Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 48../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
** שימו
! את הפרק הבא, הפרק האחרון לפיק, אני אפרסם ביום שני הבא, לא יום ראשון !! ** תפעילו את השיר הבא כשמופיע הסימן
http://www.youtube.com/watch?v=OuObQXyiaX0 השורות האחרונות: "דאגי" מלמלתי את שמו ופקחתי עיניים. הייתי בחדר שלי ושל הארי, במיטה שלנו. הבטתי סביבי, החדר היה ריק. התרוממתי תוך כדי אנחה כבדה. נגעתי בפניי, הן היו לחות. ספק מזיעה ספק מדמעות. היה טוב לראות אותו, לשמוע את קולו. אפילו אם זה רק בחלום. נזכרתי בדברים שאמר לי שם, בחלום. הוא צודק. דאגי אוהב אותי, ואני לנצח אוהב אותו. אבל הוא לא כאן יותר, אז יש מישהו אחר שיאהב אותי, שיעשה אותי מאושרת. ואני גם אוהב אותו, ואעשה אותו מאושר. הארי שלי. פרק 48 מנקודת המבט של הארי. הפרק השני של היום (פרק 49) מתרחש שבוע אחרי ההתרחשות בפרק 48, נא להיות ערניות ולשים לב ! טום וקלייר חזרו מצרפת. בילינו ערב שלם בלשמוע את החוויות שלהם, בלראות את אלפי התמונות ולקבל את המתנות שלנו- החלק הטוב ביותר בערב. הולי וונסה קיבלו בגדים, איפור וכאלה שטויות של בנות. אני ודני קיבלנו דיסקים, כובעי גרב וכמה גאדג'טים נחמדים. ג'ני קיבלה בובות ומדבקות. היא הייתה מאושרת, כמו כולנו. "לא קניתם שום דבר לעצמכם?" דני שאל בתמימותו. "נראה לך?! קלייר קנתה את כל הבגדים בפריז!" טום קרא. "וטום קנה את כל השוקולדים בפריז!" היא החזירה לו באותו המטבע ואף אחד מאיתנו לא יכל לעצור את הצחוק. טום וקלייר הם בהחלט הדוגמה לזוג נשוי למופת. הם משלימים אחד את השנייה, דואגים זה לזו, אוהבים, כל כך. אני ודני התערבנו על כמה זמן יעבור עד שקלייר תיכנס להריון. הוא אמר חודש, אני חודשיים. אם כבר דני, הבחור הצליח להפתיע את כולנו. מרודף שמלות חסר מעצורים, שבילה כל לילה בשבוע עם מישהי אחרת, שהכניס למיטה אלפי בנות, הוא הפך לגבר של אישה אחת, של ונסה. היא שינתה אותו מהקצה אל הקצה. קלייר מספרת שראתה את הניצוץ בעיניו עוד בערב שהפגישה ביניהם, היא ידעה כבר אז שזה יהיה זיווג מוצלח, ולא טעתה. דני באמת מאוהב בה, הוא הודה בפניי, בפעם הראשונה בחייו. דני מעולם לא הרגיש ככה כלפי מישהי, לפחות לא במהלך כל השנים הארוכות שאנחנו מכירים. זה מוזר לראות אותו ככה, כל כך שונה. הוא הפך פתאום לג'נטלמן רומנטיקן שכזה. אבל, מוזר בצורה הטובה, כי אני שמח שהוא סוף סוף מצא את האישה בשבילו, האישה שתהפוך אותו לגבר שיודע מחויבויות מהן, ולא מפחד ובורח מהן, כמו שעשה כל חייו.
בקשר למקפליי, טוב, היא התפרקה כבר מזמן. אף פעם לא ממש דיברנו על זה, אבל הנושא היה ברור לכולנו אחרי שדאגי נפטר. אין להקה בלעדיו. היא חסרה לנו מאוד, זאת בכלל לא שאלה. אני מרגיש ריקנות שכזאת, ולא יודע מה אעשה עם עצמי עכשיו. למרות שיש לי מספיק כסף מכל השנים עם מקפליי, ואני לא באמת חייב לעבוד, חיי יהיו שטחיים ללא עשייה. ובלי הלהקה, אני מרגיש אבוד. כולנו מרגישים כך. לפני כמה ימים שלושתנו נכנסנו לבית של דאגי. אני, טום ודני. עברה בי צמרמורת כשהיינו שם, כי כל דבר קטן הריח כמוהו, כל דבר קטן הזכיר אותו וגרם לנו נואשות לצריבה בגרון ודמעות בעיניים. אני לא יודע מה בדיוק באנו לעשות שם, אבל פשוט התחלנו להסתכל ולגעת בדברים שהיו שלו. העיניים של אף אחד מאיתנו לא נשארו יבשות, והתהלכנו בבית בדממה, בוכים חרש. "היי הארי, דן, בואי מהר!" שמענו את טום קורא לנו מהקומה השנייה. הבטנו זה בזה ורצנו במעלה המדרגות, מוחים את הדמעות בדרך. "מה יש?" שאלנו כשנכנסו לחדרו של דאגי. בשנייה שדרכתי בו הכה בי גל של געגועים וזיכרונות. כל כך קשה בלעדיו. "תראו מה מצאתי" טום ישב על מיטתו של דאגי והחזיק בידו קובץ של דפים. על הדפים היה כתב ידו המבולגן של דאג. "אני חושב שאלה שירים שהוא כתב, ולא הראה לנו אף פעם" טום ניגב דמעה אחת שכמעט נגעה בשפתו. הוא הביא חלק מהשירים לי, חלק מהם לדני וחלק השאיר אצלו. קראנו את הכתוב בדפים בדממה, משתדלים לא להכתים אותם בדמעות. חלק מהשירים היו מוזרים יותר, חלקם היו מוזרים פחות. אבל אחרי הכל, זה דאגי שכולנו מכירים ואוהבים. למרות זאת, אין מה להגיד, הבחור יודע לכתוב שירים קליטים, ואפילו כמה דיי טובים. הבטנו זה בזה וידענו מה עלינו לעשות. כבר למחרת נכנסנו שלושתנו לסטודיו הישן, כל אחד בעמדתו. אני מאחורי התופים, דני במרכז וטום מצד ימין שלו. בצדו השמאלי של החדר, היה חלל ריק, חלל שאף פעם לא יתמלא, כי מי שאמור לאייש את אותו המקום, כבר לא ידרוך בו עוד לעולם. התאמצנו להשאיר את הדמעות בפנים וקראנו שוב את השירים שדאגי השאיר אחריו. התחלנו לעבד אותם. להמציא לחן, וקצב. במילים לא נגענו. השארנו אותן כמו שהן, רצינו שזה יהיה דאגי נטו. כשניגנו אותם, חוסר הבס בהחלט היה מורגש, אבל העדפנו את זה ככה. ... עברה שנה מאז אותו היום שמצאנו את השירים של דאגי, והיום אנחנו מוציאים דיסק. הדיסק הוא לא תחת הכותרת מקפליי, כי אנחנו כבר לא. הוא נקרא 'דאגי פוינטר', וזאת מעין מתנת הפרידה שלנו ממנו, סגירת מעגל. פרק 49 בהודעה הבאה
** שימו
