שאלה ???

[שרונה13]

../images/Emo101.gif ../images/Emo53.gifשאלה ???

ענבר הבת שלי כנראה מתחילה לעכל את העובדה שמשהו השתנה בחיינו... כבר למעלה מחודשיים שהיא מתעוררת בלילות

כל שעה שעתיים - ומדובר בילדה שמגיל חודשיים ישנה כל לילה עשר שעות רצוף ?! חוץ מזה היא נגמלה מחיתול ביום בגיל שנה וחצי ופתאום מזה שבועיים היא מפספסת ובמודע (היא באה ואומרת ומבינה). היום היא בת שנתיים וחצי ואני מרגישה שמשהו עובר על הקטנטונת ... היא מרבה לבכות וכנראה קשה לה ?! האם למישהו יש עיצה בנושא ? האם מישהו חווה חוויות כאלו ? המון תודה שרונה

 

[עדו בן צבי]

כן לצערי מאד מוכר (יצא ארוך)

כשעברנו לשוויץ יותם היה בן 1.5 הוא היה בגן מסודר היה אוכל יפה וישן טוב (לא מצוין אבל טוב). אחרי שעברנו יותם הפסיק לאכול אוכל מוצק. וביקש רק בקבוק. בהתחלה לא היינו מודאגים חשבנו שזה רק להרגיש יותר טוב עם עצמו אבל זה המשיך. יותם עכשיו בן 2.5 כמו בתך ואוכל רק פסטה פיוזילי דובונים והמון בקבוק (בגן הם מצליחים להאכיל אותו יותר אבל בבית אנחנו לא השגנו יותר מזה). אנחנו נאלצנו לגור בדירה זמנית לחודש וזה הלחיץ את יותם מאד כשעברנו שוב הוא כל הזמן פרק את מה שארזנו והיה מאד לחוץ. בנוסף יותם גם כן לא ישן טוב. הוא מתעורר ומבקש לבוא לישון איתנו (ואחרי שעבר למיטת חצי נוער בא בכוחות עצמו) וככה הוא נרדם איתנו עובר למיטה שלו ישן שם 5 שעות ומגיע לשלנו גם שם הוא ישן מקוטע. ודבר אחרון יותם נסגר בתוח עצמו והפך להיות אפטי כלפנו. זה היה כשהוא התחיל ללכת לגן הראשון שלו כגן. כמנגנון ביטחון הוא נסגר - הוא לא היה שמח שבאנו לקחת אותו בגן ולא בכה כשהוא נפצע בגן (גילינו רק אחרי שעות שהמרפק שלו יצא מהמקום). מה עשינו? לקחנו את יותם לאבחון פסיכיאטרי. בעיקר בגלל חשש לאוטיזם. תוך כדי האבחון העברנו אותו גן. המעבר של גן היה מצוין כי יותם נרגע הגיע למסגרת מסודרת ובעיקר אוהבת. יותם התחיל להפתח מחדש והתחיל לדבר שוב (קודם הוא אמר מספר מילים שהוא פשוט לא השתמש בהם זמן מה עכשיו יש המון מילים חדשות) לא פחות חשוב התפתחה התקשורת הלא מילולית הוא בא בדרישות הוא מבקש יחס ובזמן האחרון נהנה לתת יחס - היום ביקשתי חיבוק וקבלתי אחד ענקי!!!. האבחון לא יצא ברור הם לא יודעים מה יש ליותם. זה לא אוטיזם בגלל שהילד נפתח אבל יש איחור בדיבור ואיחור תקשורתי ולזה הילד מקבל עזרה ספציפית. אשה מקסימה שבאה לשחק איתו פעם בשבוע ומלמדת אותנו גם כן איך לפתוח אותו לקשר. הכל והגן במיוחד מקדמים את יותם פלאים. הוא ממש קפץ בשבועות. אחת הפיסאטריות שהיתה מעורבת באבחון (אנחנו ראינו די הרבה בגלל שיותם היה כל כך לא ברור). חושבת שהוא היה בדיכאון. והדיכאון על רקע זה שהוא לא היה הילד הכי חברותי בעולם קודם ועם הגן יצר את התגובה. מה אני ממליצה. קודם כל לדבר עם הילדה בין עם היא מדברת ובין עם לא. להסביר שעברתם להסביר שאתם מתגעגעים ושאתם אוהבים אותה ותמיד תגנו עליה. אם אתם לחוצים או מפוחדים אל תראו את זה לידה. יותם הגיב מאד קשה ללחץ שלנו מהמעבר. על תלחצי עליה תני לה זמן. תבדקי איך המסגרת בגן ואם היא מרגישה בה טוב. אם היא מתגעגעת לקרובי משפחה בארץ תדברו עליהם תנסו ליצור קשר טלפוני תראו לה תמונות (יותם היה ממש חולה מגעגועים לסבא שלו ששמר עליו בגיל קטן ואנחנו לא ידענו עד שהגענו לארץ והוא בכה בכי קורע לב כשהם נפרדו שוב). ואולי גם לשקול עזרה מקצועית. אנחנו אומנם פנינו כי הבעיות שלנו היו חשש לאוטיזם ולא דיכאון אבל בדיכאון וגם בדאגות של ילד אפשר לטפל ולא משנה הגיל. ומכוון שזה חדש עכשיו נסו לחשוב מה השתנה לאחרונה? (אם את מאדיפה שיחה יותר פרטית את מוזמנת לשלוח לי מסר או כל שיטה אחרת. אני אשמח לעזור ולהתיעץ איתך גם כן גם אנחנו עוד לא לגמרי יצאנו מזה).

