עכשיו שוב תור השאלה שלי

[ורד של שירה]

../images/Emo101.gifעכשיו שוב תור השאלה שלי../images/Emo101.gif

מכיוון שנראה שרבות מאיתנו עברו ניתוח קיסרי (הסקר הבא יהיה על זה) איך היתה עבורכן ההתאוששות, אחרי כמה זמן ירדתן מהמיטה? אחרי כמה זמן חזרתן לעצמכן?

 

[ורד של שירה]

והתשובה שלי- ההתאוששות היתה עבורי

קשה הניתוח היה ביום ראשון בעשר בבוקר, אחר כך נתנו לי זריקת הרגעה וישנתי עד ארבע לפנות בוקר. התעוררתי בכאבים חזקים. אני אלרגית לתרופות ולכן נתנו לי רק אקמול שכמובן שלא הועיל בכלל. ניסיתי לרדת מהמיטה ביום שני אחה"צ בפעם הראשונה, אבל לא הצלחתי כאב לי מאוד (וכנראה שגם לא כל כך רציתי) האחות מאוד כעסה עליי ואמרה לאמא שלי שאני מתפנקת (נראה אותה) ירדתי רק ביום שלישי בבוקר בעזרת אמא שלי, הוציאו לי את הקטטר וכאב כאב לי כל כך. הביתה השתחררתי רק בשבת כי היה לי חום התאוששתי לגמרי ביום שלישי כ- 10 ימים אחרי הניתוח שאז כבר נהגתי לבד לפגיה.

 

[קרנושה]

אוי אוי....אווץ´...כואב להזכר אפילו

התעוררתי בחדר התאוששות כשבעלי לידי...עוד הייתי מעורפלת...וכואבת כאבים שלו חוויתי מימיי (אפ´פעם קודם לא עברתי שום ניתוח)... הקושי הכי שזכור לי זה הרצון להסתובב לצד ואי היכולת ליישם זאת...והקושי הבא הוא הרצון להתשתעל (עקב צינור שמוחדר לקנה הנשימה בזמן ההרדמה שמגרה את כל המערכת) והחשש שהתפרים יפתחו.... הורדתי מהמיטה כעבור 8 שעות...כאחות שעשתה זאת עם יולדות אחרות פעם אחר פעם (בחוסר ידיעה מה אני מבקשת מהן בכלל) נידהמתי לגלות שהחשש מלרדת מהמיטה עולה על הקושי הפיזי לעמוד בזה... ההמוגלובין שלי צנח לרצפה 6.7 ולכן הייתי שפופה טוטאלית והתקשתי לעשות דברים הכי בנאליים כמו לקום מהמיטה לבדי (אפילו 5 ימים לאחר הניתוח)...סירבתי לקבל דם. שוחררתי כעבור 6 ימים מיום הניתוח כשאני מאמינה בתוכי שהקשה מכל אחריי...(הרי שוחררתי מביה"ח לא?) ולא כך היה...רק לאחר חודש ימים שלמים הרגשתי שאני חוזרת לעצמי... זה לא מקובל לומר מה שאני הולכת לומר כעת אבל...מזל שילדיי לא השתחררו איתי...אך הייתי מתפקדת כאם? אם לנסות לומר משהו טוב על עובדות היוולדם פגים זה...שהיה לי הזמן להחלים ולנוח...והיה לי הזמן להרגל להיותי אמא!

 

[אינה של יערה]

