Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 17../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
ממ אז טכנית כבר יום שבת, ואני לא מצליחה להירדם
(ממש בדרך אגב, כתבתי את הפרק השני ל-AAY חח) השורות האחרונות: "את בטוחה עכשיו הול'ס, ואנחנו לא ניתן לשם דבר רע לפגוע בך" דני חייך אלי בעודי עדיין בזרועותיו. ליטפתי את תלתליו של דני ביד אחת. חייכתי, צחקתי, הייתי מאושרת. מבטי נדד אל דאגי. ידיו היו שלובות, חיוך מקסים נסוך על שפתיו. מבט אחד בו, מבט קטן, אישר לי שאני אכן בטוחה איתם. וזאת הייתה ההרגשה הכי מדהימה בעולם. פרק 17 עברו שבועיים מאז המקרה עם הולי ואדם. מאז שהיא נישקה אותי באותו ערב. לא ידעתי מה לעשות הלאה. אנחנו ביחד? אנחנו ידידים? אנחנו ידידים שמתנשקים? מה זה אמור להיות? רציתי לעשות משהו, משהו שיראה לה שאני רוצה אותה קרוב אלי. אבל לא עשיתי כלום. פחדתי שהיא תדחה אותי. אולי אחרי אדם היא צריכה קצת זמן לבד, ומגיע לה הזמן הזה. אני אחכה לה, כמה שצריך. בחיי שאף פעם לא הרגשתי ככה למישהי. זה מפחיד אותי.. וזה מוזר. ... "דאגי.. דאג.. דאגלס.. דאגי !" דני נופף מול פניי, מנסה להעיר אותי מהמחשבות. שמתי לב שהוא קורא לי אבל העדפתי להמשיך לחשוב על הולי. היא הרבה יותר מושכת מדני, זה בטוח! "מה אתה רוצה קרצייה?" נכנעתי לבסוף. "מה אני רוצה? מה אתה רוצה?! השעה שתיים בלילה, פתאום דפקת אצלי בדלת ואמרת שאתה לא יכול לישון. הסכמתי לארח לך חברה אבל אתה בוהה בתקרה שלי. תתעורר!" דני כמעט וצעק עלי. אני יכול להבין אותו, זה לא נחמד כשאיזה בלונדיני מוזר מופיע בבית שלך בשתיים בלילה, מעיר אותך משינה מלאה בחלומות על בחורות. אני בטוח בזה. "אני מצטער דן." מלמלתי. לא יכולתי להוסיף יותר מזה. לפני שעה הייתי עוד במיטה שלי, מתהפך מצד לצד. זה ככה מאז שהולי נישקה אותי, לפני שבועיים, והשאירה אותי חסר נשימה. "זאת הולי אה?" דני התיישב לצדי על הספה. הנהנתי בשתיקה. אין מה לעשות, הוא מכיר אותי יותר טוב משאני מכיר את עצמי. "וואו נתפסת עליה חזק. לא ראיתי אותך הרבה זמן ככה.. מאז.." דני הביט למעלה, כמנסה להיזכר. ואז הוא חייך. ידעתי שהוא נזכר. זה היה מזמן, לפני ארבע שנים בערך. קראו לה ואלרי, והיא הייתה מהממת. גבוהה ובלונדינית, עם עיניי דבש שחודרות עמוק בגופם של גברים. היא נתנה בי מבט אחד והייתי שלה. כמעט שנה נמשכה האהבה המתוקה הזאת שסחפה אותי כמו עיוור אחריה. אבל אז היא עזבה, אני אפילו לא יודע לאן. השאירה אותי עם לב שבור, מרוסק לחתיכות, מפוזר על הרצפה. טום, דני והארי היו צריכים לאסוף את שבריי, לטפל בי כמו הורים מסורים עד שהתגברתי עליה. היא ממש סובבה לי את הראש. מאז פחדתי להיות עם בחורות. כל הקשרים שהיו לי נגמרו דיי מהר, עזבתי אותן, לפני שהן יכלו לעזוב אותי, או לעזוב את העיר. רק שלא אצטרך להיות שוב אותו שבר כלי כמו אחרי שואל עזבה אותי. לא הרשתי לעצמי להתאהב שוב. אבל עכשיו, מה לעזאזל קורה לי? הולי מטריפה אותי, אני לא יכול לישון, רזיתי קילו וחצי בשבועיים, ובשביל כחוש כמוני זה נוראי! אני רואה אותה וצמרמורת אוחזת בי, שמה עולה לדיון ואני משתתק ומסמיק. רק המחשבה עליה מעוררת בי דאגי שלא הכרתי, דאגי חולמני כזה, שחולם ורוד, שחולם מתוק, שחולם עליה.. "מאז ואלרי" השלמתי את המשפט של דני אחרי עשר דקות ארוכות של מחשבות. הוא הנהן אלי. "היא הייתה משהו" צחק כשנזכר. כן, ואל הייתה