Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 5../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
וואי אני כל פעם באה לכתוב בכותרת AAY
Anyway, אני מעלה את שני הפרקים היום כי מחר אין לי זמן.. תשמחו 
** אה ומשהו ששכחתי להגיד בפרק הראשון ! שמתן לב שדאגי בן 23? יופי, אז למי שלא קלטה, הפיק מתרחש כאילו בעוד שנתיים מעכשיו. ------------------------- שורות אחרונות: האוכל הסיני שהזמנו הגיע במהירות, וחוסל באותה מהירות שהגיע. אד הכניס את הסרט האהוב על שנינו- 'נוטינג היל', והתכרבלנו יחד תחת השמיכה עם קערת פופקורן. אד תמיד קרא לסרט הזה 'נוטינג הולי'. האמת אין לי מושג למה. אולי זה בגלל כמות הפעמים שצפיתי בו. אחרי שלושים כבר הפסקתי לספור. בהשפעת הסרט אד תמיד היה מספר לי על הפנטזיה שלו שבה ג'ורג' קלוני מגיע למסעדה בה אני ואד עובדים, הוא מתאהב באד והם מסתירים את הרומן שלהם מפני התקשורת. מן קאבר בדוי לנוטינג היל, שבו מפורסמת מתאהבת באדם פשוט. אני לא שוקעת לפנטזיות טיפשיות כמו של אדי. איזה מן מפורסם יפגוש אותי באמצע העבודה שלי ויתאהב בי סתם ככה? באמת, צריכים להיות מציאותיים.. פרק 5 אני ואד נרדמנו על הספה. כשהתעוררתי ונזכרתי שהיום יום שבת, לא הייתה מאושרת ממני. לא היה לי כוח לעוד יום בפארק, לטפל בילדים מציקים. ובהחלט הייתי זקוקה לקצת שופינג. אד היה צריך ללכת לעבודתו בבית הקפה, ואני נשארתי לבד. "לא נורא" חשבתי לעצמי. "הרבה זמן עבר מאז שהיה לי יום לבד". התקלחתי ואכלתי ארוחת בוקר מהירה. אחר כך יצאתי מהבית, מתכננת לעצמי שופינג מטורף. אבל אז נזכרתי שאני צריכה לשלם את שכר הדירה עד סוף החודש, ואני לא יכולה להרשות לעצמי לבזבז עוד כסף. כבר הייתי רחוקה מהבית כשנזכרתי בזה, ולא רציתי לחזור. התחלתי להסתובב ברחובות, לא יודעת לאן אני הולכת. אבל תמיד נחמד להתהלך בלונדון, להכיר מקומות ואנשים חדשים. "הולי?" שמעתי מישהו קורא מאחורי. הסתובבתי במהירות. "אממ היי" חייכתי מבולבלת. זה היה אבא של ג'ני שפגשתי אתמול. הוא נשען על מעקה המדרגות ליד מבנה גדול, מעשן סיגריה. הוא לא הציג את עצמו כשנפגשנו אתמול, לכן לא יכולתי לפנות אליו בשמו. "אני מצטער, לא הצגתי את עצמי אתמול" הוא אמר, קורא את מחשבותיי ואז זורק את הסיגריה על הרצפה, דורך עליה ברגלו. "אני הארי" חייך חיוך מושלם והושיט אלי יד. "נעים מאוד הארי" לחצתי את ידו, מעט נרגשת. הרגיש כאילו הוא מפורסם או משהו, כי הוא היה כזה מדהים.. "אז מה את עושה כאן? אין עבודה ביום שבת?" הארי שאל. "לא. גם לי מגיע חופש" אמרתי, מכניסה את ידי לכיסים. הרוח החלה לנשוב ובידרה את שערותיי. