעט. ניסיתי לעצור את הדמעות שלי, כדי להיות חזק בשבילה. "די, יהיה בסדר. אל תבכי" ניגבתי את הדמעות שלה בעזרת אגודליי. היא חילצה חיוך קטן, ידעתי שהוא מזויף. "אני מצטערת" אלי אמרה. "אנחנו לא צריכים לבכות, נעבור את זה יחד ותהיה בריא תוך זמן קצר". יכולתי לשמוע את הרעד בקולה. הנהנתי בלי לומר מילה. קירבתי אותה אלי, הנחתי את ראשה על כתפי וליטפתי את שערה. היא חיבקה אותי חזק, כורכת את ידיה סביב גבי, לא מרפה ממני. אני יכול להבין אותה. החולצה שלי התמלאה בדמעותיה של אלי, ושיערה בדמעותיי שלי. לפתע, כאילו קראנו את המחשבות אחד של השנייה, התרוממנו, אוחזים ידיים בחוזקה ויצאנו מהחדר. אחר כך הרופא הסביר לנו על המחלה. אמר שמזל שתפסנו אותה בשלב מוקדם, וכדאי שאני אתחיל לעבור מיד טיפול כימותרפי. קצת פחדתי. תמיד ידעתי שרפואה היא לא התחום שלי. אבל אלי הייתה שם בשבילי, עודדה אותי. חזרנו הביתה. בהתחלה הייתה דממה. אלי הכניסה דיסק של בלינק. היא יודעת שזה תמיד מעודד אותי. התחלתי לשיר ולתופף על ההגה. התפלאתי לשמוע שגם אלי יודעת את המילים. היא צחקה כשזייפתי, אני צחקתי כשהתבלבלה בשורה. זה היה הרגע היחידי בו צחקתי מאז קיבלתי את הבשורה ועד עכשיו. כשחזרנו הביתה רצינו להיות לבד. רק אני ואל, עם עצמנו. החלטתי שמחר אספר לבנים. אני לבד, בלי אלי. ... "אז למה כינסת אותנו דאג?" דני שאל מסוקרן. שלושתם ישבו על הספה מולי. אני התהלכתי בחדר, לא מוצא מנוח, לא מוצא את המילים הנכונות לספר להם. "אתה מדאיג אותנו" הארי הביט בי הולך סחור. "הכל בסדר?" טום שאל בקול הדואג שלו. חייכתי בתוכי. "אני.. אני חולה.." אמרתי לבסוף. שלושתם התיישרו באחת. "מה.. מה זאת אומרת.. 'חולה'?" דני גמגם. הם ידעו שהפעם אני לא צוחק. שהפעם, לשם שינוי, יש לי משהו רציני להגיד. התיישבתי על שולחן הסלון שמולם. "אני ואלי הלכנו אתמול לקחת את הבדיקות. אני חולה בסרטן הדם. לויקמיה". אני לא זוכר שמימי הייתי כזה רציני. הבטתי בהם, חבריי הטובים ביותר. אומרים שלפני שאתה מת כל חייך נגלים לנגד עיניך. טוב, לא בדיוק מתתי אז, אבל משהו מת בתוכי. כשהבנתי שאני באמת חולה. ראיתי את האודישן שלי ללהקה, את ההופעה הראשונה, האלבום הראשון, וכך גם השני, הופעה בוומבלי, הסרט באמריקה, אלבום שלישי, שוב מילאנו אולמות, טסנו לאוסטרליה, אלבום רביעי.. וכך זה המשיך עד שטבעתי בדמעות ומצאתי את עצמי מתייפח, יחד עם טום, דני והארי, בחיבוק משותף, אמיתי, בוכים כולנו. ... כבר למחרת התחלתי בטיפול הכימותרפי. התאשפזתי בבית החולים של לונדון. עבר שבוע מאז. אני חושב שהשיער שלי מתחיל לנשור. ------------------------------------- אני כמעט בכיתי. עוד מישהי? פרק 46 בהודעה הבאה

 

[Just Shira XD]

