Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 47../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
שתי שאלות יש לי אליכן: 1. מה קורה עם מספר התגובות ??
חח בנות אכזבתן, זה כבר כמעט הסוף, קדימה, מאמץ אחרון. 2. איפה אלכססססססס !?!??! ** תסתכלו שנייה בסוף של פרק 46 משבוע שעבר. אף אחת לא הבינה למה היה רווח כזה בין המחשבות של הארי למחשבות של הולי? זה לא בטעות, אז הנה לכן נקודה למחשבה
** היום יש רק פרק אחד. תפעילו את השיר הזה http://www.youtube.com/watch?v=IMa8_iCXZz8 כשאתן מתחילות לקרוא. השורות האחרונות: נשכבתי שוב על הגב. לא האמנתי להארי. אני יודעת לזהות גבר בוכה. אבל העדפתי לא להמשיך ולתחקר אותו. הוא יותר מדי מאצ'ו בשביל לספר מה מציק לו. עצמתי את העיניים, ולאט לאט, שוב שקעתי בשינה. פרק 47
יצאתי מהבית, האוויר היה קריר, כרגיל. על המדרכה, שלוליות. ניסיתי לא להתפתות ולדרוך בהן. עשיתי את דרכי אל הבית של אד. הייתה בי מעין הרגשה מוזרה, כאילו עוקבים אחרי. כאילו יש עיניים שנעוצות בגבי. הסתובבתי אחורה. לא היה שם אף אחד. המשכתי ללכת, לא שקטה. "הולי?" שמעתי קול מתוק קורא לי. קול מוכר כל כך, קול רחוק ומעומעם, קול המלווה בגעגוע עמוק. קול שהעלה בי דמעות. הסתובבתי בחדות ושם הוא עמד. מבטו תכול משאי פעם ראיתיו, ידיו היו בכיסים ועל פניו חיוך רחב. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לא האמנתי שזה הוא. זה לא יכול להיות! "דאגי?" מלמלתי כשהדמעות חונקות את גרוני. הוא רק הנהן לי בשקט, החיוך האין סופי עדיין על פניו. הוא פרש את זרועותיו, מסמן לי לבוא, להעניק לו חיבוק שכל כך השתוקקתי להעניק לו. הרבה זמן. רצתי אליו, הכי מהר שיכולתי. הוא המשיך לחייך אלי. לא חשבתי על היגיון, לא חשבתי על כלום. רק הייתי שמחה שהוא חזר, שהוא פה. שדאגי שוב איתי. הגעתי אליו ומיד כרכתי את זרועותיי סביב צווארו. הוא הידק את ידיו שלו סביב מותניי. ואז הכל השתחרר. בכיתי כמטורפת, מרטיבה את כל חולצתו. חולצה תכלת של הארלי, אותה חולצה שלבש ביום התאונה. "אני לא מאמינה שאתה פה, כל כך התגעגעתי" לחשתי לו באוזן, ליטפתי את שיערו. "גם אני התגעגעתי אליך הולי" הוא דיבר אלי, ואני נמסתי. כמה טוב לשמוע שוב את שמי על שפתיו. "את מאושרת הולי?" הוא שאל, עדיין היינו מחובקים. "עד כמה שאפשר" השבתי לו, מסרבת להרפות. הרחתי את ריחו המוכר, שאפתי עמוק לריאות, כמו סם. "טוב לך עם הארי. הוא אוהב אותך, הוא דואג לך. יהיו לכם חיים נפלאים יחד" דאגי עתה הרחיק אותי מעט ממנו. הוא אחז את פניי הדומעות בכפות ידיו. "כן, טוב לי איתו. ואני אוהבת אותו גם. אבל חיים נפלאים? תמיד חשבתי שיהיו לי חיים נפלאים איתך דאגי" המשכתי לבכות, הייתי כל כך מבולבלת. "איתי כבר לא יוכלו להיות לך חיים, אבל עם הארי לעומת זאת.." דאגי נשק ללחיי. עצמתי את עיני, נוצרת בלבי את הרגע. "אבל אתה חי עכשיו" לחשתי. דאגי הביט עמוק אל תוך עיני. כמה טוב לשוב ולהביט בעיניים המדהימות שלו. "לא בדיוק הולי. רק באתי לאחל לך בהצלחה בחייך עם הארי. אל תוותרי על האהבה שלכם, היא תעשה אותך מאושרת גם כשאני לא כאן" דאגי חיבק אותי שוב ואני לא יכולתי להפסיק לבכות. למה הוא אומר לי את הדברים האלה עכשיו? הוא חי? הוא מת? מה קורה כאן? "אבל דאגי.." ניסיתי להבין. הוא קטע אותי. "את אוהבת את הארי, והוא אוהב אותך" דאגי נשק ללחיי השנייה. גשם התחיל לרדת, גשם שתוך שניות הפך למבול, שוטף את שנינו. "ומה איתך?" בכיתי, דמעותיי מתמזגות בטיפות. "אני אוהב אותך הולי. תמיד אהבתי ותמיד אוהב" הוא נשק לשפתיי, נשיקה ארוכה שהייתה נחוצה לי כל כך. נשיקה מלאת אהבה ותשוקה. מלאת געגוע. "אבל אני לא כאן יותר. ויש מישהו אחר שימלא את מקומי" הוא עצר ואמר לי. "הארי" הנהנתי בראשי וחייכתי חיוך קטן. "להתראות הולי" דאגי התרחק לפתע שני צעדים אחורה ונופף בידו. "מה? לאן אתה הולך?" נבהלתי. לבי החל לפעום בחוזקה. דאגי לא השיב. הוא עמד שם, עם חיוך רחב, מנופף אלי. "דאגי! אל תלך! אל תשאיר אותי לבד!" הושטתי את ידיי, אבל דמותו התערפלה, הוא החל להיעלם. "דאגי!" נפלתי על ברכיי ובכיתי בגשם כשהוא כבר לא היה שם. כשהוא הלך לי.. שוב. "דאגי" מלמלתי את שמו ופקחתי עיניים. הייתי בחדר שלי ושל הארי, במיטה שלנו. הבטתי סביבי, החדר היה ריק. התרוממתי תוך כדי אנחה כבדה. נגעתי בפניי, הן היו לחות. ספק מזיעה ספק מדמעות. היה טוב לראות אותו, לשמוע את קולו. אפילו אם זה רק בחלום. נזכרתי בדברים שאמר לי שם, בחלום. הוא צודק. דאגי אוהב אותי, ואני לנצח אוהב אותו. אבל הוא לא כאן יותר, אז יש מישהו אחר שיאהב אותי, שיעשה אותי מאושרת. ואני גם אוהב אותו, ואעשה אותו מאושר. הארי. ------------------------------------ לכל מי שהתגעגעה לדאגי
תהנו, מחכה ל(הרבה) תגובות חח
שתי שאלות יש לי אליכן: 1. מה קורה עם מספר התגובות ??
