Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifAll About You-פרק 16../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
האמ אז החלטתי להוסיף עוד פרק גם היום,שוב 3 פרקים במקום 2
(מקווה שזה בסדר) כי אני לא אהיה ביום שבת,אני נוסעת לצימרים וחוזרת בראשון
שוב תודה עצווווומה על התגובות שלכן
שורות אחרונות "אני מתכוון שזאת מכונית מעאפנה ושל כוסיות!" הארי קרא וג'יו גיחכה. "מה פתאום! ואת, מה את צוחקת??" טום הביט בג'יו מהמראה הקדמית. "בוא נגיד את זה ככה, לא הייתי מתביישת לבקש את המכונית הזאת ליומולדת" היא חייכה. "ככה את?" טום עשה פרצוף נעלב. "סליחה טומי, אני מאוד אוהבת את המכונית שלך" היא נשענה קדימה ונשקה לטום בלחי. "ואני אוהב אותך" טום השיב לה וליטף את כף ידה שהייתה על כתפו. טום לא היה מרוכז בנסיעה ובטעות סטה מהנתיב. המכונית החלה לנסוע לצד הכביש וכשטום הבחין במה שקורה כבר היה מאוחר מדי. לרגע נהייתה דממה כשרק צעקתם של הארי וג'יובנה מפלחת את האוויר. "טוםםםםםםםםםםםםםםם!" פרק 16: הייתה דממה. טום התעשת ראשון וישר הסתובב אחורה. "ג'יובנה את בסדר?!" הוא שאל בדאגה. "אני בסדר גמור" ג'יו חייכה חיוך קטן ונגעה בידו של טום, רועדת. "הארי??" טום קלט שראשו של הארי נשען אחורה על הכיסא ועיניו עצומות. "מה קרה לו??" ג'יו נלחצה. "הארי! תענה לי!" טום ניער אותו בפאניקה. הארי לא הגיב. "מה לעשות מה לעשות?!" טום שאל בלחץ. "תתקשר לאמבולנס!" ג'יו צעקה. "שום אמבולנס!" הארי פקח מיד את עיניו. "הארי!!" ג'יו וטום צעקו יחד. "איך? מה? למה?" טום החל לגמגם ולא הבין. הארי חייך כמתנצל ואז נפל לטום האסימון. "אתה חתיכת מטומטם!" טום נתן לו אגרוף חזק לכתף. "אתה לא מבין איך הלחצת אותנו!" ג'יו צעקה עליו. "מצטער, רק רציתי ללמד את טום קצת לקח ולשים לב למה שקורה סביבו" הארי אמר בקול חלש. "לא אני לא מאמין! אתה נורמלי תגיד לי?! איזה דפוק אתה!" טום צרח ויצא מהמכונית בטריקת דלת. הארי שתק והחליף מבטים עם ג'יו. היא הסתכלה עליו במבט מאשים ויצאה החוצה להרגיע את טום. "טומי, כולם בסדר, זה הכי חשוב" היא באה מאחוריו ונגעה בכתפיו, מנסה להרגיע אותו. "אני יודע! אבל הארי ממש הלחיץ אותי! הוא לא יכול לעשות את זה! חשבתי שהוא.. ושאני.." טום אמר בקול רועד והסתובב אל ג'יו. היא חיבקה אותו בחוזקה. הארי יצא גם הוא מהרכב והתקרב אל טום עם ידיו בכיסיו בלי לומר מילה. טום הסתכל עליו אך גם הוא לא דיבר. "אני לא מאמינה איזה מזל היה לנו, שנתקענו בערימת החציר הזאת" ג'יו רק עכשיו קלטה איך ניצלו כשהסתכלה על הרכב ואמרה זאת כדי לשבור את הקרח. היא לא רצתה שתתחיל מריבה ביניהם. טום הסתכל על כל הקש שהיה מפוזר על מכוניתו האהובה. "המיני שלי!" הוא נשכב עליה. "זה סימן מאלוהים שאתה צריך למכור את האוטו הזה!" הארי אמר בצחוק, מנסה לכפר על הטעות שעשה קודם. "אויש שתוק כבר" טום דחף אותו מעט. "אל תגיד לי לשתוק, תראה מה קרה בגללך" הארי התרגז ודחף אותו קלות בחזרה. "היי היי, אל תריבו, זה היה באשמתי, לא הייתי צריכה להסיח את דעתו של טום אבל כולם בסדר וזה מה שחשוב!" ג'יו הרגיעה את הרוחות. "נוו תיכנסו לרכב ונמשיך לנסוע, אני לא רוצה לאחר" היא אמרה וגררה אותם למכונית. הארי וטום נכנסו למכונית וטום התחיל לנהוג בדממה. אחרי כמה זמן ג'יו נרדמה כששמעה שירים באייפוד. "שמע, אני מצטער.." הארי אמר בשקט. "כן.. גם אני" טום השיב. "לא הייתי צריך להעמיד פנים, הגזמתי, סליחה" הארי התנצל. "זה בסדר אחי" טום טפח על כתפו אך לא הוריד את עיניו מהכביש. "אני פשוט שמח שאתה בסדר". ג'יו שמעה את השיחה וחייכה לעצמה. "מה את מחייכת שם?" הארי קלט אותה. "מממ סתם" היא צחקה. הארי פתח את החלון והרוח גרמה לשערם להתעופף ברוח. "טומי, תראה את כל השערות שלך עפות, אתה חייב להסתפר כבר" ג'יו העבירה יד בשיערו. "השתגעת?? עד שגידלתי