../images/Emo63.gifפרק 46../images/Emo63.gif

פרק 46 "עוד משלוח לדאג" הארי נכנס בחיוך רחב, מחזיק קרטון גדול בידיו. "עוד?! אני לא מאמין!" דני ישב לצד מיטתו של דאגי. הם שיחקו מלחמת אגודלים. הארי התקרב וזרק את הקרטון על דאגי. הוא חייך והתרומם מעט משכיבתו, מציץ לתוך הקרטון שהיה מלא מכתבי מעריצות. כן, השמועות רצות מהר. לדאגי לא היה כוח לעבור על כולם. הוא בחן אותם במהירות וניצוץ שמחה הבזיק בעיניו למשמע האיחולים החמים שריגשו אותו כמעט עד דמעות. נחמד לדעת שיש לך גב כל כך גדול. "הארי! דני!" הם שמעו צעקות מחוץ לחדר. הארי מיהר לפתוח את הדלת. אלי וטום עמדו בפתח עם עגלה גדולה. "סוף סוף! שעה אנחנו צועקים!" טום ואלי נכנסו פנימה יחד עם העגלה. היא הייתה מלאה במאכלים טעימים, כאלה שהם לא של בית חולים, פרחים, שוקולדים ועוד כמה הפתעות. אלי העבירה את מבטה על פניי הבנים. "תוכלו להשאיר אותנו לבד?" היא ביקשה מהם בחיוך. השלושה הנהנו ועזבו את החדר לבקשתה. עכשיו היו אלה רק אלי ודאגי, ועגלה גדולה במיוחד. "אז מה יש כאן?" דאגי חייך אל אלי בערמומיות. היא התקרבה אליו עם העגלה. "יש מבחר" היא הצביעה על המאכלים. "יש סטייק, המרק של ג'יו, שוקולדים, שוקולדים ו.. אממ.." אלי החלה להסביר. "תני לי לנחש, עוד שוקולדים?" דאגי השלים אותה וכבר שלח את ידו אל המרק. "אל תיגע זה חם!" אלי הכתה אותו בכף ידו. "אחח אל, זה כאב!" דאגי מחא וקירב אליו את כף היד הכואבת. "מה אתה מתבכיין?" אלי צחקה והתיישבה על המיטה לצד דאגי. היא אחזה בכף ידו ונשקה לה קלות. "עבר?" היא שאלה. דאגי הנהן בחיוך אווילי. "איך אתה מרגיש?" הבעת פניה של אלי השתנתה לפתע. היא הפכה משמחה, מאוהבת.. לרצינית, קודרת. דאגי משך בכתפיו. מובן שהרגיש רע. לפני קצת יותר משבוע גילה שהוא חולה בסרטן ועכשיו הוא מאושפז בבית החולים, מי יודע מתי יצא משם? אם בכלל.. הטיפולים התישו אותו והיה ניתן לראות את זה עליו. למרות שהשתדל לא לאבד את שמחת החיים שאפיינה אותו, את הילדותיות המקסימה שלו, קשה לו. הוא לא יכול להראות שקשה לו. הוא חייב להיות חזק בשביל אלי, בשביל הבנים. בשביל המעריצים. "לא יודע" דאגי השיב לבסוף. הוא לא רצה לשקר לאלי ולהגיד שהכל בסדר. היא הבינה אותו. היא הבינה הכל. אמא שלה גם נפטרה מסרטן, ואלי פשוט לא יכלה להרשות שזה יקרה שוב לאדם היקר לה ביותר. היא השעינה את ראשה על החזה של דאגי וחיבקה את מותניו. רגליה מעט התרוממו מעל הרצפה. חיוך קטן הופיע בזווית פיו של דאגי. הוא ליטף את שיערה, מריח את ריחה המשכר. אלי שימחה אותו, היא זאת שנתנה לו את הכוחות להמשיך, להילחם. אלי משכה באפה וניגבה דמעה שזלגה על לחיה ונפלה על כותונת בית החולים של דאגי. "אתה רוצה לאכול עכשיו?" שאלה, מעבירה נושא. "כן כן כן!" דאגי קרא בהתרגשות. סוף סוף משהו שהוא לא אוכל מגעיל של בית חולים. אלי צחקה והעבירה לדאגי את הסטייק. היא התיישבה על הכיסא לידו, מסתכלת עליו אוכל, או יותר נכון- טורף את הסטייק. "חזיר" היא גיחכה. דאגי לא פסק מאכילה. הוא הביט באלי ומלמל משהו תוך כדי בליעה, ואז חייך והמשיך לאכול. אחר כך אלי האכילה אותו במרק של ג'יו, זה שכל כך אהוב עליו, ואת השוקולדים חיסלו יחד. "אל.." דאגי חדל מאכילה. הוא אחז בידה של אלי והביט אל תוך עיניה. בדרך כלל הייתה נמסה מהמבט הזה, לא שהפעם לא אהבה לשקוע בו.. רק שהפעם, היה במבט הזה משהו שונה. משהו עצוב, נוגה. הניצוץ בעיניו כבה, ואלי יכלה להרגיש זאת. לבה נשבר. היא הנהנה אל דאגי בחיוך קטן, מחכה שידבר. "אני.. אני אצא מזה