כלפי חוץ דווקא לא רע

הייתי על מגנזיום בשאיפה להוריד את לחץ הדם למשך 24 שעות אחרי הניתוח. זה חומר מזעזע שאותי לפחות הביא למצב של ערפול ומיסטול. אחרי 24 שעות נפטרתי מהמגנזיום ומהקטטר (פויה!!!),זה היה בחמישי בערב. ביום שישי בבוקר קמתי, התקלחתי, לבשתי בגדים אזרחיים והסתערתי על טיפול נמרץ פגים, חמושה במשאבת חלב. הבנות האחרות במחלקת היי-ריסק מאוד התרשמו. יצאתי הביתה ביום שני, וביום שלישי כבר נהגתי. אבל - היו לי כאבי-תופת, בעיקר בשעות הערב ביום השלישי והרביעי אחרי הניתוח. אלו היו שישי-שבת, כך שבשעות שהכי כאב לי הייתי צריכה לחייך לכל הדודים (ולהיזכר בעובדה שרק לי אין תינוק להראות להם). הייתי מאוד, מאוד, מאוד עייפה כל הזמן והייתי חייבת לחזור הביתה לישון אחר-הצהריים כי אחרת לא הייתי מתפקדת בערב. חזרתי לעצמי לגמרי כחודש וחצי אחרי. אין לי מושג איך מטפלים בתינוק זערורי, ועוד מיניקים, אם חוזרים הביתה מייד אחרי קיסרי. יש לי חברה שעוד חזרה הביתה עם תאומים 5 ימים אחרי.

 

[אמא של נוריאל]

ההתאוששות שלי היתה מהירה מאד

בסך הכללי - נתחיל מהסוף להתחלה: אחרי שבוע נסעתי באוטובוס לבה"ח והלכתי את כל המרחק שמהתחנה עד לפגיה (וזה חתיכת מרחק). בהתחלה הלכתי יותר לאט מצב וכל יום הלכתי קצת יותר טוב.... היציאה הביתה שהיתה בשבת היתה טראומתית! אני לא יודעת איפה הרגשתי רע יותר - פיזית או נפשית. הגעתי לבית שבעצם לא היה הבית שלי (עברנו ביום שישי ונוריאל נולד ביום ראשון) - כמעט הכל היה בארגזים, המיטה שלנו היתה הדבר היחיד שהיה איך שהוא מאורגן,בלי תינוק, הבית היה קר ואני הרגשתי רע נורא. בבה"ח כל הקטע של לרדת מהמיטה ולהתחיל להתהלך הלך די טוב, אבל העניין של לחכות למשהוא שיקח אותי לפגיה, שהיתה ממוקמת במרחק אלפי שנות אור מיולדות, היה סיוט. בגלל הניתוח לא היתי עצמאית בטיפול בנוריאל בימים הראשונים, ובעצם דאגו שאני אשב והיו מביאים אלי את נוריאל (מהיום השלישי).

 

[שרהודיה]

כמי שעברה לידה במתוח קיסרי בלבד

הן בגלל שדרשתי זאת (שברים באגן עקב תאונה היו גורמים לכך שהלידה במקרה הטוב היתה לידת ואקום/מלקחיים..) והן בגלל היפרדות השיליה, ההתואששות היתה די קשה... הטבעות כואבות נורא וכן אי אפשר היה לצחוק

אם אתן זוכרות

אבל אחרי פחות מחודש (וב"ה שלא היו לי סיבוכים..) הרגשתי נהדר.. אפרופו, שנה אחרי זה עברתי נתוח באזור הוגינה (היה לי ציסטה שם.. ברתולין) התפרים של הנתוח הזה הם בדיוק באזור התפרים של לידה רגילה.. (רק שזה בהמון נקודות..) וזה היה נוראי

אז כבר לא ידעתי מה באמת היה עדיף בשבילי

 

[אמא של עמרי]

היה זוועה

הקימו אותי בכול אחרי חצי יום כי חייבים . וזה היה כאבי תופת . בחדר היו אחרות אחרי קיסרי שקמו והתהלכו ואני כל הזמן במיטה ושלושה ימים בכסא גלגלים ושבועיים הולכת מקופלת . ההתאוששת שלי היתה איטית וקשה אולי בגלל שהיתה לי רעלת נורא קשה והייתי מאוד נפוחה מנוזלים . והלחץ דם סרב לרדת שוחררתי כי התעקשתי אחרי 5 ימים . לקח לי מספר חודשים לחזור לעצמי לחלוטין .( ועכשיו אחרי שנתיים יש לי שבוע הבא תור לניתוח לכריתת ציסטה באגן ואני ממש בהלם שזה נחת עלי ואעבור את כל זה שוב , ולא בשביל תינוק מקסים )