Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifAAY-עונה 2, פרק 53../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
כמו שאמרתי, שני הפרקים לפני האחרונים מפורסמים היום
וואו יום ראשון פרקים אחרונים ! מוזר.. שורות אחרונות: "אבל.. ג'יו.. אנחנו מדברים על דאגי. איך הוא יכול להביא ילדים כשהוא עוד ילד בעצמו?" טום שאל במלוא הרצינות. הוא לא יכל אפילו לדמיין את זה. "אז זהו, שהוא כבר לא. דאגי התבגר טום, ואחרי שהיה כל כך קרוב למוות, הוא מבין שצריך לחיות את החיים, ולתת חיים גם לאנשים חדשים" ג'יו התקרבה מעט לטום והניחה לו לפרוש את זרועו סביב כתפייה. "יש משהו במה שאת אומרת.." טום הרהר בדבריה. "אבל עדיין קשה לי לדמיין את דאגי הורה". "אני חושבת שכדאי שתתחיל להתרגל לרעיון, כי לפי דעתי לא ייקח זמן רב עד שנשמע חדשות משמחות מדאגי ואלי" ג'יו הרימה אליו את מבטה וחייכה. פרק 53 חזרתי הביתה מאושר. מחר יש להילארי יום הולדת שנתיים, ומחרתיים אני אזכה לשמור עליה. כל הבילויים האלו איתה גרמו לי לחשוב לפעמים מה היה קורה אם לי ולאלי היו ילדים משלנו. כאלה שהיו נראים כמונו ומתנהגים כמונו. כאלה שיכולתי ללמד אותם מה שאני רוצה, לשחק איתם מתי שבא לי, ולשמור עליהם כל הזמן! זה היה יכול להיות נהדר.. ובעצם, למה לא? אני עוד מעט בן עשרים וארבע, נשוי לאישה שאני אוהב. המוות אורב בכל פינה, אני לא יכול לדעת מתי הסרטן יתקוף אותי שוב, אני יכול ללכת מבלי להספיק לעשות את כל הדברים שרציתי. עוד לא הייתי בקוטב למשל! עוד לא הטסתי מטוס. עוד לא התנשקתי עם שריל קול, מה שבטח גם לא יקרה כי אלי תרצח אותי. והכי חשוב, עוד לא הבאתי דאגי קטן לעולם.. ... צעדתי פנימה אל תוך הבית וראיתי את תמונות הטלוויזיה מרצדות לנגד עיני. הווליום היה נמוך ואף אחד לא ישב על הספה וצפה בטלוויזיה. הבטתי סביב, כשראיתי את אלי שוכבת על הספה. עיניה עצומות, קווצת שיער נפלה על פניה. היא ישנה כמו מלאך. חייכתי לעצמי באושר וניגשתי אליה. היא כל כך יפה, עדינה. הייתי שמח אם לילד שיהיה לנו יהיה את היופי שלה ואת המוח שלי. לא, רגע. את היופי שלי ואת המוח שלה. לא! את היופי שלה ואת המוח שלה. כן, שיהיה לי ילד בדיוק כמוה. מושלמת. "דאג?" אלי פקחה עין אחת, מנומנמת, והביטה בי. חייכתי וליטפתי את לחיה ללא קול. "על מה אתה חושב?" היא שאלה. "עלי. עליך. על דור ההמשך" השבתי. "דור ההמשך?" אלי הרימה גבה. היא לא הבינה על מה לעזאזל אני מדבר. "כן, דור ההמשך שלנו. את רוצה שיהיה אחד כזה מתישהו לא?" היתממתי. אלי מיד התיישרה במקומה, כאילו לא ישנה שינה עמוקה עד לפני רגע. היא הסתכלה בי במבט חודר, עיניה הירוקות נקבו בתוך עיני שלי. "דאגי, אתה שיכור?" היא הביטה בי בדאגה. "אני צלול יותר מאי פעם" צחקתי. ידעתי שהיא לא תאמין לי, שהיא לא תבין. אבל יש לה את הזכות המלאה, אני לא בדיוק הטיפוס האבהי. "אז אני צריכה שתסביר לי, כי כרגע אני ממש מבולבלת" אלי נשענה אחורה על הספה. התיישבתי לידה. "המחלה ביגרה אותי המון. היא פקחה את עיני, גרמה לי להבין דברים שלא הבנתי קודם. החיים קצרים אלי, צריך לנצל אותם. צריך להספיק כמה שאפשר" פתחתי בנאום שלי. מעולם לא תכננתי את הנאומים הללו, ותמיד הם היו נגמרים בשטויות שהיו נפלטות לי מהפה, כרגיל. התפללתי שזה לא מה שיקרה עכשיו. אני חייב להוכיח לאלי שאני מסוגל להיות אבא. ואפילו אבא טוב. "הגעתי למסקנה שהדבר