נכון?" דאגי שאל, הוא ציפה לתשובה כנה וידע שאלי תיתן לו אחת כזו. אבל היא רק הרגישה את כל עולמה חרב עליה. איך תענה לו על זה? איך תדע? היא רוצה בכל לבה להאמין שדאגי יחלים, אך מי מבטיח לה שזה יקרה? לפני מות אמה אלי הייתה ילדה אופטימית. היא האמינה באמת ובתמים שאמה תחלים והכל יהיה בסדר. שהם יחזרו להיות משפחה נורמלית, בבית נורמלי, עם הורים נורמליים. אבל היא לא החלימה, והכל קרס. משפחתה מעולם לא חזרה להיות נורמלית, גם לא הבית. ומזוג הורים נשאר רק אב. אז אלי הבינה שהשקפת עולם אופטימית היא לא תמיד הנכונה, והיא לא תשפר את הדברים, אפילו אם ממש רוצים ומאמינים בהם בכל הלב. מאז אלי משתדלת להיות ריאליסטית, לראות את שני צדדי המטבע. היא תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה, אך גם משאירה במחשבה את הגרוע מכל. "יקרה מה שיקרה, אני אהיה איתך תמיד" אלי הניחה את ידה החמימה על ידו שלו, וחייכה אליו. הבעת פניו של דאגי לא השתנתה. אלי כל כך רצתה לפרוץ בבכי, אבל החזיקה את רגשותיה בפנים. היא תהיה חזקה בשבילו. "אני יודע" דאגי נשק לידה ועצם את עיניו. זה היה הסימן בשביל אלי לעזוב את החדר. "דוקטור!" אלי קראה מיד כשסגרה את דלת חדרו של דאגי אחריה, וראתה את הרופא המטפל בו. "כן?" הוא הסתובב והרים את גבותיו. "אממ.. רציתי לדעת.. לגבי דאגי.." אלי חיפשה את המילים המתאימות. "מה מצבו? כלומר, הוא יצא מזה, נכון?" שאלה בחשש. "אני חושב שכדאי שאכנס לדבר עם דאגי עכשיו" הרופא אמר וניסה לגשת אל חדרו אך אלי מנעה זאת ממנו. "בבקשה, לא עכשיו. הוא הצליח להירדם, תן לו לישון" הרופא ראה את התחינה בעיניה וויתר. "תוכל לספר לי בינתיים, אני אשתו" אלי ביקשה. "בסדר" הרופא נאנח וסימן לה לשבת על אחד הכיסאות מבין הרבים שהיו פזורים במסדרון. אלי התיישבה בזריזות, הרופא התיישב לידה. "מצבו של דאגי לא משתפר בינתיים. הוא גם לא מחמיר, אך אני לא רואה שיפור" הרופא הסביר ואלי קברה את פניה בין שתי ידיה. היא לא רצתה לשמוע זאת. "אל תדאגי גברת פוינטר, אני מאמין שבעזרת הטיפולים הכימותרפיים דאגי יצליח להתגבר על המחלה. הוא צריך להיות חזק" הרופא ניסה לעודד את אלי, מה שלא כל כך הצליח. אלי ידעה מה הם טיפולים כימותרפיים. הם קשים, מתישים, וכאב לה על שדאגי ייאלץ לעבור אותם. "תודה" אלי חייכה קלות ונעמדה, נכנסת אל חדרו של דאגי. היא הביטה בו ישן, נראה כמו מלאך. חיוך עלה על שפתיה. היא התקרבה ונשקה למצחו. דאגי פקח את עיניו. "הכל בסדר?" הוא שאל מעט מוטרד. אלי הנהנה. "יש משהו שאת לא מספרת. אני מכיר אותך" דאגי העביר קבוצת שיער שנפלה על עיניה של אלי אל מאחורי אוזנה. כמה אהבה כשעשה זאת. אלי נאנחה. "דאגי, תבטיח לי משהו" היא הסתכלה עמוק אל תוך עיניו התכולות. "מה שרק תרצי אהובה" הוא אמר במתיקות שהרגיעה מעט את אלי. לרגע הוא נראה לה שוב כמו אותו נער קטן וביישן שפגשה לפני יותר משנתיים. זיכרונות הציפו אותה והדמעות איימו להתפרץ מעיניה. "אל תאבד את שמחת החיים והילדותיות שלך. זה יעזור לך לעבור הכל, את זה אני יכולה להבטיח" אלי חייכה. "תמיד אמרו לי להיפטר ממנה" דאגי צחק. "הרבה זמן לא שמעתי אותך צוחק" אלי השעינה את ראשה על חזהו והניחה לו ללטף את שיערה. "אל, מתי תביני שאני עבד לרגליך? ביקשת ממני לחזור לילדותיות, שאגב התגעגעתי אליה נורא!" דאגי התחיל וגרם לאלי לצחוק. "אז אני עושה זאת. אני בוטח בך, אני אעבור הכל רק איתך" דאגי נשק לראשה. הם נרדמו יחד. ---------------------------- זה כבר פרק ארוך שמפצה על כמה שהפרק הקודם קצר