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי והבטתי בבניין הגדול שמאחורינו. "אני דווקא עובד בשבת" הארי נאנח. "אבל נחמד לי לעבוד". "זה משפט שלא חשבתי שאני אשמע ממישהו" גיחכתי. לא אהבתי את העבודות שלי, לכן לא יכולתי לדמיין מישהו שאוהב את שלו. אם היינו חיים בעולם מושלם הייתי הולכת ללמוד משחק והופכת מפורסמת ועשירה. אבל אנחנו לא, ככה שבינתיים אני רק מנסה לאסוף מספיק כסף לשכר הדירה, בתקווה שיום אחד הוא גם יספיק לי כדי לשלם על לימודיי. "בכל מקרה, אני לא אפריע לך לעבוד. נתראה" חייכתי ופניתי ללכת. הארי נופף לי והתחלתי להתרחק משם. "היי הולי!" הוא קרא לפתע אחרי. הסתובבתי באחת, מעט נרגשת. "אם עדיין תהיי בסביבה, אולי תרצי לבוא איתי לאכול צהריים?" הארי שאל בחיוך מהפנט. כמובן שלא יכולתי לסרב, הוא היה חתיך הורס! "כן, זה יהיה נחמד" ניסיתי להישאר אדישה. "חבר שלי עובד בבית קפה קרוב לכאן. אולי נלך לשם?" "נשמע טוב. איפה זה?" הארי התקרב אלי עוד כמה צעדים. "ממש בהמשך הרחוב למען האמת. תתחיל ללכת וכבר תראה אותו" חייכתי. "מעולה, נתראה שם עוד.." הוא הביט בשעונו. "שעתיים?" "קבענו" הרמתי אגודל מאשר. "הארי מה אתה עושה שם? כולם מחכים לך!" ראיתי מרחוק מישהו עומד בדלת הבניין שבו הארי עובד, קורא לעברו. "אני בא אחי!" הארי השיב צעקה. "היה נחמד לראות אותך" הוא נשק ברפרוף ללחיי ורץ משם אל חברו שעמד בפתח הבניין. הבטתי בו מתרחק, מעט מוקסמת. יכול להיות שהוא הרגע הציע לי לאכול איתו צהריים? ונישק אותי בלחי? התעוררתי מחלומי בהקיץ והתחלתי ללכת משם. הבחור שקרא לו היה קצת מוכר לי.. יכול להיות שזה אחד מהשלושה שתמיד מלווים את הארי לפארק? נוו מילא. יש לי דייט! בערך.. ... "היי הולי, מה את עושה כאן?" אד שאל כשראה אותי נכנסת לבית הקפה כעבור שעתיים. "זוכר את האבא שהחזרתי לבת שלו את הבלון? סיפרתי לך עליו אתמול" אמרתי, מתיישבת בשולחן פינתי. אד עקב אחרי, מהנהן. "פגשתי אותו היום, ממש במקרה, והוא הציע שנאכל יחד צהריים" הסברתי, מורידה מעלי את הסריג שלבשתי ומניחה אותו על הכיסא. "הו יופי! ככה אני אוכל להסתכל ולהגיד לך אם הוא חתיך" אד קרץ לי. בדיוק אז ראיתי את הארי נכנס בדלת. "תתחפף הוא הגיע!" דחפתי את אד במהירות. הארי קלט אותי במבטו ונופף לי. סימנתי לו לבוא לשבת לידי. "היי, מקום נחמד" הוא אמר כשהתיישב בכיסא שמולי. "אני יודעת" הבטתי סביב. "אז מה עשית עד עכשיו?" הארי שאל תוך כדי שהוא מניח את חפציו על השולחן- פלאפון, מפתחות, משקפי שמש, מקלות תופים.. "הסתובבתי קצת בעיר" השבתי. "שעתיים הסתובבת בעיר?" הארי הביט בי בתמיהה. "כן, אני אוהבת לעשות את זה מדי פעם. ללכת לאיבוד ואז להכיר מקום חדש" הסברתי בחיוך. כן, אני יודעת שאני מוזרה. "את נהנית ללכת לאיבוד?" הארי צחק. איזה צחוק חמוד יש לו. "לא בדיוק, לפעמים זה יכול להיות מפחיד, תלוי איפה אני הולכת לאיבוד" צחקתי גם אני. "אבל אחרי שאני מוצאת את הדרך חזרה, זה כבר עוד מקום שאני אדע להתמצא בו בפעם הבאה". "יש לך דרך חשיבה מוזרה" הארי ציין. השפלתי מבטי. "אבל אני אוהב את זה" הוא הוסיף ומיד הרמתי אליו את ראשי בחזרה, מחייכת כמו טיפשה. מה לעשות שהוא כזה חמוד? פרק 6 בהודעה הבאה
וואי אני כל פעם באה לכתוב בכותרת AAY
