Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifAAY-עונה 2,פרק 9../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
אז חזרתי מארה"ב,והיה כ"כ כייייייייייייף@#$%^&*! שיואוו אתן לא מבינות,עשיתי מלאאא שופינג,ואשכרה הגשמתי את כל החלומות שלי! הייתי בפסל החירות,ובסוהו של ניו יורק,ובדיסני,גאדד היה מהמם
אבלללל.. ממש התגעגעתי לפורום,והיה חסר לי לא לפרסם
אז חזרתי,יאיי! הפרקים האחרונים: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1238&MessageId=128194477 שורות אחרונות: "תודה" אלי נשקה לו. "על מה תודה?" דאגי צחק. "על הכל. על הטיול המדהים הזה, על שאתה תמיד איתי, על שאתה מי שאתה" היא אמרה במתיקות. "אני אוהב אותך" הוא חייך ונישק את אפה קלות. "אבל את מדברת כאילו הטיול עומד להיגמר". "מה הוא לא?" אלי נראתה מופתעת. כבר שבוע שהם בהוואי והיא חשבה שהם חוזרים הביתה בקרוב. "נראה לך?!" דאגי התיישר מה שגרם לערסל להתנדנד ושניהם נפלו ממנו על החול. אלי התחילה לצחוק ראשונה. "יופי תראה מה עשית" היא קראה. דאגי התיישב בחזרה על הערסל ומשך את אלי לשבת עליו. "הטיול ממש לא נגמר. להפך, הוא רק התחיל" דאגי קרץ לה. למי שלא זוכרת,בפרקים הקודמים אלי ודאגי התחתנו וטסו לירח דבש בהוואי. קריאה נעימה 
פרק 9 למחרת דאגי ואלי הגיעו שוב לשדה התעופה. אלי הייתה מבולבלת. אתמול דאגי הבטיח שהטיול עוד לא נגמר, והנה הם חוזרים הביתה. "טיסה 643 להית'רו לונדון קריאה אחרונה" נשמע הכרוז. אלי אחזה במזוודה והתחילה ללכת. "היי לאן זה?" דאגי עצר אותה כשתפס בזרועה. "לא שמעת? הטיסה ממריאה" אלי השיבה בתמימות. "אל, אנחנו לא חוזרים ללונדון" דאגי אמר בחיוך והצביע ימינה. אלי הסיתה את ראשה אל הכיוון אליו דאגי הצביע. "זה המקום שאנחנו צריכים ללכת אליו" הוא לקח את המזוודה והתקדם אל עבר התור הארוך. אלי הלכה אחריו ונעמדה לצידו בתור. היא עדיין לא ידעה מה היעד הבא שלהם. דאגי גם לא גילה לה עד שישבו במטוס, זה לצד זו. "נוסעים נכבדים שלום רב. אני הקפטן שלכם להיום בטיסתנו לקליפורניה" קולו של הקפטן נשמע ברחבי המטוס. אלי הסתובבה בחדות אל דאגי. "קליפורניה?" היא שאלה וחיוך על שפתיה. "את הלונה פארק בלונדון אני חושב שמיצינו, אז מה דעתך על הלונה פארק הכי גדול בעולם?" דאגי השיב חיוך מתוק וערמומי מעט. אלי קפצה עליו בחיבוק, מודה לאלוהים על כל רגע שהיא איתו. ... "אז לאן הולכים עכשיו?" אלי שאלה את דאגי כשיצאו משדה התעופה בקליפורניה. מזג האוויר היה חמים, אך רוח נשבה על פניהם ובידרה את שערותיהם. "לדיסנילנד אלא מה?!" דאגי קרא בחיוך ורץ לתפוס מונית. אלי צחקה ורצה אחריו. המונית עצרה מול השער הענקי של דיסני. "היית מעדיפה להתחתן כאן?" דאגי שאל את אלי כשיצאו מהמונית וראה שהיא מסתכלת בעיניים נוצצות על השער הגדול. אלי העבירה את ראשה במבט חד אל דאגי. "מה פתאום!" היא קראה. "אתה יודע מה.." אלי המשיכה "לא היה לי משנה איפה נתחתן, העיקר להינשא לך" היא נשקה לו בלחי ורצה אל הכניסה. "עכשיו קדימה, למה אנחנו מבזבזים זמן?? בוא נעלה למתקנים!" אלי קראה צוחקת. "או או.." דאגי מלמל וגרר את המזוודה אחריו. "למה יש לי הרגשה של דז'ה וו פתאום?" הוא צחק לעצמו כשנזכר ביום שהלכו ללונה פארק, כשעלה לרכבת ההרים