וואי אני כ"כ מקווה שאהבתן את הפרקים האלה וכבר לא יכולה לחכות כדי לקרוא את התגובות שלכן !! תהנו

(אה, ובבקשה אל תרצחו אותי חח)

 

[xXxAmitushxXx]

../images/Emo214.gifאני לא מאמינה!!! ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif;-

דאג...

אני לא הפסקתי לבכות!!!!!! אני עדיין בוכה!!!

הלב שלי שבוררר

ואין לי מילים...באמת שאין... אבל אהבתי את הפרק עם כל זה שלא הפסקתי לבכות..חחח כתבת אותו באמת יפה...ואני בשוק...וואיי.. מחכה לפרק הבא

ננסה לשמור על אופטימיות...חחח...

 

[Just Shira XD]

../images/Emo100.gifבהחלט שובר את הלב../images/Emo7.gif

רק לחשוב על זה עושה לי רע

אבל מה אני לא אעשה בשביל הפיק XDD ידעתי שתבכו !! נחמד לדעת שריגשתי ! תודה רבה

 

[RockinKeren]

../images/Emo226.gif../images/Emo7.gifיופי גאון../images/Emo10.gif

אני בוכה..... ~ עדיין ~ מה את גורמת לדאג שלי להיות חולה בסרטן

את לא בסדר!

זה כ"כ עצוב :\ הוא כ"כ מסכן...

ואלי והבנים כ"כ חמודים שהם תומכים בוו

"אל, מתי תביני שאני עבד לרגליך? ביקשת ממני לחזור לילדותיות, שאגב התגעגעתי אליה נורא!" דאגי התחיל וגרם לאלי לצחוק. "אז אני עושה זאת. אני בוטח בך, אני אעבור הכל רק איתך" דאגי נשק לראשה. הם נרדמו יחד. איזה חמוד, אין, פשוט אין עליו

פרקים ממש יפים, ועצובים

וזה שאמרת לשים את השיר, שמתי... ואוו *-* זה ממש ממש הוסיף

 

[מאי יהודאי]

../images/Emo84.gifלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא../images/Emo7.gif

שירה אני בשווווק שעשית את זה !!!!

צמרמורת עברה בגבי. הבטן שלי התחילה להתערבל. הרגשתי כאילו אני הולך להתעלף שוב, אבל לא עשיתי את זה. רק הרמתי את כף ידי, שהרגישה כל כך כבדה פתאום, והנחתי אותה על זו של אלי. היא הביטה בי, עיניה הירוקות היו מלאות דמעות. רק מלראות אותה בוכה התחלתי גם אני לבכות. התחבקנו, הרבה זמן. הרופא יצא והשאיר אותנו לבד. את לא מבינה איך התחלתי לבכות פההההה ~!!!!!!