** אה ומשהו ששכחתי להגיד בפרק הראשון ! שמתן לב שדאגי בן 23? יופי, אז למי שלא קלטה, הפיק מתרחש כאילו בעוד שנתיים מעכשיו. ------------------------- שורות אחרונות: האוכל הסיני שהזמנו הגיע במהירות, וחוסל באותה מהירות שהגיע. אד הכניס את הסרט האהוב על שנינו- 'נוטינג היל', והתכרבלנו יחד תחת השמיכה עם קערת פופקורן. אד תמיד קרא לסרט הזה 'נוטינג הולי'. האמת אין לי מושג למה. אולי זה בגלל כמות הפעמים שצפיתי בו. אחרי שלושים כבר הפסקתי לספור. בהשפעת הסרט אד תמיד היה מספר לי על הפנטזיה שלו שבה ג'ורג' קלוני מגיע למסעדה בה אני ואד עובדים, הוא מתאהב באד והם מסתירים את הרומן שלהם מפני התקשורת. מן קאבר בדוי לנוטינג היל, שבו מפורסמת מתאהבת באדם פשוט. אני לא שוקעת לפנטזיות טיפשיות כמו של אדי. איזה מן מפורסם יפגוש אותי באמצע העבודה שלי ויתאהב בי סתם ככה? באמת, צריכים להיות מציאותיים.. פרק 5 אני ואד נרדמנו על הספה. כשהתעוררתי ונזכרתי שהיום יום שבת, לא הייתה מאושרת ממני. לא היה לי כוח לעוד יום בפארק, לטפל בילדים מציקים. ובהחלט הייתי זקוקה לקצת שופינג. אד היה צריך ללכת לעבודתו בבית הקפה, ואני נשארתי לבד. "לא נורא" חשבתי לעצמי. "הרבה זמן עבר מאז שהיה לי יום לבד". התקלחתי ואכלתי ארוחת בוקר מהירה. אחר כך יצאתי מהבית, מתכננת לעצמי שופינג מטורף. אבל אז נזכרתי שאני צריכה לשלם את שכר הדירה עד סוף החודש, ואני לא יכולה להרשות לעצמי לבזבז עוד כסף. כבר הייתי רחוקה מהבית כשנזכרתי בזה, ולא רציתי לחזור. התחלתי להסתובב ברחובות, לא יודעת לאן אני הולכת. אבל תמיד נחמד להתהלך בלונדון, להכיר מקומות ואנשים חדשים. "הולי?" שמעתי מישהו קורא מאחורי. הסתובבתי במהירות. "אממ היי" חייכתי מבולבלת. זה היה אבא של ג'ני שפגשתי אתמול. הוא נשען על מעקה המדרגות ליד מבנה גדול, מעשן סיגריה. הוא לא הציג את עצמו כשנפגשנו אתמול, לכן לא יכולתי לפנות אליו בשמו. "אני מצטער, לא הצגתי את עצמי אתמול" הוא אמר, קורא את מחשבותיי ואז זורק את הסיגריה על הרצפה, דורך עליה ברגלו. "אני הארי" חייך חיוך מושלם והושיט אלי יד. "נעים מאוד הארי" לחצתי את ידו, מעט נרגשת. הרגיש כאילו הוא מפורסם או משהו, כי הוא היה כזה מדהים.. "אז מה את עושה כאן? אין עבודה ביום שבת?" הארי שאל. "לא. גם לי מגיע חופש" אמרתי, מכניסה את ידי לכיסים. הרוח החלה לנשוב ובידרה את שערותיי. "מה אתה עושה כאן?" שאלתי והבטתי בבניין הגדול שמאחורינו. "אני דווקא עובד בשבת" הארי נאנח. "אבל נחמד לי לעבוד". "זה משפט שלא חשבתי שאני אשמע ממישהו" גיחכתי. לא אהבתי את העבודות שלי, לכן לא יכולתי לדמיין מישהו שאוהב את שלו. אם היינו חיים בעולם מושלם הייתי הולכת ללמוד