אותו ככה!" טום קרא. "צודק, האורך מסתיר את הכיעור" הארי גיחך וטום תקע בו מרפק. "בסדר, אני שותק" הארי חייך. המשך הנסיעה עבר בנעימים בשתי המכוניות ואחרי כשלוש שעות הגיעו כולם לביתו של ריצ'ארד. "היי הארי, טום, בואו לעזור לנו להוציא את התיקים של אלי" דני קרא להם. "נראה לך? אתה יודע כמה התיקים של ג'יו שוקלים??" ענה לו טום. "אויש תשתוק, יש בפנים גם את הבגדים שלך" אמרה ג'יו כשיצאה מהמכונית. "אל תתבכיינו, שלושתנו ביחד נצליח לקחת את התיקים" אלי חייכה לדני ודאגי והרימה תיק קטן. "כבר הזכרתי שאני לא שרירי במיוחד?" דאגי ניסה להרים את אחד התיקים. "מאיפה נכנסים?" הארי גירד בראשו כשנעמדו כולם מול החומה הענקית שהקיפה את הבית. "אממ.. הו הנה האינטרקום" טום אמר וצלצל בפעמון. "כן?" קול בקע מהמכשיר. "אממ.. אנחנו מקפליי" טום אמר והשער הגדול נפתח. "וואו!" כולם קראו ביחד. מולם עמד בית ענקי בצבע שמנת, עם חלונות גדולים ומרפסות רחבות. שביל אבנים הוביל אל הכניסה לבית, שאותו הקיפו דשא ירוק וצמחים טרופיים שונים. "איזה בית יפה" ג'יו התפעלה והתקדמה על השביל "בואו כבר" היא קראה לכולם שעדיין עמדו נפעמים מגודלו של הבית. דאגי התעשת והתחיל לרוץ על השביל לכיוון הדלת, כאילו התיק לא כבד לו בכלל. הוא דפק בדלת בהתרגשות ובינתיים הצטרפו גם האחרים. "בנים!" ריצ'ארד פתח את הדלת וחיוך גדול על פניו. "היי ר'יץ, מה קורה גבר?" דני חיבק אותו כשהוא שומט את התיק הגדול ונאנח. אחריו נכנסו כולם ובירכו את ריצ'ארד לשלום, והניחו את התיקים בצד החדר. "אז איפה אליסון המפורסמת?" ריצ'ארד שאל בחיוך. כולם הפנו את מבטיהם לאלי ודאגי אחז בידה. "אלי, תכירי זה ריצ'ארד המנהל החביב שלנו. ריצ'ארד זאת אלי, הזמרת הכי מדהימה שתפגוש בחייך, וגם הכי יפה" דאגי חייך ואלי וריצ'ארד לחצו ידיים. "עם זה אני לא מתווכח" ריצ'ארד צחק. "נעים מאוד" אלי חייכה. "שמעתי עליך הרבה, כולם מאוד אוהבים אותך" היא אמרה. "ואני אוהב את כולם" הוא חייך אליה בחמימות "יש לי הרגשה שאני ואת נסתדר נהדר". דאגי חייך לעצמו. הוא שמח שהם מסתדרים. ריצ'ארד היה דמות אבהית בשבילו. הוא והבנים בלהקה תמיד דאגו לו משום שאביו אף פעם לא היה שם בשבילו, והוא רוצה שהאישה שהוא אוהב תהיה ביחסים טובים עם האדם שהוא כמו אביו. "בואו אתם בטח רעבים" ריצ'ארד אמר והתקדם לכיוון המטבח, כשכולם הולכים אחריו. "אין לך מושג כמה!" דני אמר בפרצוף מורעב וכולם צחקו. "כשנכנסו לחדר האוכל הם ראו שולחן גדול וערוך. "יאמיי!" דני קפץ והתיישב בראש השולחן. כולם התיישבו מחויכים. "תצטרכו לסלוח לי כי אני לא אוכל לאכול איתכם, יש לי מלא עבודה וילדים קטנים להשכיב לישון" ריצ'ארד התנצל. "אני מתה לפגוש שוב את החמודים האלה" ג'יו חייכה. היא תמיד רצתה להיות אמא, וידעה שטום הוא המיועד להיות אבי ילדיה. "אל תדאגי, מחר בבוקר תפגשו את כולם, בתיאבון" ריצ'ארד חייך ויצא מהחדר. בשנייה שיצא ארבעת הבנים התנפלו על האוכל כאילו לא ראו אוכל מימיהם. אלי וג'יו החליפו ביניהן מבטים וצחקו. "למה את לא אוכלת?" דאגי פנה לאלי בפה מלא אוכל. "דאגי! לא מדברים בפה מלא" אלי צחקה. "מממ זה מעולה! תטעמי" דאגי המשיך ודחף לפיה של אלי כף מלאה בסלט טעים שהיה שם. כשסיימו לאכול הלכו כולם לסלון ועל השולחן חיכו להם המפתחות לחדרים. טום מיד תפס מפתח ואחז בידה של ג'יו. "אנחנו הולכים לישון" ג'יו חייכה וגררה את טום אחריה. הם לקחו את התיקים ויצאו. הארי ודני לקחו בזריזות כל אחד מפתח והלכו. אלי ודאגי החליפו מבטים. על השולחן נשאר רק עוד מפתח אחד. דאגי הסתכל לתוך עיניה של אלי, מנסה לקרוא את מחשבותיה. היא חייכה. "בוא" אלי אמרה, לקחה את המפתח ומשכה את דאגי בידו. הוא נשק לה בלחי וביחד הם הרימו את התיקים והתקדמו לכיוון החדרים. פרק 17 בהודעה הבאה
האמ אז החלטתי להוסיף עוד פרק גם היום,שוב 3 פרקים במקום 2