((( אמג מסכן :[ "די, יהיה בסדר. אל תבכי" ניגבתי את הדמעות שלה בעזרת אגודליי. דייייייי מסכנים שלי

היא חיבקה אותי חזק, כורכת את ידיה סביב גבי, לא מרפה ממני. אני יכול להבין אותה. החולצה שלי התמלאה בדמעותיה של אלי, ושיערה בדמעותיי שלי. את לא מבינה איך בכיתי בקטעים האלה !! זה כזה עצוב :[ איזה חמוווודים אמג

עד שטבעתי בדמעות ומצאתי את עצמי מתייפח, יחד עם טום, דני והארי, בחיבוק משותף, אמיתי, בוכים כולנו. אומייגאד אני מדמיינת אותם בוכים כולם ביחד וזה

זה חמוד ועצוב באותו זמן =| . כבר למחרת התחלתי בטיפול הכימותרפי. התאשפזתי בבית החולים של לונדון. עבר שבוע מאז. אני חושב שהשיער שלי מתחיל לנשור. לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא השיער שלו

*בכי מר* חיוך קטן הופיע בזווית פיו של דאגי. הוא ליטף את שיערה, מריח את ריחה המשכר. אלי שימחה אותו, היא זאת שנתנה לו את הכוחות להמשיך, להילחם. אהאעאעאה אמג איזה חמוווודים

"אני.. אני אצא מזה נכון?" דאגי שאל, הוא ציפה לתשובה כנה וידע שאלי תיתן לו אחת כזו. אבל היא רק הרגישה את כל עולמה חרב עליה. איך תענה לו על זה? את לא מבינה איך בכיתי בקטעים האלה . "אל, מתי תביני שאני עבד לרגליך? ביקשת ממני לחזור לילדותיות, שאגב התגעגעתי אליה נורא!" דאגי התחיל וגרם לאלי לצחוק. "אז אני עושה זאת. אני בוטח בך, אני אעבור הכל רק איתך" דאגי נשק לראשה. הם נרדמו יחד. אעאהאעהא איזה חמוד דאגי כפרות על הבנאדם הזה !!

חמודים

קיצר, פרקים מדהימיםםםםם !! אני הייתי ממש עצובה ובכיתי מלאאאאא ! גאד D: . השיר ממש ממש הוסיף

הממ הלוואי שדאגי ייצא מזה , יואו, שירה את כותבת מ ו ש ל ם , את גורמת לדברים להשמע כאילו זה כ"כ אמיתי שזה פשוט מדהים

פשוט מושלם :> רק שלא תפתחי פה לשטן חס וחלילה חס ושלום

חח סתם

[טפוטפוטפו] פרקים מדהימים מחכה לפרקים הבאים

 

[Just Shira XD]

../images/Emo100.gifוואו בכית הרבה ../images/Emo6.gif

כמעט בכל קטע (!) חחחחח XDD אני שמחה לשמוע שהצלחתי לרגש אתכן, זאת מחמאה ממש גדולה

אוי השיער, זה באמת ממש עצוב חח השיער שלו כ"כ יפה

יאוווו איך אני שמחה כשאת אומרת את זה! שאני גורמת לדברים להישמע אמיתיים! זאת כל המטרה

חס וחלילה טפוטפוטפו !@#$%^&*! בלי לפתוח פה לשטן שלא יקרה לאף אחד מהם כלום

תודה ענקיייית

 

[מאי יהודאי]

../images/Emo84.gifכןןןןן את לא מבינה בכלל איך ריגשת אותי !

כה , ואם השיער של דאגי באמת יעלם, זה יהיה נורא

ואין בעד מה

 

[TheBalladOfShani B]

../images/Emo205.gif../images/Emo62.gif ../images/Emo7.gif../images/Emo10.gif

אוי

דווקא סרטן ?

לא יכלת תאונת דרכים קטנה!?!?1 כשאמרתי אקשן לא התכוונתי לזה

טובטוב אבל הפרק היה מרגש , ובכיתי

( למרות שאני לא דוגמא אני בוכה מכל דבר ) , הרבה

וזה כלכך מרגש , !!! D: לתאר את דאגי קירח ? בלי שמחת חיים ? בלי הילדותיות שלו ? עצוב :\ פרק 45 החולצה שלי התמלאה בדמעותיה של אלי, ושיערה בדמעותיי שלי. זה נשמע כמו יומן אישי לפני המוות שלו .