משחק והופכת מפורסמת ועשירה. אבל אנחנו לא, ככה שבינתיים אני רק מנסה לאסוף מספיק כסף לשכר הדירה, בתקווה שיום אחד הוא גם יספיק לי כדי לשלם על לימודיי. "בכל מקרה, אני לא אפריע לך לעבוד. נתראה" חייכתי ופניתי ללכת. הארי נופף לי והתחלתי להתרחק משם. "היי הולי!" הוא קרא לפתע אחרי. הסתובבתי באחת, מעט נרגשת. "אם עדיין תהיי בסביבה, אולי תרצי לבוא איתי לאכול צהריים?" הארי שאל בחיוך מהפנט. כמובן שלא יכולתי לסרב, הוא היה חתיך הורס! "כן, זה יהיה נחמד" ניסיתי להישאר אדישה. "חבר שלי עובד בבית קפה קרוב לכאן. אולי נלך לשם?" "נשמע טוב. איפה זה?" הארי התקרב אלי עוד כמה צעדים. "ממש בהמשך הרחוב למען האמת. תתחיל ללכת וכבר תראה אותו" חייכתי. "מעולה, נתראה שם עוד.." הוא הביט בשעונו. "שעתיים?" "קבענו" הרמתי אגודל מאשר. "הארי מה אתה עושה שם? כולם מחכים לך!" ראיתי מרחוק מישהו עומד בדלת הבניין שבו הארי עובד, קורא לעברו. "אני בא אחי!" הארי השיב צעקה. "היה נחמד לראות אותך" הוא נשק ברפרוף ללחיי ורץ משם אל חברו שעמד בפתח הבניין. הבטתי בו מתרחק, מעט מוקסמת. יכול להיות שהוא הרגע הציע לי לאכול איתו צהריים? ונישק אותי בלחי? התעוררתי מחלומי בהקיץ והתחלתי ללכת משם. הבחור שקרא לו היה קצת מוכר לי.. יכול להיות שזה אחד מהשלושה שתמיד מלווים את הארי לפארק? נוו מילא. יש לי דייט! בערך.. ... "היי הולי, מה את עושה כאן?" אד שאל כשראה אותי נכנסת לבית הקפה כעבור שעתיים. "זוכר את האבא שהחזרתי לבת שלו את הבלון? סיפרתי לך עליו אתמול" אמרתי, מתיישבת בשולחן פינתי. אד עקב אחרי, מהנהן. "פגשתי אותו היום, ממש במקרה, והוא הציע שנאכל יחד צהריים" הסברתי, מורידה מעלי את הסריג שלבשתי ומניחה אותו על הכיסא. "הו יופי! ככה אני אוכל להסתכל ולהגיד לך אם הוא חתיך" אד קרץ לי. בדיוק אז ראיתי את הארי נכנס בדלת. "תתחפף הוא הגיע!" דחפתי את אד במהירות. הארי קלט אותי במבטו ונופף לי. סימנתי לו לבוא לשבת לידי. "היי, מקום נחמד" הוא אמר כשהתיישב בכיסא שמולי. "אני יודעת" הבטתי סביב. "אז מה עשית עד עכשיו?" הארי שאל תוך כדי שהוא מניח את חפציו על השולחן- פלאפון, מפתחות, משקפי שמש, מקלות תופים.. "הסתובבתי קצת בעיר" השבתי. "שעתיים הסתובבת בעיר?" הארי הביט בי בתמיהה. "כן, אני אוהבת לעשות את זה מדי פעם. ללכת לאיבוד ואז להכיר מקום חדש" הסברתי בחיוך. כן, אני יודעת שאני מוזרה. "את נהנית ללכת לאיבוד?" הארי צחק. איזה צחוק חמוד יש לו. "לא בדיוק, לפעמים זה יכול להיות מפחיד, תלוי איפה אני הולכת לאיבוד" צחקתי גם אני. "אבל אחרי שאני מוצאת את הדרך חזרה, זה כבר עוד מקום שאני אדע להתמצא בו בפעם הבאה". "יש לך דרך חשיבה מוזרה" הארי ציין. השפלתי מבטי. "אבל אני אוהב את זה" הוא הוסיף ומיד הרמתי אליו את ראשי בחזרה, מחייכת כמו טיפשה. מה לעשות שהוא כזה חמוד? פרק 6 בהודעה הבאה