שאני הכי רוצה להספיק בחיים הוא.. ילד. ממך אל. בזמן האחרון אני כל כך נהנה להיות עם הילארי, וזה העלה בי המון מחשבות על איך זה אם יהיה לנו ילד משלנו." אלי הביטה בי בתדהמה בעודי מדבר אך לא נתתי לזה להפריע לי והמשכתי בהתלהבות. "זה יהיה נהדר! כבר דמיינתי הכל! יהיה לו חדר ממש צמוד לשלנו, נצבע אותו בורוד אם זו תהיה דאגלסית, או בכחול אם זה יהיה דאגלס. שנינו נטפל בו, באופן שווה. הוא יבוא איתנו לכל הסיבובי הופעות, גם שלי וגם שלך. נגדל אותו להיות כוכב רוק, אבל בלי סמים ואלכוהול, ברור" חייכתי. יכולתי להבחין בחיוך מתפתח בקצה זווית שפתיה של אלי. אם אני לא טועה, היה אפילו ניצוץ קטן בעיניה. "אלי" תפסתי בידה בחוזקה. "אני לא רוצה לפספס את החוויה הזאת, של להיות אבא. ואני יודע שאני מסוגל לזה, ואני רוצה את זה בכל לבי". דמעה זלגה על לחיה של אלי, אבל אני לא חושב שזאת הייתה דמעת עצב, משום שהיה חייכה, את החיוך הגדול ביותר שראיתי מימי. ללא מילה היא נפלה עלי בחיבוק. חיבקתי אותה בחזרה. "אני רוצה להיות אבא, ושאת תהיי האמא. אני רוצה ממך ילד אלי" הבטתי בה בעיניים נוצצות. "או ילדה" אלי צחקה ועוד דמעה זלגה מעיניה. חייכתי והתחלתי לצחוק גם אני. "אני אוהב אותך" נישקתי את שפתיה. אחר עלינו למעלה, לא מבזבזים זמן. ... עברה חצי שנה מאז. המצב לא השתנה הרבה. נראה שקייט כבר הבריאה לגמרי. היא אוכלת סדיר ובכמויות הנכונות, ואינה מקיאה כלל. דני שומר עליה ומטפל בה בהמון אהבה. הם לא נפרדים לרגע, כך זה היה מאז שהכירו. אהבת אמת. כולנו תוהים מתי הם כבר יתחתנו. אבל דני שלנו לוקח את הזמן. הארי ואייזי גם הם חזק בזוגיות, משלימים כל דקה שהיו בנפרד. הם נשבעו זה לזו שלעולם לא ייפרדו שוב, כי הבינו שלחוד הם פשוט לא יכולים. כולנו גלגלנו עיניים, מטילים ספק, אך נראה שהם מחזיקים מעמד וכל שנותר לנו לעשות הוא להחזיק להם אצבעות שיעמדו במילתם. גם הארי נקי, הוא לא שותה יותר. אפילו לא ביציאות עם הבנים. טום וג'יו ממשיכים ליהנות מהילארי שכבר גדלה והפכה בת שנתיים. היא הולכת ומדברת, וזכתה לכינוי "ליטל טוג'י" שזה שילוב של טום וג'יובנה. דאגי שלי הוא ה"גאון" שחשב על השם. ואני והגאון, מה כבר נותר להגיד? נשואים באושר, כמו זוג זקנים, אבל מרגישים הכי ילדים בעולם. איך אפשר שלא עם דאגי? הוא עדיין מעלה חיוך על שפתיי כל בוקר, עדיין גורם לי להיות האישה הכי שמחה בעולם. יש רק דבר אחד שגורם לשמחה שלנו להיות לא ממש שלמה, וזה ילד. ילד שיהיה שלנו. ילד שאנחנו מנסים להביא לאוויר העולם כבר חצי שנה, אבל לא מצליחים. ... "אל את באה? אנחנו נאחר את התור!" דאגי צעק לאלי מהקומה התחתונה. "אני כבר באה!" היא השיבה צעקה וסגרה את היומן שלה, הכניסה אותו אל המגירה הראשונה בשידה שליד המיטה ורצה במורד המדרגות, שמלתה הקיצית מתנופפת. "מה עשית שם?" דאגי כרך את זרועו סביב כתפייה של אלי. "כתבתי קצת" היא חייכה ושניהם עזבו את הבית, נכנסים לרכב בדרכם לרופא. הפעם לרופא לא היה שום קשר למחלתו של דאגי. הם נסעו לאסוף את תוצאות הבדיקות שעשו לא מזמן, כדי לגלות אם משהו לא תקין אצלם שמונע הבאת ילד לעולם. "אחריך מאדם" דאגי פתח את הדלת והושיט לה פרק 54 בהודעה הבאה
כמו שאמרתי, שני הפרקים לפני האחרונים מפורסמים היום
, והארי ואייזי איזה כיף שהכל הסתדר להם ! :] את כותבת מדהים, הכתיבה שלך מפתיעה אותי כל פעם מחדש, ואת יודעת לתאר ולכתוב מדהים .