אלי הכניסה דיסק של בלינק. היא יודעת שזה תמיד מעודד אותי. התחלתי לשיר ולתופף על ההגה. התפלאתי לשמוע שגם אלי יודעת את המילים. היא צחקה כשזייפתי, אני צחקתי כשהתבלבלה בשורה. זה היה הרגע היחידי בו צחקתי מאז קיבלתי את הבשורה ועד עכשיו. יאו

בקטע הזה גם בכיתי "מה.. מה זאת אומרת.. 'חולה'?" דני גמגם. לתאר את דני אומר את זה

אומרים שלפני שאתה מת כל חייך נגלים לנגד עיניך. טוב, לא בדיוק מתתי אז, אבל משהו מת בתוכי. כשהבנתי שאני באמת חולה. ראיתי את האודישן שלי ללהקה, את ההופעה הראשונה, האלבום הראשון, וכך גם השני, הופעה בוומבלי, הסרט באמריקה, אלבום שלישי, שוב מילאנו אולמות, טסנו לאוסטרליה, אלבום רביעי.. וכך זה המשיך עד שטבעתי בדמעות ומצאתי את עצמי מתייפח, יחד עם טום, דני והארי, בחיבוק משותף, אמיתי, בוכים כולנו. יוואווו זה מזכיר לי כמו תקציר כזה ב60 שניות כמו שהיה בגמר של כוכב נולד 6 שכל אחד סיפר על עצמו ב60 שניות מהר כזה עם מוסיקה מפחידה .

פרק 46 "אני.. אני אצא מזה נכון?" דאגי שאל

דאגייייייייייייייייייייייייייייייייי

"דאגי, תבטיח לי משהו" היא הסתכלה עמוק אל תוך עיניו התכולות. "מה שרק תרצי אהובה" הוא אמר במתיקות שהרגיעה מעט את אלי. לרגע הוא נראה לה שוב כמו אותו נער קטן וביישן שפגשה לפני יותר משנתיים. זיכרונות הציפו אותה והדמעות איימו להתפרץ מעיניה. "אל תאבד את שמחת החיים והילדותיות שלך. זה יעזור לך לעבור הכל, את זה אני יכולה להבטיח" אלי חייכה. "תמיד אמרו לי להיפטר ממנה" דאגי צחק. "הרבה זמן לא שמעתי אותך צוחק" אלי השעינה את ראשה על חזהו והניחה לו ללטף את שיערה. "אל, מתי תביני שאני עבד לרגליך? ביקשת ממני לחזור לילדותיות, שאגב התגעגעתי אליה נורא!" דאגי התחיל וגרם לאלי לצחוק. "אז אני עושה זאת. אני בוטח בך, אני אעבור הכל רק איתך" דאגי נשק לראשה. הם נרדמו יחד. שווב .. דאגי ? בלי הילדותיות ? בלי שמחת החיים ? זה לא דאגי

--------------- פרקים מרגשים ועצוובים :-_ וחד פעמיים אני מקוווה

חחח D: תמשיייכי לכתוב כלכך יפה כמו תמיד ! ואל תעשי לנו גם את טום דני או הארי חולים באיזה מחלה כרונית

והכל יהיה בסדר

הווו , וכדאי שלא תגידי משהו על רצח או לרצוח אותך , כי העלת לי רעיונות

( מוחהחהחהחחה

)

 

[Just Shira XD]

../images/Emo100.gifבאמת מוזר לדמיין את דאגי ככה../images/Emo4.gif

בלי הילדותיות והשמחת חיים זה לא אותו דאגי

האמ מחשבה מעניינת, יומן אישי לפני המוות. לא חשבתי על זה ככה, אבל זה משהו בסגנון. רציתי לתאר במדויק את התחושות שלו כשהוא גילה על המחלה, ומה יותר טוב מלקרוא הכל מנקודת המבט של דאגי עצמו? אז יכול להיות שזה באמת נשמע קצת כמו יומן, אבל אהבתי את הקטע, הוא מאגניב לאללה

חחחחחחחחחחח לא ראיתי כוכב נולד אז אין לי כ"כ מושג על מה את מדברת אבל אני לא חושבת שזה ממש דומה

כיף לדעת שהתרגשתן עד דמעות, זאת מחמאה ממש גדולה !! ואני יודעת שלא תרצחי אותי, את אוהבת אותי יותר מדי

תודה ענקית !