 

[ענת בן צבי]

כרגיל... זאת אני ענת...

 

[ronnieyuval]

ענתי - איזה סיפור קשה! ../images/Emo24.gif

אני די בשוק מהקטע שסיפרת שהוא נפצע בגן ופרק את המרפק שלו - איך הם יכלו לא לשים לב לזה בגן??? מסכן קטן - הלב שלי ממש יוצא אליו. באמת נשמע שהוא היה בדכאון עמוק. נראה לך שהוא יהיה בסדר עם המעבר הקרוב שלכם? אני מחזיקה לכם אצבעות שיעבור חלק. אין לי מה להוסיף בנושא כי לא עברנו דבר כזה עם יובל, אבל אני זוכרת את עצמי בשנה הראשונה אחרי שעברתי לכאן וכמה היה לי קשה, אז אני מתארת לעצמי שעל אחת כמה וכמה ילדים קטנים שאין להם הרבה שליטה על מה שקורה. זה טבעי שתהיה רגרסיה כמו שאת מתארת שרונה. אני שולחת לכם המון

ים!

 

[ענת בן צבי]

תודה על החיבוק

העלת לי דמעות בעינים. כן גם אנחנו הינו בהלם. מה גם שזה קרה פעמיים. בפעם הראשונה עדו מצא אותו ישן בגן לקח אותו הביתה ובבית שמנו לב שהוא משתמש רק ביד אחת. לא היינו בטוחים אז בסוף שרנו ידים למעלה על הראש הוא השתמש ביד אחת. הרופא טען שזה תאונה נפוצה בילדים שהולכים יד ביד (אבל יותם לא הלך יד ביד). פעם שניה זה היה פחות חמור אבל שוב אחרי הגן. זה די עזר לנו להחליט שיותם לא צריך להיות שם. אם כי ההתנהגות של הגננת שלו - שהתיחסה אליו כמו מפגר כי הוא אוכל בקבוק ואל שמע בקולה לא היה חסר משקל. עכשיו הוא ממש בסדר הוא חם ואוהב ומדביק את הקצב. אנחנו אכן חוששים מהמעבר. זאת היתה הסיבה הראשונית שנכנסתי לפורום לחפש מידע אבל מצאתי הרבה יותר.. אני חשבתי לעכב את הפוסט ולהשאר פה (למרות שאני שונאת את המקום) אבל הפסיכאטרית המליצה לעבור כי שם יהיה המצב הקבוע. והיא תעזור לנו למצוא משהו שילווה את יותם ויכיר את ההיסטוריה שלו מכאן. אני מקווה שיעבור בסדר...

 

[ענת בן צבי]

מה שלום יובל? מרגישה יותר טוב?