רק כדי להיות עם אלי, אפילו שפחד פחד מוות. ** לונדון- ביתם של הארי ואייזי ** "אייזי תסתכלי עלי כשאני מדבר אליך!" הארי קרא אחרי אייזי שיצאה בסערה מחדר השינה המשותף שלהם. "איך אני יכולה להסתכל עליך כשאתה תוקף אותי ככה?!" אייזי הסתובבה אל הארי בסערה וצעקה עליו. "אני לא תוקף" הארי שינה את טונו והפך רגוע יותר. "אני רק רוצה, לדבר.." "זה לא נקרא לדבר! אתה בא ומאשים אותי ולא נותן לי אפילו להסביר!" אייזי קראה ודמעות מאיימות להציף את עיניה. הארי התקרב אליה בצעדים קטנים ובראש מושפל כשהיא המשיכה לדבר. "זאת לא צורה לנהל שיחה הארי! אני לא עושה שום דבר בכוונה! חשבת על העובדה שאולי גם לך יש פגמים אדון מושלם?! אה?!" אייזי נחנקה מהדמעות. הארי נשם עמוקות וחיבק אותה, מאמץ אותה אליו בחוזקה. אייזי פרצה בבכי בלתי נשלט. היא התייפחה אל חזהו החסון של הארי, מרשה לעצמה להתפרק. "אני מצטער, באמת, לא התכוונתי.. אני מצטער" הארי לחש ונישק את ראשה, מלטף את שיערה. אייזי חיבקה אותו. גם היא הצטערה. היא לא התכוונה שזה יצא ככה כשהתחילה ללמוד. היא רק רוצה להשכיל, להשיג תואר ולהתקבל למשרד עורכי דין טוב. אבל זה גוזל את כל זמנה, וכל יום היא מבלה פחות ופחות עם הארי. הארי חזר הביתה מיום חזרות מפרך ורצה רק לבלות קצת עם האישה שהוא אוהב. לצאת לאיזה מסעדה טובה או פשוט לראות סרט יחד בבית. אבל מצא את אייזי לומדת. כשנישק אותה היא הדפה אותו מעליה בטענה שהיא צריכה ללמוד. כששאל אם היא מעוניינת לצאת היא השיבה שיש לה מחר בחינה והמון שיעורים. "ומה לגבי מחר?" הארי ניסה בכל זאת. "לא יכולה, קבעתי לקבוצת למידה עם עוד כמה סטודנטים" אייזי השיבה, לא מסירה את עיניה מהספר. "די! נמאס לי!" הארי קרא ודפק את ידו על שולחן העבודה של אייזי. היא קפצה בהפתעה והסתכלה עליו מעט המומה. אז כל המריבה החלה. הארי צעק עליה שהיא לא מקדישה לו זמן. הוא מבין שהיא לומדת, אבל גם לו יש עבודה קשה שגוזלת המון מחייו, אך הוא בכל זאת מוצא זמן להיות איתה. "אני כבר לא יודע מה לחשוב! אם את באמת חייבת ללמוד" הוא קרא "או שאת כבר לא רוצה להיות איתי! אם זה ככה רק תגידי!" הארי צעק. בתוכו הוא פחד מהתשובה, יודע שלבו יישבר אם היא תהיה חיובית. "איך אתה יכול להגיד את זה?!" אייזי השיבה צעקה. "אני אוהבת ללמוד ואני גם אוהבת אותך! זה קשה לי! תבין!" ועכשיו אחרי חילופי האש שהיו ביניהם, הם עמדו במסדרון, מחובקים, מצטערים על הכעס וההאשמות שהטיחו אחד בשנייה. "אני אשתדל למצוא יותר זמן לבלות יחד" אייזי הרימה את מבטה אל הארי. הוא חייך וניגב דמעה שזלגה על לחיה. "אני לא אוהב לראות אותך בוכה, ובמיוחד לא כשאני גורם לכך" הוא נשק לה במצחה וחיבק אותה אל כרבו. "אני אהיה יותר מבין, אני מבטיח". "תודה" אייזי חייכה אליו ונישקה אותו. היא ניתקה מהחיבוק והתקדמה אל עבר החדר. "לאן זה?" הארי הסתובב ושאל. "אממ, אני יוצאת" אייזי הסמיקה. הארי הביט בה במבט שדורש הסבר. "קבעתי ללמוד" היא פלטה. "אני מצטערת הארי, זה נקבע מראש" היא אמרה ונכנסה לחדר. אחרי שתי שניות היא יצאה עם נעלי עקב לרגליה וספרי הלימוד בידיה. הארי עמד עדיין המום במסדרון. הוא לא האמין שאחרי השיחה שהרגע ניהלו, היא באמת עוזבת אותו, שוב, לטובת הלימודים. "אוהבת אותך" היא קראה