 

[McLife135]

../images/Emo55.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

לא רק את בכית!!! אמג אני כל כך לא ציפיתי לזזהה!! אני פשוט קראתי אתזה והתחלתי לבכוותת!! אשכרה דמעותת!! אני כל כך אוהבת שאת מוסיפה שירים, זה מוסיף לפרק ברמות שאת לא מבינה בכלל אני חושבת שאם לא הייתי שומעת את השיר לא הייתי כל כך מתרגשת

אני כל כך מקווה שהוא יעבור אתזה ושהוא יחלים ושחס וחלילה טפו טפו טפו (דפקי שלוש פעמים על עץ) זה לא יקרה לו במציאות או למישו בכלל זה כל כך מוזר לקרוא פרק שהוא יחסית שמח אחרי פרק כל כך עצוב :-\ אני מקווה שהוא יצא מזה

 

[stavik love mcfly]

../images/Emo175.gif לאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

איך את עושה לי את זה?!?!?!.!?!!??!?! מסכן דאגי!!! אני בכיתי כל כך הרבה ואיי אני עדיי בוכה אני כל כך מרגישה שזה אמיתי!! אופפפפ!!!!!!!!!!!!!!! איזה חמודים הבנים ואלי שהם תומכים בו! "דאגי, הבדיקות אומרות שאתה חולה בסרטן הדם, לויקמיה". הרופא אמר לבסוף. למה???!?!? למה את גורמת לו לחלות בסרטן!?? ומצאתי את עצמי מתייפח, יחד עם טום, דני והארי, בחיבוק משותף, אמיתי, בוכים כולנו. הם כל כך חמודים!! אני רקר מתארת לעצמי את זה ואני מתחילה לבכות שוב! -------------------------------------------------- הפרקים היו מלאי רגשות! השיר שאמרת להשים כל כך הוסיף!! את כותבת כל כך יפה!!

דאגי יחלים נכון?!?! את לא תשאירי אותו סובל נכון?!?!? פליז לאא!!!! מחכה לפרקים הבאים

 

[א א אלפחורס]

תגידי לי מה לא בסדר בראש שלך!?!?!

איך את יכולת לעשות את זה לדאגי?!?! אין לי מילים לתאר איזה יופי את כותבת... מחכה כבר ליום שלישי

נ.ב זה לא כל כך קשור אבל יש עוד פחות משבוע ללימודים!!!

 

[Kitten Girl 22]

../images/Emo29.gif למה??

OMG! זה היה כ"כ עצוב..

ממש התחלתי לבכות......למה את עושה את זה לדאגי??

כמו שנאמר כבר, את כותבת מדהים!!! מחכה לפרקים הבאים!! ----- ד"א המוזיקה ממש הוסיפה, את צריכה לעשות את זה בכל פרק.

 

[Miss P e p p e r]

קראתי רק את הבשורה.o___o

 

[Just Shira XD]

../images/Emo100.gifאממ.. ו.. ? ../images/Emo12.gif

 

[Miss P e p p e r]

ו..?

O____________________O!!!

 

[SimpleSecondsToMc]

../images/Emo14.gif../images/Emo115.gif O__O ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

קראתי הכל, לא הפסקתי לבכות, חשבתי על הגרוע מכל - דאגי מת ומקפליי מתפרקת. אני ממשממשממש עצובה עכשיו, למרות שזה לא אמיתי והכל, את כותבת את זה כ"כ יפה וזה נשמע כ"כ אמין. שקשה לחשוב על משהו אחר. הפעם זה יהיה קצר כי אני פשוט בשוק ועדיין לא התאוששתי

 

[Just Shira XD]

../images/Emo100.gifדי אל תקחי קשה

זה רק פיק את יודעת, חס וחלילה טפוטפוטפו שלא יקרה להם שום דבר במציאות! אני לא יכולה לחשוף פרטים לגבי ההמשך כדי לא להרוס, אז אני רק אגיד שהמחשבות שלך באמת מעבירות בי צמרמורת.. רק לחשוב על זה..

אני שמחה לדעת שגרמתי לזה להישמע אמין וזה השפיע עליך כ"כ, את לא מבינה איזו מחמאה זאת !!! אבל אל תהיי עצובה

תודה ענקייייית

 

[MiDdLe Girl]

../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

תגידי את רוצה מכות?!?!?!?!

למה את עושה לי את זה?!?!?! אני עדיין בוכה....אני מקווה מאוד שאת לא הורגת אותו!!!

חלק מהשורות לא הצלחתי לקרוא כי בכיתי כל כך הרבה...!

יש לו בערך 13 פרקים לנצח את הסרטן.....זה מספיק זמן.....=\