 

[ענת בן צבי]

שרונה ככל שאני חושבת על זה

יותר אני יותר משוכנעת שהיא עצובה מהמעבר אולי היא הבינה שזה לא זמני. השינה והחיתולים הם נסיגות כמו אצל יותם מתוך פחד וחתחושה של חוסר ביטחון. תנסו לדבר איתה לתת לה המון אהבה. אולי זה יעזור לכם לדבר עם מומחה (פסיכולוג או פסיכאטר ילדים) שיכול להציע פתרונות מעשיים.

 

[eu sei que]

שרונה - גם אני עברתי את זה עם

ילדה בת - 3! שהפסיקה ללכת (קנינו לה עגלה), התחילה למצוץ אצבע ושכחה איך מדברים - גם עברית, לקח לה חודשים להוציא מילה ראשונה בפורטוגזית מהפה, בעוד אחיותיה הבוגרות אחרי חודש כבר הסתדרו נפלא... אני התייעצתי אז פסיכולוג משום שעבר זמן רב, ודברים לא השתנו, אחד הדברים החשובים יותר שהיא אמרה לי, אז במפגש שהילדה - בעצם (מתוך היותה הצעירה, היותר זקוקה לי, כאמא), משקפת למעשה את הקשיים שלי - את התחושה שנשמטה האדמה המוכרת מתחת רגליי, תרתי משמע... את קשיי ההתבטאות שלי - ובקיצור, ברגע שהבנתי שזו בעיקר בעייה במסרים שאני משדרת לילדה, בדקתי את ההתנהגות שלי - ואכן, אני הייתי זו "שהקטינה" אותה... עטפתי אותה יותר מהרגיל, גיליתי רגישות יותר אם זה מעניין אותך ההמשך - נמשיך אח"כ - הנסיכה שעליה מדברים כבר קוראת עברית והצטרפה אליי...

 

[שרונה13]

תודה רבה ../images/Emo140.gif

אז ככה בהחלט הרגעתן אותי כנראה שהיא באמת מתחילה לקלוט את המעבר וזו הסיבה. עם דיבור אין לה בעיה היא מקשקשת שוטף בעיברית כולל משפטי חשיבה כאלו "מה יהיה אם..." ואפילו באנגלית היא התחילה לקשקש, להבין היא מבינה כבר מזמן מסתבר לפחות עפ"י הדיווחים מהגן. כאן היא גם התחילה לשיר פתאום גם באנגלית וגם בעיברית. עם האוכל יש בעיה רק בגן, בבית היא אוכלת ממש בסדר (בישראל זה היה הפוך), מכיוון שהיא הולכת רק לשלוש שעות זה לא מטריד אותי. לדעתי אגב הבעיה היא שהאוכל לא ביתי וחם (כל אחד שולח לילד שלו ארוחת צהריים ואסור לגננות לחמם אותה

) הבעיה היא עם הפיפי ובמקומות שאינם הבית. עם השינה למרות שבימים האחרונים דווקא זה קצת מסתדר

ואולי לגבי הבכי אני צריכה לשמוח שיש לה כאלו התפרצויות של בכי לפעמים כי לפחות היא מראה את הרגשות. היא ילדה שמאוד אוהבת לחבק ולנשק ומאוד מאוד עצמאית... ודווקא זה לא השתנה היא עדיין מאוד חברותית ויודעת לעמוד על שלה גם בגן וגם בבית. אני מתעקשת לשלוח אותה רק לשלוש שעות ביום לגן כדי שהשינוי לפחות במסגרת לא יהיה דרסטי מידי. כך שאני מקווה שהאינטואיציות שלי אכן עובדות נכון, אני פשוט נותנת לה לזרום ומי שיש לו בעיה בגלל שהוא בטעות דרך בפיפי שלה שיקפוץ לי. אגב אותו אדם לא גומל את הבת שלו שהיא כבר בת שלוש בגלל שהוא חושש מפיספוסים... והבת שלו בת שלוש אמריקאית לכל דבר כמעט שלא מדברת, לא שרה לא מציירת ובכלל נראה לי שהוא מתנהג כך כי אולי אצלם יש בעיה. בקיצור אני יותר לא אתן לכאלו להעכיר את המצב רוח שלי, ממש עזרתם לי לדעת שזה טבעי , המון תודה.