מדהימה. "אבל הולי.." הוסיף, החיוך ממשיך להתפרש על פניו. תקעתי בו מבט מאיים. רק זה חסר לי, שהדון ז'ואן הזה יתעלק על הולי, ואז בכלל אין לי סיכוי. "מה הולי?" שאלתי בקרירות. "היא עוד יותר. גם יפה, וגם כל כך מתוקה. דאגי בחיי שיש לך כאן מציאה שאסור לפספס" דני הניח יד על כתפי. דבריו הרגיעו אותי, לפחות הוא לא מתכנן לגנוב לי אותה. הסכמתי עם מה שאמר לי, אסור לי לפספס את ההזדמנות איתה. לא שוב. ידעתי שדני יודע על מה הוא מדבר כשהוא מתאר את אופייה של הולי. מאז אותו ערב אני שומע אותם מדברים הרבה, בטלפון, לפעמים הם נפגשים לקפה, היא באה אליו, הוא בא אליה לעבודה. זה מוזר, אני קצת חושש מזה, אבל דני אח שלי, הוא לא יעשה לי כזה דבר. הבנתי משניהם שהם גילו אחד את השנייה, בתור חברים טובים, כמעט אחים. לדני יש קטע מוזר כזה. או שהוא שוכב עם הבנות שהוא פוגש, או שהוא מוצא בהן ידידות נפש. אני רק שמח שהולי היא בשבילו הסוג השני של הבנות, ומקווה שבשבילי היא תהיה מהסוג הראשון. וגם מהסוג השני כמובן, אני לא כזה שטחי! "מה אתה מתכנן לעשות בקשר אליה? להמשיך לשתוק כל פעם שהיא מדברת אליך? אתה מתנהג כמו ילד קטן דאג!" דני הכריז. הבטתי בו בעיניי עגל גדולות. "ומה אני אמור לעשות? אחרי שהיא נישקה אותי לפני שבועיים לא קרה בינינו כלום, ואולי גם לא אמור לקרות.." מלמלתי. באמת שכבר לא ידעתי מה לחשוב. "בטח שאמור לקרות! אני רואה את הניצוצות! יאללה תעשה צעד, תהיה גבר!" דני עודד אותי. חייכתי אליו. "כן, אני אעשה צעד! אני אהיה גבר!" נעמדתי, יותר בטוח בעצמי. דני נעמד מיד אחרי. "מחר על הבוקר!" הוא טפח על שכמי. "לא" התיישבתי בשתיקה. דני גלגל את עיניו ומשך אותי שוב לעמידה. "זאת פקודה!" הניח יד על מצחו בתנועה כזאת של חיילים. גיחכתי, כמה מטופש הוא. "בסדר בסדר, מחר על הבוקר" נכנעתי לו, כמו תמיד. ... מחר על הבוקר הגיע. הגעתי אל הפארק, מקום עבודתה של הולי. הטרמפולינה הייתה ריקה והיא ישבה על הדשא, משחקת בעלים. חייכתי כשראיתי אותה. שיערה הבהיר התבדר ברוח והיא נראתה כמו ציור. רציתי למסגר אותה ולתלות את התמונה בעיני רוחי. "מעניין שם למטה?" התקרבתי אליה. היא הרימה אלי מבט דבש טהור. "למעלה יותר" הולי צחקה צחוק ילדותי שכזה ואני התיישבתי לצידה. "הכל בסדר?" שאלתי, מנסה לפתוח בשיחה. לא ידעתי מה בדיוק באתי להגיד לה.. דני לא אמר לי את זה אתמול בלילה.. אוף דני! "מעולה. באת לכאן בשביל משהו מסוים?" היא שאלה ישר, לא נותנת לי מספיק זמן לחשוב על סיבה. טוב, קדימה דאגי, זה הזמן. תציע לה לצאת, תנשק אותה, תעשה משהו! "כן" אמרתי בקול חנוק. היא סימנה לי בעיניה הגדולות להמשיך לדבר. "רציתי להציע לך.." עצרתי לכחכח בגרוני. ולפתע השתנקתי. הלב שלי פעם בקצב מואץ, היא הייתה כל כך יפה. אני לא יכול, לא. אני לא יכול. "עבודה" אמרתי לבסוף, הדבר הראשון שעלה לי לראש. מטומטם, אני כזה מטומטם! "עבודה?" הולי הביטה בי בפליאה. זאת נימת אכזבה ששמעתי בקולה או שאני סתם מדמיין? "אממ כן.." מלמלתי. "אצלנו במשרד, נשלם לך טוב" ככה היא תהיה יותר קרובה אלי, כמו שרציתי. "נשמע נהדר. אבל מה עם הפארק?" הולי הביטה אחורה אל הטרמפולינה הריקה. "תתפטרי. אצלנו תיהני יותר" קרצתי לה. אני מקווה שתסכים, וככה גם אני איהנה יותר. פרק 18 בהודעה הבאה
ממ אז טכנית כבר יום שבת, ואני לא מצליחה להירדם
שיהיה לכן סופ"ש רגוע ונעים, גמר חתימה טובה, וצום קל למי שצמה