כשרצה במדרגות. הארי שמע את הדלת נסגרת אחריה. הוא נאנח וירד למטה, פתח את ארון המטבח והסתכל. מולו היו מיליוני קופסאות שימורים, אך מאחוריהן, בקבוק וויסקי. גדול. הוא פתח ארון אחר והוציא כוסית קטנה. עתה הוא החזיק ביד אחת את הוויסקי וביד השנייה את הכוסית. העביר את מבטו בין שניהם. לבסוף הוא וויתר על הכוסית, הניח אותה על השיש ופתח את הבקבוק. "לחייך הארי, ולחיי כמה שאתה מטומטם" הארי אמר לעצמו בציניות, הניף את הבקבוק באוויר ולגם ממנו ארוכות. פרק 10 בהודעה הבאה
אז חזרתי מארה"ב,והיה כ"כ כייייייייייייף@#$%^&*! שיואוו אתן לא מבינות,עשיתי מלאאא שופינג,ואשכרה הגשמתי את כל החלומות שלי! הייתי בפסל החירות,ובסוהו של ניו יורק,ובדיסני,גאדד היה מהמם
פרק 9 למחרת דאגי ואלי הגיעו שוב לשדה התעופה. אלי הייתה מבולבלת. אתמול דאגי הבטיח שהטיול עוד לא נגמר, והנה הם חוזרים הביתה. "טיסה 643 להית'רו לונדון קריאה אחרונה" נשמע הכרוז. אלי אחזה במזוודה והתחילה ללכת. "היי לאן זה?" דאגי עצר אותה כשתפס בזרועה. "לא שמעת? הטיסה ממריאה" אלי השיבה בתמימות. "אל, אנחנו לא חוזרים ללונדון" דאגי אמר בחיוך והצביע ימינה. אלי הסיתה את ראשה אל הכיוון אליו דאגי הצביע. "זה המקום שאנחנו צריכים ללכת אליו" הוא לקח את המזוודה והתקדם אל עבר התור הארוך. אלי הלכה אחריו ונעמדה לצידו בתור. היא עדיין לא ידעה מה היעד הבא שלהם. דאגי גם לא גילה לה עד שישבו במטוס, זה לצד זו. "נוסעים נכבדים שלום רב. אני הקפטן שלכם להיום בטיסתנו לקליפורניה" קולו של הקפטן נשמע ברחבי המטוס. אלי הסתובבה בחדות אל דאגי. "קליפורניה?" היא שאלה וחיוך על שפתיה. "את הלונה פארק בלונדון אני חושב שמיצינו, אז מה דעתך על הלונה פארק הכי גדול בעולם?" דאגי השיב חיוך מתוק וערמומי מעט. אלי קפצה עליו בחיבוק, מודה לאלוהים על כל רגע שהיא איתו. ... "אז לאן הולכים עכשיו?" אלי שאלה את דאגי כשיצאו משדה התעופה בקליפורניה. מזג האוויר היה חמים, אך רוח נשבה על פניהם ובידרה את שערותיהם. "לדיסנילנד אלא מה?!" דאגי קרא בחיוך ורץ לתפוס מונית. אלי צחקה ורצה אחריו. המונית עצרה מול השער הענקי של דיסני. "היית מעדיפה להתחתן כאן?" דאגי שאל את אלי כשיצאו מהמונית וראה שהיא מסתכלת בעיניים נוצצות על השער הגדול. אלי העבירה את ראשה במבט חד אל דאגי. "מה פתאום!" היא קראה. "אתה יודע מה.." אלי המשיכה "לא היה לי משנה איפה נתחתן, העיקר להינשא לך" היא נשקה לו בלחי ורצה אל הכניסה. "עכשיו קדימה, למה אנחנו מבזבזים זמן?? בוא נעלה למתקנים!" אלי קראה צוחקת. "או או.." דאגי מלמל וגרר את המזוודה אחריו. "למה יש לי הרגשה של דז'ה וו פתאום?" הוא צחק לעצמו כשנזכר ביום שהלכו ללונה פארק, כשעלה לרכבת ההרים רק כדי להיות עם אלי, אפילו שפחד פחד מוות. ** לונדון- ביתם של הארי ואייזי ** "אייזי תסתכלי עלי כשאני מדבר אליך!" הארי קרא אחרי אייזי שיצאה בסערה מחדר השינה המשותף שלהם. "איך אני יכולה להסתכל עליך כשאתה תוקף אותי ככה?!" אייזי הסתובבה אל הארי בסערה וצעקה עליו. "אני לא תוקף" הארי שינה את טונו והפך רגוע יותר. "אני רק רוצה, לדבר.." "זה לא נקרא לדבר! אתה בא ומאשים אותי ולא נותן לי אפילו להסביר!" אייזי קראה ודמעות מאיימות להציף את עיניה. הארי התקרב אליה בצעדים