 

[עדו בן צבי]

שרונה זה טבעי אבל תחזיקי אצבע

על הדופק. היא עדיין עשויה להזדקק לעזרה ממכם. אם היא מדברת זה מצוין תנשסו לשוחח איתה ולהסביר את המעבר ולראות מה חסר לה זה יכול להיות דבר קטן. ואל תקחי קשה אף אחד לגבי אף אחד לגבי גמילה. יותם לא מראה סימנים של עניין ואני לא לחוצה. כשהוא יהיה מוכן הוא יגמל בנתיים זה רק כסף..

 

[ענת בן צבי]

ושוב עדו החליף שם שמתמש...

 

[שרונה13]

../images/Emo24.gifושוב תודה

אני אדווח איך המצב משתפר ... אגב אנחנו מדברים איתה המון על המשפחה בארץ, מראים תמונות ואפילו נותנים לה להתקשר לישראל לדבר עם הקרובים. אין ספק שהיא מתגעגעת, אני חושבת שבעיקר לבני הדודים שלה (למרות שהם גדולים בגיל). למזלי היא אכן יודעת להביע ולומר מה הבעיה, היא באה אלי אתמול אחרי שהיא פיספסה אצל החברים ואמרה לי שברח לה ושבפעם הבאה היא תלך לשירותים (ממש כך)... אני חושבת שהסיבה העיקרית שנלחצתי קצת הייתה עקב אותו חבר שהתעצבן שהיא פיספסה על השטיח ושהוא דרך בזה ... בעיה שלו אני לא מוכנה להלחיץ את אותה בגללו.

 

[ענת בן צבי]

את צודקת לגמרי...

פשוט תני לה זמן נראה לי שזה כל מה שהיא צריכה... היא ממש חמודה. רק המלצה אחת אם אתם לא לגמרי מרוצים ממשהו הוא משהו מלחיץ אותכם על תדברו על זה לידה. אני לא מתכוונת להסתיר אבל מיותם שלא מדבר הרבה למדנו עד כמה הוא מבין ועד כמה הוא סופג כשאנחנו מודאגים. הם לוקחים ללב הקטנים האלה וחבל הם לא צרכים את הדאגות שלנו עליהם... תספרי איך הולך.

 

[עידית של מעין וארז]

שרונה - גם מעין עברה בגיל הזה

לאירלנד ואצלה זה עשה שינוי אחר, היא החליטה בשבוע הראשון להגמל מהטיטול אבל ההתנהגות שלה נהיתה קיצונית. הינו 10 ימים במלון עוד 3 שבועות בדירה של החברה ורק אז בדירה שלנו. עכשיו שעברנו דירה, השבוע עברנו ליד הדירה הקודמת היא בכתה ואמרה שהיא רוצה לחזור לבית הקטן (היינו שם שנתיים) בלי מדרגות ושאפשר היה לרוץ בו. (הבית עכשיו פי 2 ענק יותר - לא מבינה אותה...) חשוב לתת לילדה המון ביטחון שלמרות הפיספוסים זה בסדר, לשאול אותה אם היא רוצה לחזור לטיטול או פול אפס (מעין אחרי המעבר לפה נולד לה גם אח ככה שפתאום היה רגרסיה רצינית של קקי בטיטול אחרי גמילה של יותר מחצי שנה) נתתי לה המון ביטחון, היא ישנה איתנו המון (צריך לקוט את זה בשבל מסויים אחרת זה בלתי נגמר (סיוט !!!!!) הכנסו אותה לגן בלי שידעה טיפת אנגלית - עוד פונקציה להתנהגות קשה. המעבר מי שאומר שהוא ציק צק וקל לילדים אומר שטות. זה היה אחד הדברים הכי קשים וכואבים שעשיתי לה. היום לאחור זה טובה אבל לא קל. נסי למצוא מה היא הכי אוהבת, אצלי היו המון שיחות לארץ, חיברתי מצלמת מחשב לשיחות עם ההורים שלי, ברגעי עצבות גם היום אחרי שנתיים + עושים שיחה לסבא סבתא שמצחיקים אותה מול המסך וזה מעביר עוד קצת. יש לנו טבלת יאוש לנסיעה הקרובה לארץ אחרי שנה שלא היינו שם. אני בוחרת איתה דברים שהיא רוצה לקחת לארץ, היא בחרה לקנות "בגד ים ציצי" זה שמו בחיי. הוא עושה שואו לכולם. יצא לי ארוך אבל מקוה שקצת עזרתי.