Just Shira XD
New member
../images/Emo100.gif../images/Emo63.gifChasing Lights-פרק 9../images/Emo63.gif../images/Emo100.gif
סופשבוע נעים לכולן
בבקשה תפעילו את השיר הבא http://www.youtube.com/watch?v=y0ziuMP2m7w&feature=related כשמופיע הסימן
, כלומר, בתחילת הפרק. תהנו שורות אחרונות: "אז על מה רצית לדבר?" הולי שאלה אחרי שהמלצר כבר לקח מהם הזמנות. "אני רוצה לספר לך משהו. משהו אישי, שאני לא נוהג לדבר עליו עם אנשים שהכרתי לפני כמה ימים" הארי פתח בדבריו והולי השפילה את מבטה. "אבל" הוא הרים אליו את ראשה בשתי אצבעות "אני מרגיש כאילו אני מכיר אותך שנים, ורוצה לספר לך" הארי חייך אליה את חיוכו הכובש. הפרפרים שוב החלו מתעופפים בבטנה. "אני מקשיבה" הולי הניחה את סנטרה על כף ידה, מחכה שהארי ידבר, שיעלים את הסקרנות אשר מציפה אותה עכשיו. פרק 9
"בתיכון שבו למדתי, למדה הנערה הכי יפה בעולם. הכי מתוקה, וחכמה, והכי פופולארית. קראו לה ג'וליה." הארי פתח בדבריו, נשמע כמו התחלה של סרט אמריקאי טיפוסי. "כולם היו מאוהבים בה. גם אני הייתי. לא חשבתי שיש לי סיכוי.. אבל יום אחד אזרתי אומץ לדבר איתה. לא סתם לדבר איתה, הבאתי לה ורד, ממש רומנטיקן, וביקשתי שתיפגש איתי בערב. נלך לסרט, אולי לפארק. היא לקחה את הורד וחייכה אלי. בערב יצאנו, וחלקנו את הנשיקה הראשונה שלנו יחד. מאז היינו בלתי נפרדים, כל כך מאוהבים. היא הייתה הכל בשבילי, הייתי מוכן למות למענה. מעולם לא חשבתי שאפשר להתאהב ככה בבחורה, ושהיא תאהב אותי ככה בחזרה. היינו מאושרים" הארי סיפר, מבט מרוחק בעיניו. הוא לא הסתכל על הולי, אלא לתקרה, נזכר בעבר הרחוק. הולי הקשיבה לו בדממה. "כשסיימנו את התיכון כבר הבנתי שהיא האישה בשבילי, שאיתה אני רוצה לבלות את המשך חיי, להקים איתה משפחה." הארי החזיר את מבטו להולי והחיוך שהיה מרוח על פניו מקודם, נעלם כלא היה. "הצעתי לה להתחתן והיא הסכימה בלי להסס. יום אחרי החתונה ג'וליה סיפרה לי שהיא בהריון. היינו מאושרים. תשעה חודשים מאוחר יותר נולדה ג'ני. ג'ני בקושי הכירה את ג'וליה, את אמא שלה" הולי הבחינה בדמעות שנקוות בעיניו של הארי. הגרון שלה התחיל לדגדג, היא ידעה שעוד רגע תפרוץ בבכי. "ג'וליה נהרגה לפני שנתיים, בתאונת דרכים נוראית." דמעה זלגה על לחיו של הארי כשסיפר זאת. הוא ניגב אותה בזריזות והביט עמוק אל תוך עיניה של הולי. "ג'וליה הייתה אהבת חיי, אשתי, האמא של בתי. אפילו שעברו שנתיים קשה לי לשכוח אותה, קשה לי להתכחש לעובדה שאני עדיין רואה את פניה כל בוקר כשאני קם וכל לילה לפני שאני הולך לישון. לעובדה שכל דבר שאני עושה מזכיר לי אותה, לעובדה שיש לנו בת משותפת שכבר מתחילה לשאול על אמא שלה, ואיפה היא" עוד דמעה זלגה על לחיו, וכך גם על זו של הולי. הארי ניגב את הדמעות ואחז בחוזקה את כפות ידיה של הולי. "באמת שאת בחורה מתוקה ומקסימה, והלוואי שהייתי יכול לעשות משהו עם הקשר שהחל להיות בינינו, אבל אני לא יכול. וחבל לי סתם לאכזב אותך. אני מעדיף לעצור את זה כאן מאשר לפגוע בך מאוחר יותר" הארי היה נראה כל כך רציני, כל כך מתחשב, ומצטער. הולי יכלה לראות כמה שהוא מצטער. וגם היא, הצטערה כל כך. על הסיפור שהארי עכשיו חלק איתה, על מה שיכל להיות ביניהם אבל לא יכול להיות. ועל כל