קטנים ובראש מושפל כשהיא המשיכה לדבר. "זאת לא צורה לנהל שיחה הארי! אני לא עושה שום דבר בכוונה! חשבת על העובדה שאולי גם לך יש פגמים אדון מושלם?! אה?!" אייזי נחנקה מהדמעות. הארי נשם עמוקות וחיבק אותה, מאמץ אותה אליו בחוזקה. אייזי פרצה בבכי בלתי נשלט. היא התייפחה אל חזהו החסון של הארי, מרשה לעצמה להתפרק. "אני מצטער, באמת, לא התכוונתי.. אני מצטער" הארי לחש ונישק את ראשה, מלטף את שיערה. אייזי חיבקה אותו. גם היא הצטערה. היא לא התכוונה שזה יצא ככה כשהתחילה ללמוד. היא רק רוצה להשכיל, להשיג תואר ולהתקבל למשרד עורכי דין טוב. אבל זה גוזל את כל זמנה, וכל יום היא מבלה פחות ופחות עם הארי. הארי חזר הביתה מיום חזרות מפרך ורצה רק לבלות קצת עם האישה שהוא אוהב. לצאת לאיזה מסעדה טובה או פשוט לראות סרט יחד בבית. אבל מצא את אייזי לומדת. כשנישק אותה היא הדפה אותו מעליה בטענה שהיא צריכה ללמוד. כששאל אם היא מעוניינת לצאת היא השיבה שיש לה מחר בחינה והמון שיעורים. "ומה לגבי מחר?" הארי ניסה בכל זאת. "לא יכולה, קבעתי לקבוצת למידה עם עוד כמה סטודנטים" אייזי השיבה, לא מסירה את עיניה מהספר. "די! נמאס לי!" הארי קרא ודפק את ידו על שולחן העבודה של אייזי. היא קפצה בהפתעה והסתכלה עליו מעט המומה. אז כל המריבה החלה. הארי צעק עליה שהיא לא מקדישה לו זמן. הוא מבין שהיא לומדת, אבל גם לו יש עבודה קשה שגוזלת המון מחייו, אך הוא בכל זאת מוצא זמן להיות איתה. "אני כבר לא יודע מה לחשוב! אם את באמת חייבת ללמוד" הוא קרא "או שאת כבר לא רוצה להיות איתי! אם זה ככה רק תגידי!" הארי צעק. בתוכו הוא פחד מהתשובה, יודע שלבו יישבר אם היא תהיה חיובית. "איך אתה יכול להגיד את זה?!" אייזי השיבה צעקה. "אני אוהבת ללמוד ואני גם אוהבת אותך! זה קשה לי! תבין!" ועכשיו אחרי חילופי האש שהיו ביניהם, הם עמדו במסדרון, מחובקים, מצטערים על הכעס וההאשמות שהטיחו אחד בשנייה. "אני אשתדל למצוא יותר זמן לבלות יחד" אייזי הרימה את מבטה אל הארי. הוא חייך וניגב דמעה שזלגה על לחיה. "אני לא אוהב לראות אותך בוכה, ובמיוחד לא כשאני גורם לכך" הוא נשק לה במצחה וחיבק אותה אל כרבו. "אני אהיה יותר מבין, אני מבטיח". "תודה" אייזי חייכה אליו ונישקה אותו. היא ניתקה מהחיבוק והתקדמה אל עבר החדר. "לאן זה?" הארי הסתובב ושאל. "אממ, אני יוצאת" אייזי הסמיקה. הארי הביט בה במבט שדורש הסבר. "קבעתי ללמוד" היא פלטה. "אני מצטערת הארי, זה נקבע מראש" היא אמרה ונכנסה לחדר. אחרי שתי שניות היא יצאה עם נעלי עקב לרגליה וספרי הלימוד בידיה. הארי עמד עדיין המום במסדרון. הוא לא האמין שאחרי השיחה שהרגע ניהלו, היא באמת עוזבת אותו, שוב, לטובת הלימודים. "אוהבת אותך" היא קראה כשרצה במדרגות. הארי שמע את הדלת נסגרת אחריה. הוא נאנח וירד למטה, פתח את ארון המטבח והסתכל. מולו היו מיליוני קופסאות שימורים, אך מאחוריהן, בקבוק וויסקי. גדול. הוא פתח ארון אחר והוציא כוסית קטנה. עתה הוא החזיק ביד אחת את הוויסקי וביד השנייה את הכוסית. העביר את מבטו בין שניהם. לבסוף הוא וויתר על הכוסית, הניח אותה על השיש ופתח את הבקבוק. "לחייך הארי, ולחיי כמה שאתה מטומטם" הארי אמר לעצמו בציניות, הניף את הבקבוק באוויר ולגם ממנו ארוכות. פרק 10 בהודעה הבאה