שהשלתה את עצמה לחינם, שהחלה לפתח אליו רגשות שלעולם לא יוכלו להתממש. "זה בסדר, אני מבינה" הולי חילצה חיוך קטן מבין הדמעות שזלגו על לחייה. הארי הרים את ידו וניגב את הדמעות באצבעותיו הרכות. "בבקשה אל תבכי" הוא לחש לה. "אני אהיה בסדר, אבל הכי חשוב לי שאתה תהיה" היא הניחה יד על כתפו, מביטה אל תוך עיניו. "אני משתדל להיות" הוא חייך בקושי. "נוכל להישאר ידידים?" הולי שאלה. היא רצתה להמשיך לשמור איתו על קשר. "זה בדיוק מה שרציתי להציע!" הארי קרא בשמחה כשהאוכל הגיע. הם שתקו לרגע בזמן שהמלצר הניח את האוכל על השולחן. כשהלך הארי שוב תפס בידיה של הולי. "את באמת מקסימה, ואני רוצה לשמור אותך קרוב אלי" קרץ לה. הולי הרגישה מעין תחושה חדה בבטן. היא לא ידעה אם זה בגלל דבריו היפים, העובדה שהוא מחזיק את ידיה וקורץ לה, או שהרגע הבינה כי לא תוכל להיות עם הארי, אף פעם. ... עברו חודשיים מאז שיחתם של הארי והולי. היא המשיכה בחייה כרגיל, מתמרנת בין עבודות, מתקשה לשלם שכר דירה. הוא עושה מוזיקה עם חברים, מטפל בבתו הקטנה, ומתייסר במחשבות על הולי. על מה שהיה יכול להיות, אבל לא קרה, באשמתו, כי הוא לא יכול להוציא מתה מהראש. הם היו נפגשים מדי פעם בפארק וכשדיברו הארי המשיך להתבלבל במילים, המשיך להתמלא ברצון עז לאחוז אותה אליו. אבל לא עשה זאת, בגלל שהוא המשיך לחשוב כי ג'וליה אצלו בלב. מי שהמשיך לבקר הרבה יותר את הולי, היה דווקא דאגי. והולי כל כך שמחה על כך. הם היו מדברים שעות, הוא היה מקשיב לה, מתעניין במה שיש לה לומר. מדי פעם היה זורק בדיחה טיפשית שגרמה להולי לצחוק, או מחמאה כבדרך אגב שגרמה לה להסמיק. פעם אחת הארי הביא איתו לפארק גם דני וטום בטענה שהם רוצים לפגוש סוף סוף את "הולי המפורסמת". הם היו נחמדים והמשיכו לבקר את הולי גם בימים הבאים. לפעמים באו יחד עם הארי, לפעמים גם עם דאגי, ולפעמים כל אחד לבד. זה היה מוזר להולי, כל החברויות החדשות האלו, אבל היא שמחה שלמרות שבינה ובין הארי זה נגמר, מה שבקושי התחיל, הם עדיין ידידים טובים. ועוד יותר שמחה, על הזכות שניתנה לה לפגוש אנשים מדהימים ובעיקר מצחיקים כמו דני, טום.. ודאגי. כן, אפילו את דאגי היא חיבבה. אפילו, קצת יותר מחיבבה. ... "הארי, אנחנו יכולים לדבר רגע?" שמעתי דפיקה בדלת וקמתי לפתוח. זה היה דאגי, והוא היה נראה רציני. דאגתי. "בטח תיכנס" פתחתי את הדלת לרווחה והוא התיישב על הספה. התיישבתי על שולחן הסלון שמולו. "על מה אתה רוצה לדבר?" שאלתי. על הולי" הוא אמר והרגשתי את הבטן שלי מתכווצת. "מה יש לדבר עליה?" הבטתי בו, מעט מבולבל. "אני יודע שאתם לא מתראים הרבה, ואתה בעצמך סיפרת לי שלא תוכלו להיות יחד בגלל ג'וליה, אז חשבתי.." דאגי נעצר והשפיל את מבטו. ניסיתי לעכל את מה שהוא עכשיו אמר, והבנתי בדיוק למה הוא בא לכאן. "אתה רוצה את הולי נכון?" שאלתי בחדות. רציתי להקיא. דאגי הנהן בשקט. "אני פשוט מרגיש שבאמת יכול להיות בינינו משהו רציני. יש לי רגשות חזקים אליה אחי, ואני אפילו לא מכיר אותה כל כך טוב" ראיתי בעיניו של דאגי את הניצוץ המיוחד הזה, כשהוא מדבר על בחורה שבאמת מוצאת חן בעיניו, וזה לא קורה הרבה. משהו בתוכי רצה לסרב. לא ידעתי מה לעשות.. פרק 10 בהודעה הבאה
סופשבוע נעים לכולן
מחכה לתגובות שלכן, תהנו
